Rosh Hashaná 3a — el Talmud en español

דכתיב

[במדבר כא א]:

"וישמע הכנעני מלך ערד

, וילחם בישראל".

ודרשו חכמים:

מה שמועה שמע

הכנעני, שמכוחה הוא בא להלחם בישראל?

שמע שמת אהרן, ונסתלקו ענני

ה

כבוד

שהיו מגינים על ישראל במדבר.

וכסבור

היה ש

ניתנה רשות

מהקב"ה

להלחם בישראל

, כי אין הוא מגן עליהם יותר.

ולהלן מבואר שהכנעני המוזכר בפסוק הוא סיחון.

והיינו דכתיב

[במדבר כ כט]:

"ויראו כל העדה כי גוע אהרן".

ואמר רבי אבהו: אל תקרי "ויראו"

שמשמעותו שבני ישראל ראו.

אלא "וייראו"

, שמשמעותו: נראו בני ישראל ונגלו.

כלומר: נתגלו כל העדה, היות שגוע אהרן ונסתלקו אז ענני הכבוד.

ולמד רבי אבהו שאין קורין ויראו אלא וייראו,

כדריש לקיש

:

דאמר ריש לקיש: "כי"

-

משמש

מתפרש

בד' לשונות

, אפשרויות:

א.

אי

[אם].

ב.

דילמא

[שמא].

ג.

אלא.

ד.

דהא

, שהרי. כנתינת טעם לדבר [וכמו "מפני"].

ואם נפרש את "ויראו כל העדה כי גוע אהרן" כפשוטו, הרי אי אפשר לפרש את המילה "כי" באף אחת מארבעת האפשרויות.

ומכאן למד רבי אבהו שכוונת הפסוק היא לומר "וייראו", נתגלו בני ישראל "כי גוע אהרן" - שהרי גוע אהרן, ונסתלקו ענני הכבוד, ואז התגלו.

ולמדנו מהפסוק "וייראו, כי גוע אהרן" שענני הכבוד נסתלקו משמת אהרן. ולזה התכוון הכתוב "וישמע הכנעני מלך ערד", שהכנעני מלך ערד [סיחון] שמע שאהרן מת. מכאן שסיחון היה חי בזמן מיתת אהרן.

ומקשינן:

מי דמי?

וכי יש להוכיח ממה שהכנעני מלך ערד חי בזמן מיתת אהרן, שגם סיחון חי באותה שעה?

והרי

התם

, שם [בפסוק "וישמע הכנעני"] מדובר במלך

כנען,

ואילו

הכא

, כאן [בענין משנה תורה] נאמר "אחרי הכותו את

סיחון"!

ומתרצינן:

תנא

בברייתא:

הוא סיחון

-

הוא

בעצמו נקרא

ערד,

וכן

הוא

עצמו

כנען

["הכנעני" המוזכר בפסוק].

ולמה נקרא בכל השמות הללו?

"סיחון"

-

שדומה לסייח

במדבר

[שהוא קל ברגליו. ערוך].

"כנען"

["הכנעני"] -

על שם מלכותו

[שמלך על כנען].

ומה שמו?

-

"ערד" שמו.

איכא דאמרי

[יש אומרים]:

"ערד"

-

שדומה לערוד

[חמור הבר]

במדבר

.

"כנען"

["הכנעני"] -

על שם מלכותו. ומה שמו?

סיחון שמו.

ומאחר שהוכחנו שבזמן שאהרון מת עדיין היה סיחון חי, אם כן בעל כרחך שאמירת משנה תורה [שנאמר בה "ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש". דבר משה. אחרי הכותו את סיחון"], היתה לאחר מיתת אהרן.

ומאחר שמיתת אהרן היתה בראש חודש אב, ומשנה תורה נאמר בחודש שבט שאחריו, ושניהם היו בשנת הארבעים, מוכח, שאין מונים את שנות יציאת מצרים מתשרי.

ומקשינן: אמנם יש להוכיח שראש השנה ליציאת מצרים אינו בתשרי. אבל יש להקשות, מנין לנו שהוא בניסן?

ואימא

, עדיין אני יכול לומר ש

ראש השנה

ליציאת מצרים בחודש

אייר

הוא!

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך

[לא יעלה בדעתך לומר כך]!

דכתיב

[שמות מ]:

"ויהי בחדש הראשון

[בניסן]

בשנה השנית

[ליציאת מצרים]

באחד לחודש הוקם המשכן".

וכתיב

[במדבר י]:

"ויהי בשנה השנית

[ליציאת מצרים],

בחדש השני

[באייר],

בעשרים בחדש, נעלה הענן מעל משכן העדות

, ויסעו בני ישראל".

