Rosh Hashaná 13b — el Talmud en español

ודרשו חכמים:

אל תקרי "לשלש", אלא "לשליש"

.

כלומר עשייתה של התבואה, היא כאשר הביאה שליש מבישולה.

ומקשינן על הברייתא:

והא מיבעי ליה לגופיה!

הרי המקרא הזה אינו מיותר, שהוא בא לענות תשובה על השאלה "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית?"

והואיל והמקרא אינו מיותר, מנין לנו להוציא את הפסוק מפשוטו "לשליש" במקום "לשלוש"!?

ומתרצינן: המקרא הזה, "ועשת את התבואה לשלש השנים", הוא אכן מיותר. שהרי

כתיב קרא אחרינא

[שם פסוק כב]:

"וזרעתם את השנה השמינית

[בשעה שתזרעו בשנה השמינית, אזי עדיין]

ואכלתם מן התבואה ישן

[ממה שזרעתם בשנה השישית],

עד השנה התשיעית".

ומכאן שאכלו מן התבואה שלש שנים: מקצת השישית, וכל השביעית, והשמינית.

ואם כן, מדוע הוצרך הכתוב לומר: "ועשת את התבואה לשלש השנים"? אלא, שפסוק זה הוא מיותר, ונכתב כדי שנדרוש ממנו "לשליש".

ועד כה למדנו שירקות מתעשרים לפי שנת לקיטתם. ודגן תירוש ויצהר מתעשרים לפי השנה שהביאו שליש.

ועתה הגמרא מביאה שדין הקטניות שונה מדין הירקות ומדין דגן תירוש ויצהר:

תנן התם

במסכת שביעית [ב ז]:

האורז והדוחן והפרגין והשומשמין

[מיני קטניות]

שהשרישו לפני ראש השנה

-

אם היה זה ראש השנה של שנה רגילה, שאינה של שמיטה, וגדלו בה אחר שכבר השרישו בשנה הקודמת, לפני ראש השנה - הרי הם

מתעשרין לשעבר

, כדין פירות השנה שעברה.

דהיינו, אם היתה השנה שעברה, שנה ראשונה או שניה, מפריש מעשר שני, ואם היתה שנה שלישית או שישית, מפריש מעשר עני.

ו

אם השרישו לפני ראש השנה של השנה של השנה השביעית - הרי הם

מותרין בשביעית,

שלא נוהגת בהם קדושת שביעית, מפני שדינם כדין פירות של השנה השישית.

ואם לאו

, אם לא השרישו לפני ראש השנה,

אם היה זה בשנה השישית, שלא השרישו לפני ראש השנה של השנה השביעית, הרי הם

אסורין בשביעית

.

ו

אם היתה השנה הבאה שנה רגילה, ולא השרישו לפני ראש השנה - הרי הם

מתעשרין לשנה הבאה

, כדין השנה הבאה.

אמר רבה

: יש לתמוה: הרי

אמור

אמרו

רבנן

להלן [טו ב]:

אילן

מתעשר

בתר חנטה

, לפי השנה שחנט בה.

תבואה

[דגן ותירוש ]

וזיתים

, מתעשרים

בתר שליש

, לפי השנה שהביאו בה שליש.

ירק

מתעשר

בתר לקיטה

, לפי השנה שבה נלקט.

ואם כן קשה:

הני

קטניות -

כמאן שוינהו רבנן?

כאיזה דין מן המעשרות דנו חכמים את הקטניות? והרי לא מצינו דבר שמתעשר לפי השנה שהשריש בה!?

הדר

[אחר כך]

אמר רבה

בעצמו תירוץ:

מתוך ש

הקטניות אינן כשאר הירקות, שבשאר הירקות אדם לוקט את כל מה שגדל בשדהו ביום אחד, ואילו הקטניות

עשויין פרכין פרכין

, לקיטות לקיטות, שהיום לוקטים מעט, ולמחר לוקטים מעט - לכן לא הלכו חכמים בקטניות אחרי שעת לקיטתם.

שהרי אם נלך אחרי שעת לקיטתם יהיו החדשים שנלקטו אחרי ראש השנה, מעורבין עם הישנים שנלקטו לפני ראש השנה. וכאשר יפרישו מהם מעשרות, יש חשש שמעשר מן הפירות החדשים על הישנים, או להיפך.

ולכן,

אזלי רבנן בתר השרשה!

חכמים הלכו אחר שנת השרשתן היות והקטניות משרישות בשנה אחת, שהרי בבת אחת זורעים אותן. וכך אין לחשוש שמא יעשר מפירות של שנה אחת על פירות שנה אחרת.

אמר

הקשה

ליה אביי

לרבה: ומה איכפת לנו שאין מלקטים את כל הקטניות כאחת? והרי אף על פי שהחדש והישן מתערבים זה בזה, עדיין יש פתרון לדבר.

ו

כך יעשו:

יצבור

בעל השדה

את גורנו לתוכו

, שיערב את כל הגורן היטב לאמצעו, ויפריש ממנו תרומות ומעשרות.

ונמצא

שבשעה שיתרום ויעשר, הרי הוא

תורם

ומעשר גם

מן החדש שבו על החדש שבו

, וגם

מן הישן שבו על הישן שבו.

שהרי בתערובת שהוא מפריש כתרומה וכמעשר, יש בה גם מן החדש וגם מן הישן, כפי היחס שיש בשאר הגורן.

והואיל ואפשר לעשר את הקטניות אף אם נלך בהם אחר הלקיטה, מדוע הוציאו אותם מכלל שאר הירקות, והלכו בהם אחרי השרשה?

