Rosh Hashaná 14b — el Talmud en español

עישור

אחד

הוא מעשר עני, כמו בשנה השלישית, ו

כדברי בית שמאי

הסוברים שאחד בשבט הוא ראש השנה של השנה השלישית. ומשהחשיך ליל א' בשבט נכנסה השנה.

ו

עישור

אחד

מעשר שני כדין השנה השניה, ו

כדברי בית הלל

הסוברים שראש השנה הוא ט"ו בשבט, ולפיהם בא' שבט עדיין לא החלה השנה החדשה למנין שנות האילן.

רבי יוסי בר יהודה אומר

: רבי עקיבא, שנהג שני עישורין, לא הסתפק אם הלכה כבית שמאי או כבית הלל.

ו

לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה

.

אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה,

שהסתפק כמי מהם יש לפסוק להלכה. וכדלהלן:

דתנן

[ביכורים ב ו]: אף על פי שאתרוג הוא מין אילן, בכל זאת דינו אינו כשאר אילנות לכל דבר.

אלא

אתרוג שוה לאילן בג' דרכים, ו

שוה

לירק בדרך אחד

:

שוה לאילן

שהולכים בו אחר החנטה

בג' דרכים

: א.

לערלה

. ב.

ולרבעי

. ג.

ולשביעית

.

ו

שוה

לירק

[שהולכים בו אחר הלקיטה]

בדרך אחד

-

שבשעת לקיטתו

של האתרוג

עישורו

כדרך שנוהגים בירק. ואם חנט בשנה השניה ונלקט בשנה השלישית, מתעשר כדין השנה השלישית, מפני שרגילים להשקות את האתרוג במים שאובין והרי הוא "גדל על כל מים". ולכן דינו למעשר הוא כדין הירק.

אלו

דברי רבן גמליאל.

רבי אליעזר

חולק ו

אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר.

ורבי עקיבא הסתפק אם ההלכה כרבן גמליאל שאתרוג מתעשר כשעת לקיטתו, והרי הוא נלקט בשנת מעשר עני, או שהלכה כרבי אליעזר שאתרוג מתעשר כשעת חנטתו, והרי הוא חנט בשנת מעשר שני, ולפיכך עישר שני עישורין.

ומשמע לכאורה, שרבי עקיבא סובר כדעת בית שמאי, הסוברים שאחד בשבט הוא ראש השנה.

שהרי לדעת בית הלל, אפילו אם הולכים אחר הלקיטה, הרי האתרוג נלקט לפני ט"ו בשבט, וממה נפשך אין צורך להפריש אלא מעשר שני בלבד. ולהלן הגמרא תמהה על כך.

ותמהינן על דברי תנא קמא [האומר שרבי עקיבא נהג שני עישורין, אחד כבית שמאי. ושני כבית הלל]:

ומי עבדינן כתרי חומרי!?

וכי עושים כשתי חומרות הסותרות זו את זו?!

והתניא

, הלא שנינו בברייתא:

לעולם הלכה כדברי בית הלל,

מפני שיצאה בת קול ואמרה שהלכה כדבריהם:

ו

לפני שיצאה בת הקול -

הרוצה לעשות כדברי בית שמאי, עושה,

והרוצה לעשות

כדברי בית הלל, עושה.

אבל העושה

מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל

הרי הוא

רשע.

והעושה

מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל

בדברים הסותרים זה את זה [כדלהלן],

עליו הכתוב אומר

[קהלת ב]:

"והכסיל בחשך הולך

". שאינו יודע להבחין על מי לסמוך.

אבל בשתי מחלוקות שאינן סותרות אפשר לתפוס כקולת שניהם או כחומרת שניהם. שבדבר אחד סובר כבית שמאי ובדבר אחר כבית הלל.

ומסיימת הברייתא:

אלא, אי

רצה לעשות

כבית שמאי

יעשה כדבריהם

בקוליהון ובחומריהון.

ו

אי

רצה לעשות

כבית הלל

יעשה כדבריהם

בקוליהון ובחומריהון.

והרי רבי עקיבא, שנהג באותה שנה מעשר שני ומעשר עני, נהג כחומרי בית שמאי ובית הלל בדברים הסותרים זה לזה. שהרי אם השנה היא שנת מעשר שני, בעל כרחך אין היא שנת מעשר עני!