מדקאי

, מזה שהכתוב המדבר על הקמת המשכן, עומד

בניסן

וקרי לה

לאותה שנה

"שנה שנית".

ו

הכתוב שמספר על כך נעלה הענן מעל המשכן

קאי

[עומד]

באייר,

ועדיין

קרי לה "שנה שנית".

מכלל

זה אתה למד

דראש השנה

ליציאת מצרים -

לאו אייר הוא!

[שהרי אם ראש השנה היה באחד באייר, אם כן בהכרח היה הכתוב צריך לומר שהענן נעלה מעל המשכן בשנה השלישית].

ומקשינן: אמנם לא יתכן שראש השנה ליציאת מצרים היה באייר, אבל יש להקשות:

ואימא

, אמור ש

ראש השנה

הוא ב

סיון!

ומתרצינן:

לא סלקא דעתך!

לא יעלה בדעתך לומר כן!

דכתיב

[שמות יט]:

בחדש השלישי לצאת בני ישראל מארץ מצרים

[בסיון]. ביום הזה באו מדבר סיני".

ואם איתא

, ואם אכן ראש השנה ליציאת מצרים הוא באחד בסיון, הרי

"בחדש השלישי בשנה השנית לצאת

בני ישראל מארץ מצרים" -

מיבעי ליה

[היה ראוי לומר]. שהרי מסיון ואילך מתחילה השנה השניה!

ובהכרח, שראש השנה ליציאת מצרים אינו באחד בסיון.

ועד עתה הגמרא הוכיחה:

א. לא יתכן שראש השנה ליציאת מצרים חל בין אב לשבט [שהרי מיתת אהרן היתה באב, ומשנה תורה נאמר בשבט שאחריו, ושניהם בשנת הארבעים].

ב. לא יתכן שראש השנה ליציאת מצרים חל באייר [שהרי הקמת המשכן היתה בניסן. והענן נעלה באייר שאחריו, ושניהם בשנה השנית].

ג. לא יתכן שראש השנה ליציאת מצרים היה בסיון [שהרי נאמר "בחדש השלישי לצאת בני ישראל", ולא נאמר "בשנה השנית"].

ומקשינן:

ואימא

, אמור, שראש השנה ליציאת מצרים, הוא בחודש

תמוז. ואימא אב. ואימא אדר.

שהרי לגבי שלושת החדשים הללו לא הבאנו כל הוכחה שראש השנה ליציאת מצרים אינו חל בהם, ומנין לנו שראש השנה ליציאת מצרים הוא באחד בניסן?

אלא, אמר רבי אלעזר,

אין צורך ללמוד את שנות שלמה המלך מיציאת מצרים.

אלא אפשר ללמדם

מהכא

, מהפסוק זה [דברי הימים ב, ג ב]:

"ויחל

[שלמה]

לבנות

[את בית המקדש]

בחדש השני, בשני, בשנת ארבע למלכותו".

ויש לעיין:

מאי

"ב

שני"?

הרי כבר נאמר "בחדש השני", ולמה חזר הכתוב ואמר "בשני"?

לאו

, הלא כך הוא המובן: בחודש השני [אייר], שהוא החודש ה

שני

במנין החודשים

ל

אחר חודש ניסן, שהוא ה

ירח שמונין בו למלכותו?!

ומכאן ששנות המלכות מתחילות בניסן.

מתקיף לה רבינא: ואימא

, אמור שכוונת הכתוב היא ל

שני בחדש!

ומנין לך שכוונת הכתוב שני לירח שמונים למלכותו?

ומתרצינן:

אם כן

[שכוונת הכתוב לשני בחדש],

"שני בחדש

" -

בהדיה

במפורש

הוה כתיב ביה!

וכמו שמצאנו בכמה מקומות "באחד לחדש" [שמות מ] "בשנה השלישית בעשור לחדש". ומקשינן:

ואימא

, אמור שכוונת הכתוב לומר את התאריך בשבוע,

בשני בשבת!

ומתרצינן: אי אפשר לומר כן משני טעמים:

חדא, דלא אשכחן

"שני בשבת", דכתיב

. הרי לא מצאנו בשום מקום שהוזכר היום בשבוע, בדברי הכתוב.

ועוד: מקיש שני בתרא לשני קמא

. הכתוב מקיש את "שני" האחרון שהוזכר בפסוק "בחדש השני", ל"שני" הראשון, שהוזכר בו.

מה

, כמו ש

"שני" קמא

הוא תאריך של

חדש

ולא תאריך של יום בשבוע,

אף "שני" בתרא

הוא תאריך של

חדש

ולא של יום בשבוע!

תניא

בברייתא

כוותיה

[כדבריו]

דרבי יוחנן

:

מניין שאין מונין להם למלכים אלא מניסן?

שנאמר

[מלכים א, ו]:

"ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים

, בשנה הרביעית בחדש זיו הוא החדש השני למלך שלמה על ישראל".

מקיש מלכות שלמה ליציאת מצרים. כשם שיציאת מצרים נמנית מניסן, אף מלכות שלמה נמנית מניסן. וכדברי רבי יוחנן לעיל.

והברייתא מוסיפה ומביאה את כל הפסוקים שהגמרא הוצרכה להביא כדי לתרץ מנין לנו שאכן יציאת מצרים נמנית מניסן:

וכתיב

[במדבר לג]:

"ויעל אהרן הכהן אל הר ההר על פי ה'

, וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, בחדש החמישי [באב] באחד לחדש".

וכתיב

[דברים א]:

"ויהי בארבעים שנה בעשתי עשר חדש

[בשבט] באחד לחדש דבר משה".

ומיתת אהרן קדמה למשנה תורה. ושניהם בשנת הארבעים. ומכאן שלא יתכן שראש השנה ליציאת מצרים הוא בין אב לשבט.

וכתיב

[שם]:

"אחרי הכותו את סיחון

.

ומכאן שמשנה תורה נאמר אחרי מיתת סיחון.

ואמר

[במדבר כא]:

וישמע

הכנעני" [סיחון שמע שמת אהרן].

ואומר

[שם]:

"ויראו כל העדה כי גוע אהרן"

.

שנסתלקו ענני הכבוד במיתת אהרן. ומטעם זה סיחון בא להלחם בישראל.

ומכאן שמיתת אהרן היתה בחיי סיחון.

ומאחר שבמשנה תורה נאמר "אחרי הכותו את סיחון", הרי מוכח שמשנה תורה נאמר לאחר מיתת אהרן. ולכן אי אפשר לומר שראש השנה ליציאת מצרים הוא בין אב לשבט.

ואומר

[שמות מ]:

"ויהי בחדש הראשון

[בניסן]

בשנה השנית

באחד לחדש הוקם המשכן".

ואומר

[במדבר י]:

"ויהי בשנה השנית בחדש השני

[באייר] נעלה הענן מעל משכן העדות".

ומכאן שראש השנה ליציאת מצרים אינו באייר.

ואומר

[שמות יט]:

"בחדש השלישי לצאת בני ישראל"

.

ומכאן שראש השנה ליציאת מצרים אינו בסיון.

ועדיין יתכן שיציאת מצרים נמנית מתמוז, אב, או אדר, ולכן מביאה הברייתא גם את הפסוק שהביא רבי אליעזר:

ואומר

[דברי הימים ב, ג ב]:

"ויחל

[שלמה]

לבנות

[את בית המקדש]

בחדש השני

[באייר].

בשני

[בחודש השני לירח שמונים בו למלכותו],

בשנת ארבע למלכותו

".

ומכאן שבאחד בניסן ראש השנה למלכים.

אמר רב חסדא: לא שנו

שאחד בניסן הוא ראש השנה למלכים,

אלא למלכי ישראל.

אבל למלכי אומות העולם

[כשכותבין בשטר שנה מסוימת למלוך מלך ממלכי האומות] -

מתשרי מנינן

[אנו מונים].

ומנין לנו ששנות מלכי האומות מתחילות בתשרי?

שנאמר

[נחמיה א א]:

"דברי נחמיה בן חכליה

.

ויהי בחדש כסלו, שנת עשרים

ואני הייתי בשושן הבירה".

וכתיב

[שם ב א]:

"ויהי בחדש ניסן, שנת עשרים לארתחשסתא

[דריוש] המלך, [הביאו] יין לפניו".

מדקאי

, מזה שבכתוב הראשון עומד נחמיה

ב

חודש

כסליו, וקרי ליה שנת עשרים

[לארתחשסתא המלך].

ו

בפסוק השני

קאי

[עומד]

בניסן, וקרי ליה שנת עשרים.

מכלל

זאת אתה למד,

דראש השנה

למלכי האומות

לאו

ב

ניסן הוא!

שהרי אם ניסן הוא ראש השנה למלכי האומות, הפסוק השני היה צריך לומר "בשנת העשרים ואחת". ולהלן תבאר הגמרא מנין שהמעשה שהוזכר בפסוק השני היה אחרי המעשה שבפסוק הראשון.

והוינן בה:

בשלמא היאך

, אמנם נכון שהפסוק השני

מפרש, דלארתחשסתא

הוא מונה עשרים שנה.

אלא האי

, הפסוק הראשון,

ממאי

מהיכן יודעים אנחנו

דלארתחשסתא

הוא מונה עשרים שנה?