Rosh Hashaná 15b — el Talmud en español

ומתרצינן: הברייתא

חסורי מיחסרא

. חסר בה,

והכי קתני

, כך צריך לשנותה:

אמר רבי יוסי: אבטולמוס העיד משום חמשה זקנים:

אתרוג

הולכין מצד אחד

אחר לקיטתו למעשר, ו

מצד שני

אחר חנטה לשביעית

[וכדעת רבן גמליאל לעיל יד ב].

ורבותינו נמנו באושא וגמרו

שהולכין

אחר לקיטתו בין למעשר, בין לשביעית.

וכך פירוש דברי אבטולמוס: אתרוג הולכין אחר לקיטתו למעשר - בין לענין שאין מעשרין מן החדש על הישן, ובין לענין שנה שניה הנכנסת לשלישית, שמפרישים ממנו מעשר עני כדין השנה השלישית.

ואחר חנטה לשביעית - בין לענין הפקר ובין לענין ביעור, כשאר האילנות.

ואף על פי שלענין מעשרות הולכין אחר שעת הלקיטה, בכל זאת אתרוג בת שביעית הנכנסת לשמינית פטורה מן המעשר. שהיות והחנטה היתה בשביעית חלו עליה דיני שביעית, והרי היא הפקר, והפקר פטור מן המעשר.

ורבה ורב המנונא סוברים כדעת אבטולמוס, שהולכין אחר החנטה לענין שביעית לגמרי, ולכן בת שביעית הנכנסת לשמינית חייבת בביעור, שהרי היא חנטה בשביעית. ואילו בת ששית הנכנסת לשביעית פטורה מביעור, שהרי היא חנטה בששית.

ונחלקו רבה ורב המנונא בדעת אבטולמוס לענין בת שישית הנכנסת לשביעית:

לדעת רב המנונא - מאחר שהחנטה היתה בששית, הרי אין היא הפקר, ולפיכך הרי היא חייבת במעשר. ואין מתחשבים במה שיד הכל ממשמשין בה, מפני שאין זה אלא גזל.

ואילו לדעת רבה - אף על פי שהחנטה היתה בששית, בכל זאת מאחר שהכל ממשמשין בה הרי היא כהפקר, ומודה אבטולמוס שהיא פטורה מן המעשר.

איתמר: רבי יוחנן וריש לקיש אמרי תרוייהו

, שניהם אמרו:

אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית

-

לעולם

דינה כפירות

ששית

לכל דבר, והרי היא חייבת במעשר, ופטורה מן הביעור [וכדעת רב המנונא דלעיל].

כי אתא רבין

, כאשר רבין בא מארץ ישראל לבבל,

אמר

בשם

רבי יוחנן

[שהיה גר בארץ ישראל]:

אתרוג בת ששית שנכנסה לשביעית, אפילו

אם לא גדלה בשישית אלא עד שיעור

כזית,

ונעשית

בשביעית גדולה כ

ככר

-

חייבין עליה משום טבל,

מפני שהולכין אחר החנטה, ואינה הפקר כשביעית, ולפיכך הרי זו חייבת במעשר.

תנו רבנן

:

אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט

-

מתעשר ל

פי דין

שנה שעברה

[אם היתה שנת מעשר שני, מפרישים ממנו מעשר שני, ואם היתה שנת מעשר עני מפרישים ממנו מעשר עני].

ואילן שחנטו פירותיו

אחר ט"ו בשבט

-

מתעשר ל

פי דין ה

שנה הבאה.

אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים

שהולכין אחר החנטה,

באילן שעושה שתי "בריכות

", שני מחזורים של פירות [ו"בריכות" הוא לשון מושאל מ"גוזלות" ]

בשנה

אחת, כדלהלן:

ותמהה הגמרא על לשון "בריכה" שנקט בו רבי נחמיה, שאין לשון זאת אלא בגוזלות של ממש.

וכי

שתי בריכות

-

סלקא דעתך!?

וכי אילן עושה גוזלות?! ומדוע נקט התנא לשון שכזה.

אלא אימא

, אמור כך: אמר רבי נחמיה: במה דברים אמורים [שהולכין אחר החנטה], באילן שעושה פירות

כעין שתי בריכות

בשנה, שאין פירותיו נגמרים כאחת, אלא כל אחד מתבשל בזמן אחר, כגון עץ התאנה.

אבל אילן העושה

פירות כעין

בריכה אחת

, שכל פירותיו מתבשלים ונלקטים כאחת,

כגון דקלים וזיתים וחרובין

-

אף על פי שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט

, אין הולכין בהם אלא אחר לקיטתם, אלא הם

מתעשרין לשנה הבאה.

אמר רבי יוחנן: נהגו העם בחרובין

ודקלים וזיתים

כרבי נחמיה

, שהולכין אחר לקיטתם.

