Sanedrín 103a — el Talmud en español

ומר,

רבנן,

סבר:

בגלל מנשה

-

דלא עבד תשובה,

ומשך את כל העם אחריו לחטוא.

אמר רבי יוחנן: כל האומר

ש

מנשה אין לו חלק לעולם הבא, מרפה

את

ידיהן של בעלי תשובה.

שסוברים שכשם שלא נמחלו למנשה עוונותיו אף שעשה תשובה, כך לא תועיל להם תשובתם.

דתני תנא קמיה דרבי יוחנן: מנשה עשה תשובה שלשים ושלש שנים.

ומנין לנו דבר זה?

דכתיב: "בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו, וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים, ויעש אשרה וכו' כאשר עשה אחאב מלך ישראל".

משמע, שעבד מנשה עבודה זרה ועשה אשרה, כמנין השנים שעשה זאת אחאב מלך ישראל. ואחאב עבד עבודה זרה כל ימי מלכותו.

כמה מלך אחאב

-

עשרין ותרתין שנין. מנשה כמה מלך

-

חמשים וחמש. דל מינייהו

[החסר מהם]

עשרים ותרתין שנים,

שבהם עבד עבודה זרה, כפי שעשה אחאב,

פשו להו

[נותרו להן]

תלתין ותלת שנים

שלא עבד עבודה זרה, אלא עשה תשובה .

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב

גבי מנשה:

"ויתפלל אליו

[אל ה']

וישמע אליו ויחתר

לו

וישמע תחנתו, וישיבהו ירושלם למלכותו וגו'", למה נאמר במקרא "ויחתר לו", והלא

"ויעתר לו" מיבעי ליה!

אלא,

מלמד שעשה לו הקדוש ברוך הוא כמין מחתרת ברקיע, כדי לקבלו בתשובה, מפני מדת הדין,

שהיתה מעכבת שלא לקבלו בתשובה. ועל ידי המחתרת פשט הקדוש ברוך הוא ידו וקיבל את מנשה בלא ידיעת מדת הדין .

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "בראשית ממלכות יהויקים בן יאשיהו", וכתיב: "בראשית ממלכת צדקיה",

למה נקט הכתוב דווקא גבי מלכים אלה "בראשית"?

וכי עד האידנא לא הוו מלכי

[וכי עד עתה לא היו מלכים]?

אלא, בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו,

כפי שהיה בימי בראשית,

בשביל

[בגלל]

יהויקים

, שהיה רשע.

נסתכל

הקדוש ברוך הוא

בדורו

של יהויקים, שהיו בהם צדיקים, שעדיין לא כלו החרש והמסגר -

ונתקררה דעתו.

וכמו כן

בקש הקדוש ברוך הוא להחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו

כבימי בראשית [וזהו שנקט גבי שני מלכים אלו "בראשית ממלכות, בראשית ממלכת"],

בשביל דורו של צדקיה,

שהיו רשעים.

נסתכל

הקדוש ברוך הוא

בצדקיה

עצמו -

ונתקררה דעתו.

ותמהינן: הרי

בצדקיה נמי כתיב: "ויעש הרע בעיני ה'"!

ואיך נתקררה דעתו של הקדוש ברוך הוא כשנסתכל בו?

ואמרינן: באמת צדיק היה, אלא

שהיה בידו למחות

בדורו שלא יעשו רע -

ולא מיחה,

לכן נכתב עליו "ויעש הרע בעיני ה'".

ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: מאי דכתיב: "איש חכם נשפט את איש אויל ורגז ושחק ואין נחת"?

אמר הקדוש ברוך הוא: כעסתי על

המלך

אחז ונתתיו ביד מלכי דמשק

-

זיבח וקיטר לאלהיהם. שנאמר: "ויזבח לאלהי דרמשק המכים בו, ויאמר כי אלהי מלכי ארם הם מעזרים אתם, להם אזבח ויעזרוני. והם היו

לו להכשילו ולכל ישראל".

ומצד שני,

שחקתי עם

המלך

אמציה, ונתתי מלכי אדום בידו, הביא אלהיהם והשתחוה להם. שנאמר: "ויהי אחרי בוא אמציהו מהכות את אדומים, ויבא את אלהי בני שעיר, ויעמידם לו לאלהים, ולפניהם ישתחוה, ולהם יקטר".

וזו כוונת המקרא דלעיל: "איש" זה הקדוש ברוך הוא [שנקרא "ה' איש מלחמה"]. "איש אויל" - אלו המלכים אחז ואמציה. "ורגז ושחק - ואין נחת", בין כשהקדוש ברוך הוא כועס עמהם, ובין כשהוא שוחק עמהם - אינן יראין וחתים מלפניו לחזור למוטב.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: בכיי ליה למר דלא ידע, חייכי למר דלא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש.

