Rosh Hashaná 8a — el Talmud en español

ומקשינן:

והרי יובלות

, שאין הם מתחילים אלא על ידי מעשה של תקיעת השופר, ואף על פי כן נשנו במשנה! ומכאן יש לנו לומר שהתנא חישב אף את ראשי השנים שחלים על ידי מעשה.

ומתרצינן: משנתנו לשיטת

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה היא

, הסובר שהיובל חל מאליו בראש השנה ולא על ידי תקיעת השופר ביום הכיפורים.

עד כאן הגמרא נשאה ונתנה בתירוצו של רב שישא בריה דרב אידי, שאמר הטעם שט"ז ניסן וששה בסיון לא הוזכרו במשנתנו, היינו מפני שאין דיניהם חלים אלא על ידי מעשה. [הקרבת העומר ושתי הלחם].

רב אשי אמר

טעם אחר מדוע לא הוזכרו במשנתנו אלא ארבעה ראשי שנים, ולא יותר:

כי כך הם דברי המשנה:

ארבע ראשי השנים הם, שהן

חלים

בארבע ראשי חדשים.

ולא נשנו במשנתנו ט"ו בניסן לרגלים, וט"ז ניסן לעומר, וששה בסיון לשתי הלחם, שכל אלו אינם חלים בראשי חדשים.

ולדברי רב אשי אלו הן ארבעת ראשי השנים: [א] א' ניסן. [ב] א' אלול. [ג] א' תשרי. [ד] א' שבט.

ולכן מקשינן: וכי התנא שנה בתחילת משנתנו

באחד בשבט

שזה

כ

דברי

בית שמאי?!

והלא אין דרכו של התנא לשנות סתם משנה כדברי בית שמאי, שהרי אין הלכה כדבריהם! ומתרצינן: התנא ששנה בתחילת משנתנו ארבעה ראשי שנים הם, לא התכוין לקבוע זאת כהלכה פסוקה. אלא,

הכי קאמר

, מיד הוא פירש את דבריו, ואמר:

מה שאמרתי תחילה שארבעה ראשי שנים הן אין זה הלכה פסוקה, אלא

שלשה

מתוכם

לדברי הכל

הן.

והרביעי, שהוא

באחד בשבט

, הרי זה תלוי ב

מחלוקת בית שמאי ובית הלל.

ומה שאמרנו "שלשה לדברי הכל" אין זה לדברי כל התנאים, שהרי רבי אלעזר ורבי שמעון נחלקו על מה ששנינו באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, ואמרו באחד בתשרי. אלא הגמרא מתייחסת כאן רק למחלוקת בית הלל ובית שמאי.

שנינו במשנה: באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה [שאין מכניסים את הצאן שנולדו מכאן ואילך, יחד עם הצאן שנולדו בשנה שעברה, להתעשר יחד]. אלו דברי רבי מאיר, שמשנתנו סתמה כדבריו.

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים

: ראש השנה למעשר בהמה הוא

באחד בתשרי.

ועתה הגמרא מבארת את טעמיהם של רבי מאיר ושל רבי אלעזר ורבי שמעון:

אמר רבי יוחנן: ושניהם

, רבי מאיר, ואף רבי אלעזר ורבי שמעון,

מקרא אחד דרשו,

אלא שנחלקו איך לדרשו:

שנאמר

[תהלים סה]:

"לבשו כרים הצאן

הכבשות התעברו [ונראה כאילו הן משמשות לבוש לטלאים שבקרבן, והטלאים נקראים כרים. ר"ח]

ועמקים יעטפו בר

", יתכסו בתבואה.

כלומר, שהזרעים יתחילו לצמוח, ויהיו ניכרים היטב על הארץ, עד שהעמקים נראים כעטופים בהם.

וכאשר התבואה תגדל,

"יתרועעו אף ישירו

", הרוח תנשב בה, ואז השבולים יהיו נוקשים זה על זה, ונשמע קולם כעין שירה, ונראות השבלים כמשוררות.

והכל מודים שיש ללמוד את הכבשות שהוזכרו בתחילת הפסוק, מן התבואה שהוזכרה בסופו, כדלהלן:

רבי מאיר סבר

, כך אמר הכתוב:

אימתי "לבשו כרים

התעברו

הצאן"?