שהרי

מי לא תניא

, האם לא שנינו בברייתא:

פול המצרי מין קטנית הוא, פעמים שזורעים אותו על מנת לאכול את זרעיו, ופעמים שזורעים אותו על מנת לאכול את העלים שלו.

כאשר זרעוהו על מנת לאכול את זרעיו דינו כדין קטניות, והולכים אחר ההשרשה. וכאשר זרעוהו על מנת לאכול את עליו, דינו כדין ירק, והולכים אחר הלקיטה.

רבי יוסי בן כיפר אמר משום רבי שמעון בן שזורי: פול המצרי שזרעו לזרע

, על מנת לאכול את זרעיו [ודינו כדין קטניות, שהולכים בו אחר ההשרשה], ש

מקצתו השריש לפני ראש השנה, ומקצתו השריש לאחר ראש השנה

-

אין תורמין ומעשרין מזה על זה

.

לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.

כיצד הוא

[התורם]

עושה?

והרי יש טורח לאסוף את הישן בפני עצמו, ואת החדש בפני עצמו!

צובר

את

גורנו לתוכו

, לאמצעו.

אחרי שהניח מן הישן בצד אחד ומן החדש בצד אחר, חוזר וצובר אותם יחד באמצע הגורן עד שיתערבבו היטב.

ונמצא

, שהוא

תורם ומעשר מן החדש שבו

[שבגורן]

על החדש שבו, ומן הישן שבו על הישן שבו

. שהרי יש בתרומה ובמעשר מן החדש ומן הישן באותו היחס שיש בשאר הגורן.

ומאחר ששנינו בברייתא בשם רבי שמעון שזורי, שאין לחשוש שמא הגורן לא התערב היטב, אלא אנו סומכים על העירבוב שנעשה בגורן, ואומרים שהוא תורם ומעשר מן החדש והישן באותו היחס שיש בשאר הגורן, אם כן קשה: מדוע בקטניות שאינן נלקטות כאחת הולכים אחר ההשרשה? הרי אפילו אם נלך אחר הלקיטה כשאר הירקות, עדיין יש תקנה לעשרם על ידי בלילה!

אמר

תירץ

ליה

רבה לאביי: האם מדברי

רבי שמעון שזורי קאמרת

, הוכחת שסומכים על בלילת הגורן?!

והרי מה ששנינו בברייתא היא דעתו של

רבי שמעון שזורי

בלבד, ש

סבר "יש בילה

", שאפשר לסמוך על הבלילה, ולומר שיש בתרומה ובמעשר מן החדש והישן באותו היחס שיש בשאר הגורן.

ואילו

רבנן סברי "אין בילה

", אין לסמוך על הבלילה, כי יתכן שהגורן לא נבלל היטב, ורובו של המעשר הוא מן החדש או מן הישן, שלא באותו היחס שיש בשאר הגורן.

ומאחר שלדברי חכמים אין סומכין על בלילה, לכן אין הולכים בקטניות אחר הלקיטה, שהרי אין לקיטתן כאחת, ואי אפשר לעשרן על ידי בלילה.

אמר רבי יצחק בר נחמני אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי בן כיפר, שאמר משום רבי שמעון שזורי,

שאפשר לעשר על ידי בלילה את פול המצרי שהשריש לפני ראש השנה יחד עם מה שהשריש אחרי ראש השנה.

מתקיף לה רבי זירא: ומי אמר שמואל הכי!?

וכי שמואל אמר שיש אפשרות של בלילה שוה?!

והא אמר שמואל: לכל

הדברים

אין בילה

, היות שאי אפשר לערבם היטב,

חוץ מיין ושמן

שהם נוזלים, ולכן הם נבללים היטב.

והמערב יין ישן עם חדש, או שמן ישן עם חדש, יכול לתרום ולעשר ממנו. מפני שיש בתרומה ובמעשר מן החדש והישן באותו היחס שיש בכל התערובת!

ואם כן, איך יתכן ששמואל פסק כרבי שמעון שזורי הסובר שפול המצרי נבלל היטב?

ודחינן את קושית רבי זירא, ואמרינן:

אשתמיטתיה

, נעלם מרבי זירא

הא דאמר שמואל: הכל הולך אחר גמר פרי!

שאין הולכים בקטניות אחר ההשרשה אלא אחר גמר הפרי.

ולכן, אף על פי ששמואל סובר שאין סומכין על בלילה בפול המצרי, בכל זאת אפשר לעשר את מה שהשריש לפני ראש השנה עם מה שהשריש לאחריו, מפני שהכל גדל ונגמר אחרי ראש השנה.

ומה ששמואל אמר "הלכה כרבי שמעון שזורי", אין הכוונה אלא לדינו של רבי שמעון שזורי שאפשר לעשר את מה שהשריש לפני ראש השנה עם מה שהשריש אחריו בגורן אחד. אבל לא מטעמו של רבי שמעון שזורי: שרבי שמעון שזורי סובר שהולכים אחר ההשרשה ובכל זאת אפשר לעשר את החדש עם הישן על ידי בילה. ואילו שמואל סובר שאין בילה. אבל הולכים אחר גמר פרי.

ובסוגייתנו הובאו שלשה מאמרים של שמואל:

א. הלכה כרבי שמעון שזורי [שמעשרים פול המצרי שהושרש לפני ראש השנה, עם פול המצרי שהושרש לאחר ראש השנה].

ב. הכל הולך אחר גמר פרי.

ג. לכל אין בילה חוץ מיין ושמן.