והיינו, שכך אומרים העולם: כשהחכם רוצה להשפט ולהתווכח עם בני אדם להחזירם למוטב, בין שהוא כועס עליהם, ובין שהוא שוחק עמהם, אינם יראים מלפניו, ואינם חוזרים למוטב.

כתוב לאחר שנבוכדנצר וחילו בקעו את חומות ירושלים:

"ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך".

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי

: "שער התוך" הוא

מקום ש

היו

מחתכין בו הלכות

["התוך" - לשון חיתוך, שאותיות ה"א וחי"ת מתחלפות], דהיינו הר הבית והעזרה, ששם מקום מושב הסנהדרין , ועתה הפך אותו מקום למושב לצים של מלכי בבל.

אמר רב פפא: היינו דאמרי אינשי: באתרא דמריה תלא ליה זייניה

[במקום שהאדון תולה את כלי זינו] -

תמן קולבא רעיא קולתיה תלא

[שם הרועה הנבל תולה את כדו ].

(סימן: על שדה בתים לא תאונה).

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "על שדה איש עצל עברתי, ועל כרם אדם חסר לב, והנה עלה כלו קמשונים, כסו פניו חרלים, וגדר אבניו נהרסה"?

"על שדה איש עצל עברתי"

-

זה אחז.

ונקרא עצל, משום שחתם את התורה, ובטל את העבודה, וכדלהלן .

"ועל כרם אדם חסר לב"

-

זה מנשה.

שקדר אזכרות שבספר תורה, והרס את המזבח .

"והנה עלה כלו קמשונים"

-

זה אמון,

שהעלה שממית על המזבח, וכדלהלן.

"כסו פניו חרלים"

-

זה יהויקים,

שכיסה פניו מאורו של הקדוש ברוך הוא, כדלקמן .

"וגדר אבניו נהרסה"

-

זה צדקיהו, ש

היה צדיק, ו

נחרב בית המקדש בימיו.

ו

עוד דבר

אמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: ארבע כיתות אין מקבלות פני שכינה

:

ואלו הן:

א.

כת לצים,

ב.

כת שקרנים,

ג.

כת חניפים,

ד.

כת מספרי לשון הרע.

ומנין לנו דבר זה?

כת לצים

אינה מקבלת פני שכינה,

דכתיב: "משך ידו את לצצים".

דהיינו, הקדוש ברוך הוא מושך ידיו מן הלוצצים, שלא להתקרב אליהם.

כת שקרנים

-

דכתיב: "דבר שקרים לא יכון לנגד עיני".

כת חניפים

-

דכתיב: "כי לא לפניו חנף

יבוא".

כת מספרי לשון הרע, דכתיב: "כי לא אל חפץ רשע אתה, לא יגרך רע. צדיק אתה, ולא יהיה במגורך רע".

ומדובר במספרי לשון הרע, כפי שכתוב בהמשך הפרק: "תאבד דברי כזב וגו'", ועוד כתוב בהמשך: "כי אין קרבם הוות, קבר פתוח גרונם, לשונם יחליקון". ואמר הכתוב, שאותם בני אדם לא יהיו במגוריו של הקדוש ברוך הוא.

ואמר רב חסדא אמר רבי ירמיה בר אבא: מאי דכתיב: "לא תאנה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך"?

"לא תאנה אליך רעה"

-

שלא ישלוט בך יצר הרע

.

"ונגע לא יקרב באהלך"

"אהלך" אשתך היא. שאשתו של אדם קרויה אהלו . והיינו,

שלא תמצא

את

אשתך

במצב

ספק נדה בשעה שתבא מן הדרך

ואתה תאב לה.

ועל ספק נדה האדם מיצר יותר מאשר ודאי נדה, כי יצרו תוקפו, ואומר בליבו: טהורה היא, ועל חינם אני מונע עצמי ממנה.

דבר אחר: "לא תאנה אליך רעה"

-

שלא יבעתוך חלומות רעים והרהורים רעים.

"ונגע לא יקרב באהלך"

-

שלא יהא לך בן או תלמיד שמקדיח תבשילו

ברבים

.

עד כאן ברכו אביו

[ברך דוד את שלמה בנו]. כי ברכות אלו, דרך האב לברך את בנו. שלא יארע לו ספק נדה, יצר הרע, והרהורים רעים, ושלא יקדיחו בניו ותלמידיו את תבשילם.

אבל האם אינה נותנת דעתה לדברים אלו, אלא לדברים שהיא חוששת שיארעו ויזיקו לבנה. שינצל מאבני נגף, ומשדים ורוחין. ולכן מסתבר שאת הברכות ש

מכאן ואילך

-

ברכתו אמו

[את שלמה] :

"כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך, על כפים ישאונך וגו'

[פן תגוף באבן רגלך],

על שחל ופתן תדרך וגו'."

עד כאן ברכתו אמו.

מכאן ואילך

-

ברכתו שמים

: