Versión en texto de este daf: original y traducción
Rosh Hashaná 25b — el Talmud en español
Rosh Hashaná 25b del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Rosh Hashaná 25b
ו
הכתוב
אומר
[תהילים צט]:
"משה ואהרן בכהניו, ושמואל בקוראי שמו
קוראים אל ה', והוא יענם". שקל הכתוב את שמואל כמשה ואהרן.
מכאן ש
שקל הכתוב שלשה "קלי עולם
", גדעון, יפתח ושמשון,
כ
מו
שלשה "חמורי עולם
" [צדיקי עולם] - משה, אהרון ושמואל.
לומר לך
:
ירובעל
[גדעון]
בדורו
-
כמשה בדורו
.
בדן
[שמשון]
בדורו
-
כאהרן בדורו
.
יפתח בדורו
-
כשמואל בדורו.
ללמדך, שאפילו
מי שהוא
קל שבקלין, ונתמנה פרנס על הצבור
-
הרי הוא
מעתה
כאביר שבאבירים.
ו
הכתוב
אומר
[דברים יז]:
"ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם
, ודרשת והגידו לך את דבר המשפט"
ויש לשאול: מדוע הוזכר בפסוק: "השופט אשר יהיה בימים ההם"?
וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו?
הא
, בא הכתוב ללמדך, ש
אין לך לילך
[לחפש]
אלא אצל שופט שבימיו.
ואומר
[קהלת ז]:
"אל תאמר: מה היה, שהימים הראשונים היו טובים מאלה!
כי לא מחכמה שאלת על זה".
שלא תאמר: לפי שהדורות הראשונים היו טובים וצדיקים מהדורות האחרונים, לפיכך היו הימים הראשונים טובים מאלה!
מכאן, שאי אפשר שיהיו הדורות האחרונים גדולים כראשונים.
שנינו במשנה:
נטל
רבי יהושע
מקלו ומעותיו בידו
וכו'.
תנו רבנן
:
כיון שראה אותו
רבן גמליאל,
עמד מכסאו, ונשקו על ראשו
.
אמר לו: שלום עליך "רבי" ו"תלמידי".
"רבי"
-
שלמדתני תורה ברבים.
ו"תלמידי"
-
שאני גוזר עליך גזירה, ואתה מקיימה, כתלמיד.
אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים!
קל וחומר
ש
קטנים
נשמעים
לגדולים.
והניחה הגמרא שמקל וחומר יש לומר "אשרי הדור שהקטנים נשמעים לגדולים".
ולכן תמהינן: וכי נכון לומר שרק ענין של מעלה הוא, הנלמד ב
קל וחומר
, שאשרי הדור הזה שקטנים נשמעים בו לגדולים?
והלא
חיובא הוא!
חובה גמורה היא לקטנים להשמע לגדולים, ואין זה ענין של מעלה, עד שיאמרו על הדור הזה "אשרי הדור".
ומתרצינן:
אלא
, כך אמר רבן גמליאל:
מתוך שהגדולים נשמעים לקטנים
-
נושאין קטנים קל וחומר בעצמן
, שעליהם לקיים את חיובן.
הדרן עלך פרק אם אינן מכירין
--- title: "חברותא - ראש השנה — פרק שלישי - ראוהו בית דין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02342.html#HtmpReportNum0002L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0002L5" --- פרק שלישי - ראוהו בית דין
Оригинал главы פרק שלישי - ראוהו בית דין
הפרק שלפנינו עוסק ברובו בדיני שופר, אך המשנה הראשונה עדיין עוסקת בהלכות קדוש החדש:
מתניתין:
ראוהו בית דין וכל ישראל
, את חידוש הלבנה, ביום השלשים.
או שראוהו שני עדים, ו
נחקרו העדים
בבית דין ונמצאו עדי אמת.
ולא הספיקו
בית דין
לומר "מקודש" עד שחשיכה
, ושקעה החמה, והגיע ליל השלושים ואחד -
הרי
חודש
זה מעובר
, בן שלשים יום. ויהיה ראש חודש רק למחרתו, ביום השלשים ואחד.
ראוהו בית דין בלבד
, ואין עדים אחרים בדבר. הרי אף על פי שכל הדיינים ראוהו, בכל זאת -
יעמדו שנים
מתוך הדיינים,
ויעידו בפניהם
של שאר הדיינים,
ויאמרו "מקודש" "מקודש".
ומדובר כאן שיש שלשה דיינים, מלבד השניים המעידים. ובגמרא יתבאר טעם הדבר.
ואם
ראוהו שלשה
בלבד,
והן בית דין
-
יעמדו השנים
[מתוך השלשה] לעדות,
ויושיבו
שני דיינים
מחבריהם
שאינם מבית הדין,
אצל היחיד,
ויהיו בסך הכל שלשה דיינים.
ויעידו
השנים
בפניהם, ויאמרו "מקודש מקודש".
ומדוע הוצרכו להוסיף שני דיינים אל היחיד?
מפני
שאין היחיד נאמן על ידי עצמו
לומר מקודש.
גמרא:
שנינו במשנה: ראוהו בית דין וכל ישראל, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה, הרי זה מעובר.
ומקשינן:
למה לי למיתנא "ראוהו בית דין וכל ישראל"?
מדוע המשנה הוסיפה שראוהו כל ישראל? הרי כבר ראוהו בית דין, ויכלו לקדש את החדש אף בלא ראיית כל ישראל!
ומתרצינן:
איצטריך
התנא הוצרך להוסיף זאת, משום ד
סלקא דעתך אמינא
[היה עולה בדעתך לומר] שכאשר ראוהו אף כל ישראל משתנה הדין.
כי
הואיל וראוהו בית דין וכל ישראל
-
איפרסמא לה, ולא ליעברוה!
התפרסם שהירח נראה ביום שלשים, וראוי שיתקדש החודש מכח הפרסום הזה, ולא יעברוהו.
לכן
קא משמע לן
, השמיענו התנא, כי מאחר ולא אמרו בית דין "מקודש" אין הוא מתקדש, אלא מעברים את החדש.
שנינו בהמשך המשנה: [ראוהו בית דין וכל ישראל] נחקרו העדים.
והגמרא הניחה שהכל ענין אחד הוא. וכוונת המשנה לומר שראוהו כל ישראל, ואף העידו עדים לפני בית דין, ונחקרה עדותן.
ומקשינן:
וכיון דתנא ליה
, מאחר ששנינו
"ראוהו בית דין וכל ישראל"
. אם כן,
"נחקרו העדים"
-
למה לי?
מדוע הוצרכו לחקור את העדים? והרי ידוע לכל שעדותם נכונה! ומתרצינן:
הכי קאמר
, כך התכוין התנא לומר: "ראוהו בית דין וכל ישראל".
אי נמי
, או שלא ראוהו בית דין אלא עדים, ו
נחקרו העדים, ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה
-
הרי זה מעובר.
ותמהינן:
וכיון דתנא
, היות ושנינו כי כאשר ראוהו בית דין וכל ישראל, אם לא הספיקו לומר מקודש
עד שחשיכה, הרי זה מעובר
-
למה לי למיתנייה
את
חקירת העדים כלל!?
למה הוצרך התנא להשמיע שאף כשנחקרו העדים הדין כך?
והרי קל וחומר הוא: אם כאשר ראוהו כל ישראל והדבר התפרסם, אין אומרים מקודש אלא ביום, ולא כשחשיכה, כל שכן כשרק נחקרו העדים, וחשכה, שאין מקדשים אלא ביום!
ומתרצינן:
איצטריך
להשמיענו גם בנחקרה עדותם וחשכה, שאין מקדשים.
כי
סלקא דעתך אמינא
, היה עולה על דעתך לומר, ש
תיהוי חקירת
ה
עדים כתחילת דין, ו
אמירת
"מקודש" "מקודש" כגמר דין
.
ו
הואיל ותחילת הדין היתה ביום לא יעברו את החודש, אלא יגמרו את הדין בלילה, ו
לקדשי בליליא
. יקדשו את ראש חדש בלילה, ויאמרו שהוא מקודש למפרע ביום השלשים, ועל פי חשבון זה יקבעו את המועדות.
מידי דהוה אדיני ממונות
, כשם שכך נוהג הדין בדיני ממונות, וכדלהלן:
דתנן
[סנהדרין לב א] בענין דיני ממונות:
דיני ממונות דנין ביום, ו
כיון שהתחילו לדון ביום -
גומרין
אותם אפילו
בלילה.
ולכן היה מקום לומר כי
הכא נמי מקדשין בליליא
. שגם לענין קידוש החדש, כאשר נחקרה העדות ביום, יהיו מקדשים את החדש בלילה, למפרע.
קא משמע לן
, השמיענו התנא שאין בית דין אומרים "מקודש" בלילה.
ומקשינן: מדוע אין בית דין מקדשין את החדש בלילה?
ואימא הכי נמי
, שאכן קידוש החדש יהיה שוה לדיני ממונות!
ומתרצינן:
אמר קרא
[תהילים פא]:
"כי חק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב".
ופסוק זה נדרש לעיל [ח ב] על קדוש החדש.
אימת הוי "חק"
, אימתי קידוש החדש נקרא "חק"?
רק
בגמר דין!
וקא קרי ליה רחמנא "משפט",
דהיינו תחילת דין. ללמדך:
מה "משפט
" הוא רק
ביום, אף הכא נמי
, גמר דין של קידוש החודש, אינו נעשה אלא
ביום!
שנינו במשנה:
ראוהו בית דין
בלבד, אף על פי שכל הדיינים ראוהו, בכל זאת
יעמדו שנים
מתוך הדיינים
ויעידו בפניהם
של שאר הדיינים.
ומקשינן:
ואמאי
, למה יעמדו שנים ויעידו? הלא כולם ראוהו, ויקדשוהו כולם על סמך ראייתם!
שהרי
לא
יתכן ש
תהא שמיעה
שבית דין שומעים עדות מאחרים יותר
גדולה
[חשובה]
מראייה
שהם ראו בעצמם.
שהרי בענין קידוש החדש לא נאמר בתורה שצריך עדות, אלא נאמר "החדש הזה" [שמות יב], ודרשינן [לעיל כ א] "כזה ראה - וקדש"! ומשנינן:
אמר רבי זירא
: המדובר במשנתנו הוא ב
כגון שראוהו
בית דין
בלילה,
ואין מקדשים את החדש בלילה.
ולמחרת, בשעה שהם באים לקדש את החדש, אינם רואים אז את הלבנה. הלכך הם זקוקים שיעידו בפניהם.
שנינו במשנה:
ראוהו שלשה
בלבד
והן בית
ה
דין
כולו -
יעמדו שנים
מן הדיינים ויעידו.
ויושיבו מחבריהם
דיינים אחרים
אצל היחיד.
וכו'.
ותמהינן:
ואמאי?
מדוע צריכים שנים לעמוד ולהעיד?
הכי נמי, נימא
, אף כאן נאמר שיקדשוהו כולם בראייתם. שהרי
לא
יתכן ש
תהא שמיעה
של העדים,
גדולה מראייה
שראו בית דין עצמם!
וכי תימא
, ואם תרצה לתרץ ש
הכא נמי
מדובר ב
כגון שראוהו בלילה
.
אם כן קשה:
היינו
-
הך!
הרי זה ממש כמו ששנינו לעיל: ראוהו בית דין, יעמדו שנים!
ולמה הוצרך התנא להוסיף ולשנות "ראוהו שלשה, והן בית דין"?
ומתרצינן: אכן גם כאן מדובר כשראוהו בלילה.
ו
סיפא אצטריכא ליה
. בגלל סוף הקטע הזה [המדבר בשלשה דיינים בלבד] שנה התנא את כולו.
שכך שנינו בסיפא:
"דאין היחיד
[הדיין שנותר יחידי משני חבריו המעידים],
נאמן על ידי עצמו".
דסלקא דעתך אמינא
, שהיה עולה על דעתך לומר:
הואיל ותניא: דיני ממונות בשלשה
דיינים,
ואם היה
דיין
מומחה
, מנוסה וחכמתו ידועה
לרבים
[נמוק"י תחילת סנהדרין בשם העיטור], הרי הוא
דן אפילו ביחיד.
הלכך
הכא נמי
, אף כאן בענין קידוש החדש, אם היה מומחה,
ניקדשיה
לחודש
ביחידי
מומחה.
לכן,
קא משמע לן
, השמיענו התנא, שיחיד מומחה אינו מספיק לקידוש החודש.
ומקשינן: מדוע באמת יחיד מומחה אינו מספיק לקידוש החדש?
ואימא הכא נמי
, שיחיד מומחה מקדש את החוד ביחיד, כשם שהוא דן דיני ממונות ביחיד!
ומתרצינן:
אין לך מומחה
הידוע
לרבים בישראל יותר ממשה רבינו
.
ו
בכל זאת
קאמר ליה הקב"ה
: אל תקדש את החדש
עד דאיכא אהרן בהדך
, עד שאהרן יהיה עמך.
דכתיב
[שמות יב]:
"ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר: החדש הזה לכם"
\- עדות זו תהא מסורה לכם, שתהיו אתם הדיינים בדבר, ותקדשו את החודש.
והיות שאין עושים בית דין שקול, כדי שאם יתחלקו הדיינים בדעותיהם לא יהיה מצב שכל צד שקול לחבירו, לפיכך מוסיפים עליהם עוד דיין אחד, והרי הם שלושה. [תוספות, ריטב"א].
ומשנתנו, שאמרה כי הדיינים שראו את חידוש הלבנה יכולים לקדש את החדש, באה
למימרא
[לומר]
ד"עד נעשה דיין
". שאף מי שראה עדות בדבר, ויכול להעיד על כך, הרי הוא כשר להיות דיין באותו נידון.
שהרי כל הדיינים ראו את חידוש הלבנה. ובכל זאת מקצתם נעשים דיינים ואומרים "מקודש".
והוינן בה:
לימא
, האם ניתן לומר ש
מתניתין
משנתנו היא
דלא כ
דעת
רבי עקיבא
, דלהלן?
דתניא: סנהדרין שראו
אדם
אחד שהרג את הנפש
.