ומתרצינן:

רבי עקיבא

רצה לעשות כבית הלל [לפי שהלכה כמותם], אך

גמריה

[לימודו]

אסתפק ליה, ולא ידע אי בית הלל באחד בשבט אמרו

שהוא ראש השנה לאילן,

אי בט"ו בשבט אמרו

שהוא ראש השנה לאילן.

שנינו בברייתא:

רבי יוסי בר יהודה אומר: לא

כ

מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה

רבי עקיבא.

אלא

כ

מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר

[שנחלקו אם הולכין באתרוג אחר החנטה או אחר הלקיטה]

נהג בה.

והגמרא הניחה כי מאחר שהחנטה היתה לפני אחד בשבט, והלקיטה היתה לאחריו, לכן הוא עישר שני מעשרות.

ולכן תמהינן: וכי רבי עקיבא -

כבית שמאי

הסוברים שבאחד בשבט ראש השנה לאילן

נהג בה?!

והלא הלכה היא כבית הלל!

אמר רבי חנינא, ואיתימא

[ואולי]

רבי חנניא

אמר זאת:

אותו אחד בשבט לא היה בתחילת השנה השלישית [וכדעת בית שמאי]. אלא השנה השלישית נכנסה בט"ו בשבט שעבר, וכדעת בית הלל.

ו

הכא, באתרוג שחנטו פירותיו קודם ט"ו דאידך שבט עסקינן

.

כאן אנו עוסקים באתרוג שחנט לפני ט"ו בשבט שעבר, שהרי אתרוג יכול להשאר על האילן ולגדול כמה שנים, ואחר כך הוא נלקט באחד בשבט שאחריו.

והיות והלכה כבית הלל [שאחד בשבט עדיין שייך לשנה שעברה], נמצא שהאתרוג חנט בשנה השניה, ונלקט בשלישית.

ובדין הוא

שרבי עקיבא היה נוהג שני עישורין

אפילו

אם היה לוקט את האתרוג

קודם לכן

[בכסליו או בטבת וכיוצא בזה], שהרי כבר נכנסה השנה השלישית בט"ו בשבט שעבר.

ו

אולם,

מעשה שהיה

-

כך היה

, שבאחד בשבט היתה הלקיטה.

רבינא אמר

: אמנם מדובר שרבי עקיבא ליקט את האתרוג בתחילת השנה השלישית [ולא בסופה].

ומה שהקשינו: וכי רבי עקיבא סובר כבית שמאי?!

תשובתך:

כרוך ותני

, הוסף על דברי רבי יוסי בר יהודה וכפול את מחלוקתם, ושנה כך:

רבי יוסי בר יהודה אומר:

לא אחד בשבט היה, אלא ט"ו בשבט היה,

שהוא ראש השנה לאילן לדעת בית הלל.

ולא כמנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה,

שהרי לדברי הכל כבר נתחדשה השנה השלישית.

אלא מנהג רבן גמליאל ורבי אליעזר נהג בה

[שנחלקו אם הולכין באתרוג אחר הלקיטה או אחר החנטה].

ואגב שהבאנו את הברייתא הדנה באתרוג, אם דינו כאילן או כירק, מביאה הגמרא כמה מימרות בענין דין האתרוג:

אמר רבה בר רב הונא: השתא דאמר רבן גמליאל אתרוג אחר לקיטתו עישורו כירק,

אם כן

ראש השנה שלו

לענין מעשר, הוא

תשרי,

כשם שראש השנה לירק הרי הוא בתשרי.

מיתיבי

סתירה לרבה בר הונא מברייתא: דתניא:

רבי שמעון בן אלעזר אומר: ליקט אתרוג

ב

ערב ט"ו בשבט עד שלא תבוא השמש

[לפני השקיעה],

וחזר וליקט משתבוא השמש

ונכנס ט"ו בשבט, הרי

אין תורמין ומעשרין מזה

שנלקט לפני שתבוא השמש,

על זה

שנלקט אחר כך.

לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש

שנלקט בשנה הזאת,

על הישן

שנלקט בשנה שעברה,

ולא מן הישן על החדש.

ואם

היתה

שנה

שלישית

ש

נכנסת ל

שנה ה

רביעית,

אזי מה שנלקט בשנה ה

שלישית

מפרישים ממנו

מעשר ראשון ומעשר עני,

כדין השנה השלישית. ומה שנלקט ב

רביעית,

מפרישים ממנו

מעשר ראשון ומעשר שני.

ורבי שמעון בן אלעזר ודאי סובר שהולכין באתרוג אחר הלקיטה.