-

בזמן ש"עמקים יעטפו בר"

, בזמן שהתבואה תתחיל לצמוח.

ואימתי "עמקים יעטפו בר"?

-

באדר

, שאז הזרעים צומחים וניכרים היטב על פני הארץ.

ומכאן שהכבשות

מתעברות באדר

. וזמן עיבור הכבשות הוא חמשה חדשים.

ו

נמצא שהן

יולדות באב

, שהוא לאחר חמשה חדשים מאדר.

ולכן,

ראש השנה שלהן

הוא

אלול

.

היות והגמרא להלן לומדת ש"סמוך לגמרו - עישורו". שבראש החודש לאחר שהולדות נגמרו [נולדו], אז חל ראש השנה למעשר בהמה.

ואילו

רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים

, כך אמר הכתוב:

אימתי "לבשו כרים

[התעברו]

הצאן"?

-

בזמן ש

השבלים

"יתרועעו אף ישירו"

.

ו

אימתי שבלים אומרות שירה

, כשמלאו הקשים בגרעיני התבואה?

בניסן.

ומכאן שהכבשות

מתעברות בניסן,

וזמן עיבור הכבשות הוא חמשה חדשים,

ו

נמצא שהן

יולדות באלול.

ולכן,

ראש השנה שלהן

הוא

תשרי

[שהוא סמוך לזמן שנגמרו, נולדו, הולדות].

ומאחר שבפסוק הוזכרו שני זמנים בענין התבואה:

א. "עמקים יעטפו בר", שהוא באדר.

ב. "יתרועעו אף ישירו", שהוא בניסן.

ונחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון לאיזה פרק זמן של תבואה יש לדמות את התעברות הצאן. ומבארת עתה הגמרא מדוע בחר כל אחד מהתנאים החולקים את הדימוי שלו:

ואידך

, רבי מאיר,

נמי, הא כתיב, "יתרועעו אף ישירו"

, שהוא בניסן! ומדוע אמר רבי מאיר שהכבשות מתעברות באדר?

ומבארת הגמרא:

ההוא

קרא, מדבר

באפלתא

, בכבשות המתאחרות להתעבר,

דהויין בניסן

. והפסוק אומר שהן מתעברות בניסן, כאשר התבואה הבשילה, ובשעה שנושבת בה הרוח היא נראית כאילו אומרת שירה.

ואילו רוב הכבשות, כבר התעברו באדר, כפי שלמדנו מ"עמקים יעטפו בר".

ועתה מבארת הגמרא את דברי רבי אלעזר ורבי שמעון:

ואידך, נמי, הכתיב

גם:

"ועמקים יעטפו בר"

, שהוא באדר! ומדוע הם אמרו שהכבשות מתעברות בניסן?

ומתרצינן:

ההוא

קרא מדבר

בחרפייתא

, במקדימות להתעבר,

דאתיין מאדר

. שאכן גם באדר הכבשות מתעברות, אבל אין אלו אלא המקדימות, ואילו רוב הכבשות אינן מתעברות עד ניסן.

ועדיין יש להקשות על כל אחד מן התנאים: הרי בפסוק נאמרו שני זמנים, אדר וניסן, ומנין ידע כל אחד באיזה זמן רוב הכבשות מתעברות, ובאיזה זמן אין מתעברות אלא מיעוטן?

בשלמא ל

דעת

רבי מאיר

, שלמד את דבריו מסדר הפסוק,

כדכתיב

:

א.

"לבשו כרים הצאן"

-

בזמן ש"עמקים יעטפו בר"

, באדר.

ב.

ואיכא נמי

, ויש גם צאן שמתעברות בזמן שהשבלים

"יתרועעו אף ישירו"

, בניסן.

מכאן למד רבי מאיר שעיקר זמן עיבור הצאן הוא באדר, שאז העמקים מתעטפים בבר.

אלא לרבי אלעזר ורבי שמעון

, הסוברים שעיקר זמן עיבור הצאן הוא בניסן, שאז השבלים אומרות שירה, יש להקשות:

הרי לדבריהם,

איפכא מיבעי ליה

לכתוב לומר.

שהיה ראוי לכתוב לומר את דבריו בסדר הפוך:

א.

"לבשו כרים הצאן"

-

בזמן ד

השבלים

"יתרועעו אף ישירו"

, בניסן.

ב.

ואיכא נמי

, ויש גם צאן שמתעברות קודם לכן, בחודש אדר, בזמן

ד"עמקים יעטפו בר"!

אלא, אמר רבא

: אכן

דכולי עלמא

מודים שכך אמר הכתוב:

"לבשו כרים

רוב

הצאן" בזמן ש"עמקים יעטפו בר

", דהיינו

באדר.

והכא

, בענין ראש השנה למעשר בהמה -

בהאי קרא קמיפלגי

, נחלקו איך לדרוש את המקרא דלהלן:

נאמר [בדברים יד]:

"עשר תעשר

את תבואת זרעך".

ומכפל הלשון "עשר תעשר" דרשו חכמים:

בשני מעשרות הכתוב

הזה

מדבר: אחד

-

מעשר בהמה. ואחד

-

מעשר דגן

[תבואה].

והכתוב בא להקישן זה לזה. ונחלקו התנאים איך להקישם:

רבי מאיר סבר: מקיש

הכתוב את

מעשר בהמה למעשר דגן

:

מה

כמו ש

מעשר דגן, סמוך לגמרו

-

עישורו!

שראש השנה למעשר דגן הוא באחד בתשרי [כפי שיתבאר בברייתא להלן יב א], והוא ראש החודש הסמוך לגמר מלאכת התבואה. שהתבואה עומדת בשדות כל ימות החמה כדי שתתייבש. ומכאן נלמד:

אף מעשר בהמה, סמוך לגמרו

-

עישורו

. שראש השנה למעשר בהמה אף הוא חל סמוך לגמרו. דהיינו סמוך ללידת הולדות, שנולדים בחודש אב, שהוא החודש החמישי מאדר, ובו מסתיים עיבור הצאן.

ומכאן למד רבי מאיר, שראש השנה למעשר בהמה הוא באחד באלול.

ורבי אלעזר ורבי שמעון סברי: מקיש

הכתוב את

מעשר בהמה למעשר דגן

:

מה

כמו ש

מעשר דגן, ראש השנה שלו

הוא אחד ב

תשרי

-

אף מעשר בהמה, ראש השנה שלו

הוא אחד ב

תשרי.

שנינו במשנה:

באחד בתשרי ראש השנה לשנים.

והוינן בה:

למאי הלכתא

, לענין איזו הלכה מתחיל ראש השנה "לשנים" בתשרי? .

אמר רב פפא: ל

מנין שנות המלכים ב

שטרות.

שהיו רגילים לכתוב בשטר תאריך לפי מנין שנות המלך, "בשנת כך וכך לחיי המלך".

ומשהגיע אחד בתשרי מלאה שנה למלך. ואפילו אם התחיל למלוך בכ"ט אלול. בכל זאת משהגיע תשרי היו כותבים בשנת שתים למלך.

דתנן

[במסכת שביעית י ה]:

שטרי חוב המוקדמין

, שהתאריך הכתוב בהם הוא לפני שעת ההלואה,

פסולין

. השטר פסול, וההלואה נחשבת כמלוה על פה ולא כמלוה בשטר.

ו

אילו שטרי חוב

המאוחרין

, שהתאריך הכתוב בהם הוא אחרי מועד ההלואה,

כשרים.

וכדי שנדע אם השטר שבא לפנינו הוא מוקדם או מאוחר. תיקנו יום קבוע שמתחילה בו שנת המלך. ועל ידי זה נוכל לדעת באיזה שנה למלך עומדים. והוסבר ענין זה בהרחבה בתחילת הפרק.

ומקשינן:

והתנן

, הרי שנינו בתחילת משנתנו:

באחד בניסן ראש השנה למלכים

.

ואמרינן

על כך לעיל:

למאי הלכתא

, לאיזה צורך קבעו להם יום קבוע לראש השנה?

ואמר רב חסדא: לשטרות.

שמלך אשר עמד באדר, הרי מיד כשהגיע אחד בניסן מונים לו בשטרות שנה שניה!

