Sanedrín 108a — el Talmud en español

שנאמר: "על כן לא יקמו

רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים".

וכך נדרש המקרא:

"על כן לא יקומו רשעים במשפט"

\-

זה דור המבול

[שנאמר בהם: "כי רבה רעת האדם"].

"וחטאים בעדת צדיקים"

-

אלו אנשי סדום

[שנאמר בהם: "רעים וחטאים "].

אמרו לו

לרבי נחמיה: אכן משמע מפסוק זה שאנשי סדום

אינם עומדין בעדת צדיקים, אבל עומדין

הם לדין

בעדת רשעים.

דור המדבר

-

אין להם חלק לעולם הבא, ואין עומדין בדין, שנאמר: "במדבר הזה יתמו ושם ימתו". דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר: עליהם הוא אומר: "אספו לי חסידי כרתי בריתי עלי זבח".

עדת קרח,

שנבלעה באדמה,

אינה עתידה לעלות

משם.

שנאמר

: "ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל". וכך נדרש המקרא:

"ותכס עליהם הארץ"

-

בעולם הזה. "ויאבדו מתוך הקהל"

-

לעולם הבא. דברי רבי עקיבא.

רבי אליעזר אומר

: עתידים הם לעלות. ש

עליהם הוא אומר: "ה' ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל".

גמרא:

תנו רבנן: דור המבול

-

אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וימח את כל היקום אשר על פני האדמה". "וימח את כל היקום"

\-

בעולם הזה. "וימחו מן הארץ"

-

לעולם הבא. דברי רבי עקיבא.

רבי יהודה בן בתירא אומר: לא חיין

-

ולא נדונין. שנאמר: "לא ידון רוחי באדם לעלם", לא דין ולא רוח

[כפי שנתבאר במשנה].

דבר אחר: "לא ידון רוחי

באדם",

שלא תהא נשמתן חוזרת לנדנה

[לגופם. שהגוף לנשמה - כמו הנדן לחרב . והיינו, שימותו].

רבי מנחם בר יוסף אומר: אפילו בשעה שהקדוש ברוך הוא מחזיר נשמות לפגרים מתים

-

נשמתן קשה להם בגיהנם

[נשמת עצמן נשרפת] .

שנאמר: "תהרו חשש

835 , תלדו קש, רוחכם אש תאכלכם".

"רוחכם אש תאכלכם" - היינו שנשמתן נשרפת.

תנו רבנן: דור המבול לא נתגאו

-

אלא בשביל טובה שהשפיע להם הקדוש ברוך הוא.

ומה כתיב בהם: "בתיהם שלום מפחד ולא שבט אלוה עליהם", וכתיב: "שורו עבר ולא יגעל תפלט פרתו ולא תשכל", וכתיב: "ישלחו כצאן עויליהם וילדיהם ירקדון", וכתיב: "ישאו בתף וכנור וישמחו לקול עוגב", וכתיב: "יכלו ימיהם בטוב ושנותם בנעימים", וכתיב: "וברגע שאול יחתו".

שכל המקראות הללו מדברים ברוב טובה שהיתה להם באותו דור.

והיא,

אותה טובה מרובה שהיתה להם,

גרמה

לכך

שאמרו: "לאל סור ממנו, ודעת

דרכיך לא חפצנו, מה שדי כי נעבדנו, ומה נועיל כי נפגע בו".

שכך

אמרו: כלום צריכין אנו לו

[לקדוש ברוך הוא] -

אלא לטיפה של גשמים, יש לנו נהרות ומעינות שאנו מסתפקין מהן,

ואין אנו צריכין אותו אף לגשמים.

אמר הקדוש ברוך הוא: בטובה שהשפעתי להן,

במי הגשמים שאני נותן להם,

בה

הם

מכעיסין אותי

-

ובה אני דן אותם,

שאעניש אותם על ידי מים.

שנאמר: "ואני הנני מביא את המבול מים".

רבי יוסי אמר: דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין

836 , שדומה למים.

שראו שטובתן שלמה, והיו מגביהין עיניהם, ומנאפים אחר מראה העין.

שנאמר: "ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו".

לפיכך דן אותן

הקדוש ברוך הוא

במים, שדומה לגלגל העין

[כי מעיינות נובעים ממקום קטן כמו עין].

שנאמר: "נבקעו כל מעינות תהום רבה, וארבות השמים נפתח ו".

אמר רבי יוחנן: דור המבול, ב"רבה" קלקלו, וב"רבה" נידונו.

ב"רבה" קלקלו, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם".

וב"רבה" נידונו, שנאמר

: "נבקעו

כל מעינות תהום רבה".

אמר רבי יוחנן: שלשה

מעיינות

נשתיירו מהם

[מאותם מעיינות שבקע הקדוש ברוך הוא להביא את המבול]. ואלו הם:

בלועה דגדר,

וחמי טבריא,

ועיניא רבתי דבירם.

ומעיינות הללו שנשתיירו - חמין הן, כמו שהיו כל מעיינות תהום רבה, כדאיתא להלן: "ברותחין קלקלו - ברותחין נדונו".

"כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.

אמר רבי אבא בר כהנא: וכולם חזרו

להזדווג רק עם מינם,

חוץ מתושלמי,

שהוא מין עוף, ועדיין אוחז באותה תרבות רעה, להזדווג עם הכל .

"ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני". אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס! שהרי דור המבול עברו על הכל, ולא נחתם עליהם גזר דינם

-

עד שפשטו ידיהם בגזל. שנאמר: "כי מלאה הארץ חמס מפניהם, והנני משחיתם את הארץ".

משמע, שעל דבר זה נחתם גזר דינם.

ו

עוד

כתיב: "החמס קם למטה רשע, לא מהם, ולא מהמונם, ולא מהמהם, ולא נה בהם"

.

אמר רבי אלעזר: "החמס קם למטה רשע"

\-

מלמד שזקף

החמס את

עצמו כמקל

[וזהו "למטה רשע"] ,

ועמד לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לפניו: רבונו של עולם, "לא מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא נה בהם"

. כלומר, אין תועלת לא מהם ולא מהמונם וכו'.

תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין

842 , אלא שמצא חן בעיני ה'

. שנאמר: "נחמתי כי עשיתם ונח מצא חן בעיני ה'."

מסמיכות "נחמתי כי עשיתים ונח", למדים שאף על נח נגזר הדין .

"וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ". כי אתא רב דימי אמר: אמר הקדוש ברוך הוא: יפה עשיתי, שתקנתי להם קברות בארץ.

שטוב הוא לאבד רשעים כאלה .

מאי משמע

שלשון "וינחם", לשון דבר יפה וטוב הוא?

כתיב הכא: "וינחם ה'", וכתיב התם,

כשדיבר יוסף אל אחיו לאחר שנתגלה אליהם:

"וינחם אותם וידבר על לבם".

ואיכא דאמרי

: "וינחם ה' כי עשה וגו'" היינו,

לא יפה עשיתי שתקנתי להם קברות בארץ,

שמא היו חוזרים בהם .

ומנין לנו ש"וינחם" לשון חרטה הוא?

כתיב הכא: "וינחם", וכתיב התם: "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".

"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בד רתיו".

נחלקו רבי יוחנן וריש לקיש בדרשת המילה "בדורותיו":

אמר רבי יוחנן

: רק

בדורותיו,

שהיה דור רשע ביותר, נחשב נח צדיק תמים,

ולא בדורות אחרים.

וריש לקיש אמר: בדורותיו

היה צדיק, אף שהיה אותו דור מלא רשע, ו

כל שכן

שאילו היה

בדורות אחרים,

היה צדיק יותר .

אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן, למה הדבר דומה

-

לחבית של יין, שהיתה מונחת במרתף של חומץ. במקומה,

בין חביות החומץ -

ריחה נודף.

כי לעומת ריח החומץ, ריחה מעולה. אבל

שלא במקומה

-

אין ריחה נודף.

אמר רבי אושעיא: משל דריש לקיש, למה הדבר דומה

-

לצלוחית של פלייטון

[בושם]

שהיתה מונחת במקום הטנופת. במקומה

-

ריחה נודף, וכל שכן במקום הבוסם

שיהא ריחה נודף.

"וימח את כל היקום אשר על פני האדמה".

משמע, שאף הבהמות נמחו מעל פני האדמה. ויש לתמוה:

אם אדם חטא, בהמה מה חטאה?

תנא משום רבי יהושע בן קרחה: משל לאדם שעשה חופה לבנו, והתקין מכל מיני סעודה.

לימים מת בנו.

עמד

האב,

ופזר את חופתו.

אמר, כלום עשיתי

כל מה שעשיתי -

אלא בשביל בני! עכשיו שמת

בני -

חופה למה לי?

אף הקדוש ברוך הוא אמר: כלום בראתי בהמה וחיה

-

אלא בשביל אדם! עכשיו שאדם חוטא, בהמה וחיה למה לי?

"מכל אשר בחרבה מתו".

משמע, דווקא אלו שביבשה -

ולא דגים שבים

.

דרש רבי יוסי דמן קסרי: מאי דכתיב: "קל הוא על פני מים תקלל חלקתם בארץ"?

מלמד שהיה נח הצדיק מוכיח בהם, ואומר להם: עשו תשובה. ואם לאו

-

הקדוש ברוך הוא מביא עליכם את המבול, ומקפה נבלתכם על המים כזיקין

[מציף את נבלתכם על פני המים כנודות נפוחות]. וזהו

שנאמר: "קל הוא על פני מים"

.

ולא עוד, אלא שלוקחין מהם קללה לכל באי עולם. שנאמר: "תקלל חלקתם בארץ".

"לא יפנה דרך כרמים", מלמד ש

באותו זמן, שנסתיימו מאה ועשרים שנה שנתן להם הקדוש ברוך הוא לחזור בהם,

היו מפנים דרך כרמים

[בכך היו עסוקים באותה שעה] .

אמרו לו

אנשי הדור לנח:

ומי מעכב

ביד הקדוש ברוך הוא לעשות כן, למה אינו מביא את המבול עתה, שהגיע הזמן?

אמר להם: פרידה

אחת יש לי להוציא

מכם. דהיינו, מתושלח הצדיק. שימות קודם, ולא יהא נדון עמכם .