איתיביה ריש לקיש

סתירה

לרבי יוחנן

מהא דשנינו במסכת שביעית [ה א]:

בנות שוח

[תאנים לבנות],

שביעית שלהן

נוהגת בשנה

שניה

של שנות השמיטה,

מפני שעושות

את פירותיהם

לשלש השנים

.

שפירות החונטים בהן, נגמרים לאחר שלש שנים. הלכך, פירות שנגמרו בשנה השניה בידוע שהם חנטו בשנה השביעית [דהיינו לפני שלש שנים].

ומכאן, שהולכין בבנות שוח אחר החנטה, אף על פי שהן נלקטות כאחת. ושלא כדבריך רבי יוחנן, שאמרת שהולכין בפירות כאלו אחר הלקיטה!

אישתיק

. שתק רבי יוחנן ולא ענה לריש לקיש תשובה.

והגמרא הבינה ששתיקת רבי יוחנן מתפרשת כהודאה, שהודה לריש לקיש.

אמר ליה רבי אבא הכהן לרבי יוסי הכהן: אמאי אישתיק!?

מדוע רבי יוחנן שתק.

לימא ליה

, הרי הוא היה יכול לענות לריש לקיש ולומר לו:

אמינא לך אנא

[אמרתי לך אני] שהלכה כ

רבי נחמיה

שאמר בפירוש בברייתא שהולכין בחרובים וכדומה אחר הלקיטה.

ו

אילו

את אמרת לי

קושיא על דברי, מדברי

רבנן?!

ואיזו קושיא היא זו? הלא רבי נחמיה אמר בפירוש כדברי!

ענה רבי יוסי הכהן: רבי יוחנן לא ענה כך,

משום דאמר ליה

[כך היה אומר לו] ריש

לקיש

:

וכי

שבקת רבנן

, עזבת את דברי חכמים שהם רבים,

ועבדת כרבי נחמיה

שהוא יחיד? והלא, יחיד ורבים שנחלקו - הלכה כרבים!

חזר ושאל רבי אבא הכהן:

ולימא ליה

, הרי רבי יוחנן יכל לענות ולומר לריש לקיש:

קאמינא לך

, אני אמרתי לך

נהגו

העם כרבי נחמיה.

ואת אמרת לי

, ואילו אתה שואל אותי ממשנה שמוכח שהעם עשו

איסורא!?

הלא גם אני מודה בכך שאסור לעשות כך, אלא העם הם שנהגו כך, ואין מוחין בהם.

ענה רבי יוסי הכהן: רבי יוחנן לא ענה כך. משום

דאמר ליה

[ריש לקיש היה יכול לענות ולומר לו]:

במקום

שיש

איסורא

-

כי נהגו, שבקינן להו!?

כאשר העם נוהגים באיסור, וכי אנו מניחים להם לעבור איסור ולא מוחין בידם?!

חזר ושאל רבי אבא הכהן:

ולימא ליה

, הרי רבי יוחנן יכל לענות לריש לקיש ולומר לו:

כי אמינא לך אנא

, כל אשר אמרתי לך היה לענין

מעשר חרובין

ודומיהן שהוא

דרבנן,

שהרי מן התורה אין חיוב לעשר אלא דגן תירוש ויצהר, [תוספות יב ב].

ו

אילו

את אמרת לי

, ואתה שואל אותי מ

שביעית

שהיא נוהגת מ

דאורייתא

בכל מיני הפירות והירקות?! והרי יש לחלק ולומר, שבענין שביעית הולכין אחר החנטה כדין תורה, אבל בענין מעשר שהוא מדרבנן [בחרובין ודומיהם] הקילו חכמים והלכו אחר הלקיטה!

ועל טענה זו לא מצא רבי יוסי הכהן תשובה.

אלא, אמר רבי אבא הכהן: תמיהני

, אני מסופק [ריטב"א]

אם השיבה ריש לקיש לתשובה זו

, אם טען ריש לקיש טענה זו כדי לדחות את דברי רבי יוחנן.

ותמהינן: איך זה יתכן שרבי אבא הכהן הסתפק

אם השיבה

ריש לקיש?

הא אותבה!

הרי ידוע הוא שהשיבה!

אלא אימא

, אמור שכך אמר רבי אבא הכהן: תמיהני [אני מסופק] ה

אם קיבלה רבי יוחנן

לטענת ריש לקיש ושתק מפני שחזר בו,

אם

[או שמא]

לא קיבלה

לטענת ריש לקיש, ושתק מפני שלא היתה קושית ריש לקיש חשובה בעיניו קושיא.

שהרי יש לחלק בין מעשר פירות שהוא מדרבנן, לבין שביעית בפירות שהיא מדאורייתא, שבשביעית הלכו אחר החנטה כדין תורה, ובמעשר דרבנן הקילו והלכו אחר הלקיטה.