ואיך אמר רב פפא שאחד בתשרי הוא ראש השנה לשטרות?

ומתרצינן:

לא קשיא.

כאן

, בתחילת המשנה, ששנינו אחד בניסן הוא ראש השנה למלכים, מדובר באדם שכתב בשטרו תאריך

ל

שנות

מלכי ישראל.

וראש השנה שלהם הוא בניסן.

ואילו

כאן

, בהמשך המשנה, ששנינו אחד בתשרי הוא ראש השנה לשטרות, מדובר באדם שכתב בשטרו תאריך

ל

שנות

מלכי אומות העולם,

וראש השנה שלהם הוא בתשרי.

ומקשינן על דברי רב פפא, שאמר "באחד בתשרי ראש השנה לשנים", היינו לשטרות.

אלא

, מעתה יש להקשות:

הא דאמר רב חסדא

לעיל, על תחילת המשנה, שאחד בניסן ראש השנה למלכים:

לא שנו

שאחד בניסן הוא ראש השנה למלכים

אלא ל

ענין

מלכי ישראל

.

אבל למלכי אומות העולם

-

מתשרי מנינן

.

וכי

רב חסדא

-

מתניתין אתא לאשמועינן!?

וכי הוא בא להשמיענו דבר שנכתב במשנה עצמה?! והרי במשנה עצמה כבר נאמר שראש השנה לשטרות הוא בתשרי. ובהכרח שיש לחלק בין מלכי ישראל למלכי האומות, וכדלעיל! .

ומתרצינן:

לא

. רב חסדא לא בא להשמיענו את דברי המשנה.

אלא

רב חסדא

-

קראי אתא לאשמועינן

. ללמדנו את המקראות שמהם למדו חכמים שלמלכי אומות העולם מונים מתשרי, וכפי שהגמרא הביאה לעיל [ג א] את המשך דברי רב חסדא, שהביא ראיה לדבר מן המקרא.

ואיבעית אימא

, ואם תרצה תאמר, שרב חסדא לא בא ללמדנו רק את המקראות שמהם למדו חכמים שלמלכי האומות מונים מתשרי, אלא גם את עצם הדין שלמלכי האומות מונים מתשרי הוא בא ללמדנו.

מפני שרב חסדא סובר שמשנתנו לא אמרה שבאחד בתשרי ראש השנה למלכי האומות.

ו

רב חסדא

חולק על רב פפא, שהסביר כי מה ששנינו "באחד בתשרי ראש השנה לשנים", הכוונה לשטרות.

אלא

כרבי זירא מתני לה

, מפרש את משנתנו כדברי רבי זירא, וכדלהלן:

דרבי זירא אמר

: מה ששנינו "באחד בתשרי ראש השנה לשנים", הכוונה היא

לתקופה

, שמחשבים לפי אחד בתשרי את זמן בריאת החמה והלבנה בשעת בריאת העולם, ואת חישוב תקופת החמה, דהיינו, ארבעת עונות השנה [תקופת תשרי, תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז]. וכן את מולדות חודשי השנה.

ו

משנתנו, כדעת

רבי אליעזר היא, דאמר בתשרי נברא העולם

. וכל החישובים של התקופות והמולדות בנויים על כך שתחילת המהלך של השמש והירח היו בתשרי.

רב נחמן בר יצחק אמר

הסבר אחר:

מה ששנינו שאחד בתשרי הוא "ראש השנה לשנים", הכוונה היא

לדין,

שהקדוש ברוך הוא דן באחד בתשרי את כל באי העולם, וגוזר עליהם את כל מה שיעבור עליהם עד תשרי הבא.

דכתיב

[דברים יא יב]: "תמיד עיני ה' אלהיך בה [בארץ ישראל]

מראשית השנה ועד אחרית שנה"

.

ודרשינן:

מראשית השנה

-

נידון מה יהא בסופה

, ב"אחרית שנה".

וממשיך רב נחמן בר יצחק לבאר:

ו

ממאי ד

" ראשית השנה", אחד ב

תשרי הוא!?

דכתיב

[תהילים פא ד]:

"תקעו בחדש

, בראש חדש

שופר, בכסה

, כאשר הלבנה מתכסה,

ליום חגנו"

. [לפי הרד"ק]