Versión en texto de este daf: original y traducción
Sanedrín 104b — el Talmud en español
Sanedrín 104b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Sanedrín 104b
אמר לו אחד מהם לחבירו: גמל שמהלכת לפנינו
692 , סומא באחת מעיניה, וטעונה שתי נודות, אחת של יין ואחת של שמן, ושני בני אדם המנהיגים אותה, אחד
מהם
ישראל, ואחד נכרי.
אמר להן שבאי: עם קשה עורף! מאין אתם יודעין
את כל הדברים הללו?
אמרו לו: גמל
כשהיא אוכלת
מעשבים שלפניה, מצד שרואה אוכלת,
ו
מצד שאינה רואה
-
אינה אוכלת.
והיות ואנו רואים שהבהמה שלפנינו אכלה רק מצד אחד, על כרחך שהיא סומא.
וטעונה שתי נודות אחת של יין ואחת של שמן,
כי טיפות
של יין
-
מטפטף ושוקע
בקרקע,
ושל שמן
-
מטפטף וצף.
והיות ואנו רואים בדרך טיפות שקועות וטיפות צפות, הרי שיש עליה נודות של יין ושמן.
ושני בני אדם המנהיגים אותה אחד נכרי ואחד ישראל,
כי
נכרי,
כשהוא צריך להתפנות,
נפנה לדרך,
לצד בהמתו, ואינו מסתתר.
ו
אילו
ישראל,
שצנוע הוא,
נפנה לצדדין
.
רדף
השבאי
אחריהם
[אחר הגמל והמנהיג],
ומצא
שאמנם היה
כדבריהם
של שני שבוייו.
בא ונשקן על ראשן, והביאן לביתן
695 , ועשה להן סעודה גדולה, והיה מרקד לפניהם, ואמר: ברוך שבחר בזרעו של אברהם, ונתן להם מחכמתו, ובכל מקום שהן הולכין נעשין שרים לאדוניהם. ופטרן
[שחררן],
והלכו לבתיהם לשלום.
"בכה תבכה בלילה". שתי בכיות הללו,
"בכה תבכה" -
למה?
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד
-
על מקדש ראשון, ואחד
-
על מקדש שני.
ששניהם חרבו בתשעה באב.
"בלילה"
-
על עסקי לילה. שנאמר: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא".
אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו הלילה
שנתנו ישראל את קולם בבכי,
ליל תשעה באב היה. אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות
.
דבר אחר: "בלילה", שכל הבוכה בלילה קולו נשמע
. והיינו "בכה תבכה בלילה", כדי שיהא קולם נשמע, וירחמו עליהם, ובכל זאת "אין מנחם לה".
דבר אחר: "בלילה", שכל הבוכה בלילה, כוכבים ומזלות בוכין עמו
[שנכמרים רחמיהם עליו] .
דבר אחר: "בלילה", שכל הבוכה בלילה,
לפי שקולו נשמע ביותר, מתרכך ליבו של
השומע
את
קולו
ו
בוכה כנגדו.
מעשה
היה
באשה אחת, שכנתו של רבן גמליאל, שמת בנה, והיתה בוכה עליו בלילה.
שמע רבן גמליאל קולה, ובכה כנגדה
699 , עד שנשרו ריסי עיניו
[שמחמת רוב דמעות היו ריסי עיניו נכפלים ונופלים על עיניו].
למחר הכירו בו תלמידיו
שהוא בוכה בגלל שכנתו -
והוציאוה משכונתו.
"ודמעתה על לחיה".
"לחיה" - לשון לחות ונערות הוא.
אמר רבא אמר רבי יוחנן
: הרי היא
כאשה
צעירה,
שבוכה על בעל
נעוריה
. שבוכה היא תמיד, ודמעתה מצויה.
שנאמר: "אלי כבתולה חגרת שק על בעל נעוריה".
"אלי" לשון קינה הוא.
"היו צריה לראש". אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל המיצר לישראל
-
נעשה ראש
.
[
שנאמר
:]
"כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבלון וארצה נפתלי והאחרון הכביד דרך הים עבר הירדן גליל הגוים".
אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל המציק לישראל
-
אינו עיף
. כפי שנאמר בפסוק דלעיל: "כי לא מועף לאשר מוצק לה".
"לא אליכם כל עברי דרך". אמר רבא אמר רבי יוחנן: מכאן,
מזה שאמר הנביא "לא אליכם", ראיה
לקובלנא
מן התורה.
דהיינו, שכאשר אדם מספר צרתו לאחר, אומר לו: לא תבוא זאת לך כפי שבאה עלי. והמקפיד על כך, אין בזה איסור ניחוש .
כך גם הנביא היה מתאבל על החורבן, כאילו באה עליו הצרה, ואמר לאותם מישראל שלא הגלה נבוכדנצר: לא תהא לכם צרה כזו.
"כל עברי דרך". אמר רב עמרם אמר רב: עשאוני כעוברי על דת
. דאילו בסדום כתיב: "וה' המטיר על סדם", ואילו בירושלים כתיב
לשון דומה:
"ממרום שלח אש בעצמתי וירדנה וגו'."
הרי שדנני הקדוש ברוך הוא כפי שדן את אנשי סדום.
[
וכתיב
:]
"ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם".
והואיל וכך, שישראל חטאו אף יותר מסדום, יש לתמוה, למה לא נהפכו ישראל כפי שסדום נהפכה,
וכי משוא פנים יש בדבר?
אמר רבא אמר רבי יוחנן: מדה
טובה
יתירה היתה בירושלים
-
שלא היתה בסדום,
ולכן לא נהפכה כסדום.
דאילו בסדום כתיב: "הנה זה היה עון סדם אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה וגו'."
הרי שהיו אכזריים, שלא החזיקו יד עני ואביון.
ואילו בירושלים כתיב: "ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן
היו לברות למו", שהיתה מזמנת חברתה לאכול עמה. הרי שהיו רחמניות .
"סלה כל אבירי ה' בקרבי".
כל האבירים - פסלם הקדוש ברוך הוא, ועשאם פסולים וכבושים כמסילה. והיינו
כאדם שאומר
לחברו: נפסלה מטבע זו,
ואין לה תקנה.
"פצו עליך פיהם". אמר רבא אמר רבי יוחנן: בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן
ברוב סדרי האל"ף בי"ת שבמגילת איכה?
בשביל מרגלים, שאמרו בפיהם
-
מה שלא ראו בעיניהם
. וזה נרמז בהקדמת פ"א לעי"ן, שהקדימו המרגלים ואמרו בפיהם, מה שלא ראו בעיניהם.
"אכלי עמי אכלו לחם ה' לא קראו". אמר רבא אמר רבי יוחנן: כל האוכל מלחמן של ישראל
-
טועם טעם לחם. ושאינו אוכל מלחמן של ישראל
-
אינו טועם טעם לחם.
שהנכרים מוצאים טעם דווקא בלחמם של ישראל, שהנאה היא להם כשגוזלים אותם .
"אכלי עמי אכלו לחם
ה' לא קראו". רב אמר: אלו הדיינין.
שבשביל עוונותיהם, שמטים משפט, היו עמי למאכל אויביו.
ושמואל אמר: אלו מלמדי תינוקות,
שעושין מלאכתן רמיה .
ועתה חוזרת הגמרא לדברי משנתנו, שמנתה את אותן שאין להם חלק לעולם הבא.
והוינן בה:
מי מנאן?
אמר רב אשי: אנשי כנסת הגדולה מנאום.
אמר רב יהודה אמר רב: בקשו
אנשי כנסת הגדולה
עוד למנות אחד
בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא. והיינו, את שלמה, שנאמר בו: נשיו הטו את לבבו ללכת אחרי אלהים אחרים.
באה דמות דיוקנו
של
דוד
אביו ונשטחה לפניהם
שלא ימנו את שלמה -
ולא השגיחו עליה.
באה אש מן השמים ולחכה אש בספסליהם
-
ולא השגיחו
אף
עליה.
יצאה בת קול ואמרה להם: "חזית איש מהיר במלאכתו, לפני מלכים יתיצב, בל יתיצב לפני חשכים".
מי שהקדים
את בניית
ביתי
[בית המקדש, שהוא ביתו של הקדוש ברוך הוא]
ל
בניית
ביתו, ולא עוד, אלא ש
את
ביתי בנה בשבע שנים, ו
את
ביתו בנה בשלש עשרה שנה,
שנתעצל בבניית ביתו יותר מבבניית ביתי [וזהו "איש מהיר במלאכתו"],
לפני מלכים יתיצב
בגן עדן,
בל יתיצב לפני חשכים
בגיהנם -
ו
בכל זאת
לא השגיח עליה.
יצאה בת קול ואמרה: "המעמך ישלמנה כי מאסת, כי אתה תבחר ולא אני וגו'."
"המעמך ישלמנה", וכי עליכם לשלם עונשו של אדם, שאתם אומרים שאין לשלמה חלק לעולם הבא? "כי אתה תבחר ולא אני" - בתמיה. וכי הבחירה מי יש לו חלק ומי לא, תלויה בכם?
אין הדבר תלוי אלא בי
! דורשי רשומות
[פסוקים ]
היואומרים: כולן,
כל המנויין במשנתנו,
באין לעולם הבא. שנאמר: "לי גלעד, ולי מנשה, ואפרים מעוז ראשי, יהודה מחקקי, מואב סיר רחצי, על אדום אשליך נעלי, עלי פלשת התרועעי".
והיינו, שאמר הקדוש ברוך הוא: עלי לסבול את עולם של אלה, כדי שיזכו לחיי עולם הבא.
ועתה מבארת הגמרא מיהם המוזכרים בפסוק:
"לי גלעד"
-
זה אחאב, שנפל ברמות גלעד.
"מנשה"
-
כמשמעו.
"אפרים מעוז ראשי"
-
זה ירבעם
718 , דקאתי מאפרים
[שבא משבט אפרים].