Pesajim 94b — el Talmud en español

רשע בן רשע

בן בנו של נמרוד הרשע

מלך בבל,

שהמריד את כל העולם כולו עלי במלכותו

בדור הפלגה, שהשיא עצה לאנשי דורו לבנות מגדל כדי להלחם בצבא השמים!

איך אתה אומר "אעלה על במתי עב, אדמה לעליון"?

הרי

כמה שנותיו של אדם?

שבעים שנה. ואם בגבורות שמונים שנה

.

שנאמר: "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה"

[תהילים צ].

והרי

מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, ובין רקיע לרקיע מהלך חמש מאות שנה. וכן בין כל רקיע לרקיע

בין שבעת הרקיעים.

ולכן ענה לו הנביא ישעיהו לנבוכדנצר [שם]:

"אך אל שאול תורד אל ירכתי בור".

שימות ולא יספיק להגיע לרקיע העליון.

ומכאן סתירה לדברי רבא: שהרי רבי יוחנן בן זכאי אמר שמן הארץ עד לרקיע מהלך 500 שנה. והרי אורכו של עולם כמדת גובהו [שכך הגמרא דורשת במסכת חגיגה דף יב א מהפסוק "למן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ, ולמקצה השמים ועד קצה השמים"]. נמצא שאורך העולם מהלך 500 שנה.

והרי מהלך אדם 10 פרסאות ליום, נמצא אורך העולם כמה וכמה אלפי פרסאות. [365 יום בשנה \ 10 פרסאות ליום, הרי 3650 פרסאות לשנה. \ 500 שנה, הרי 1,825,000 פרסאות].

ומסקינן: מכאן

תיובתא

לרבא.

תנו רבנן

:

להבנת הברייתא הזו יש להקדים, שהכוכבים והמזלות [קבוצות כוכבים המסודרים בצורה של מזלות] עומדים על גלגל מעל הארץ. וגלגל זה הוא הנקרא "רקיע" ו"שמים". [הרמב"ם בפרק שלישי מהלכות יסודי התורה] .

ויש לחקור, כאשר אנו רואים את הכוכבים והמזלות זזים, איך הדבר קורה? האם הכוכבים יושבים על הגלגל בלא תנועה, והגלגל מסתובב, ומסובב אותם. או שהגלגל עומד במקומו בלא תנועה, והכוכבים הם שנעים ומסתובבים על הגלגל. ובזה דנה הברייתא:

חכמי ישראל אומרים: גלגל קבוע

במקומו.

ומזלות חוזרין

מסתובבים על הגלגל.

וחכמי אומות העולם אומרים: גלגל חוזר

מסתובב,

ומזלות קבועין

במקומם.

אמר רבי תשובה

דחיה

לדבריהם

של חכמי אומות העולם:

מעולם לא מצינו עגלה בדרום ועקרב בצפון

. ואם כדבריהם, שהגלגל מסתובב היינו צריכים לראות שהעגלה והעקרב מסתובבים מצפון לדרום כשם שהשמש וכוכבי הלכת מסתובבים. שהרי הגלגל מניע את כולם כאחד, ואיך יתכן שהשמש תסתובב ואילו העקרב והעגלה אינם מקיפים סיבוב שלם אלא זזים מעט וחוזרים למקומם?

מתקיף לה רב אחא בר יעקב

: מה הראיה? לעולם יש לומר שגלגל קבוע ומזלות חוזרים כדעת חכמי אומות העולם. ומה שהקשינו מדוע השמש מקיפה את הארץ סיבוב שלם מצפון לדרום ואילו המזלות אינם זזים אלא מעט, על זה יש להשיב:

ודילמא

שמא אין השמש והמזלות קבועים באותו הגלגל אלא הם קבועים בשני גלגלים, זה לפנים מזה.

חסר טקסט !

וצורת הגלגלים

כבוצינא

[הברזל]

דריחיא

.

כמו הריחיים, שעשויים שני חלקים: א. בסיס אבן, ובו נקב. ב. כעין צלחת.

ובליטת ברזל יוצאת ממנה, ונכנסת לתוך הנקב שבבסיס, ובסיס הריחיים עומד במקומו. והברזל, הקבוע בבסיס, מסתובב מעליו בתוך הנקב.

וכמו כן אפשר לומר שהגלגל שהמזלות קבועים בו עומד במקומו ולמעלה ממנו יש גלגל שבו קבועה השמש, והוא מסתובב.

וכן לאידך גיסא, אם נסובב את הבסיס התחתון של הריחיים, יסתובב הבסיס בפני עצמו, ואילו הברזל שמעליו יעמוד במקומו. וכמו כן אפשר לומר שהגלגל שבו נמצאת השמש הוא למטה, ומסתובב בפני עצמו. והגלגל שבו קבועים המזלות עומד למעלה ממנו ואינו זז.

אי נמי,

עוד יש להמשיל את זה:

כצינורא דדשא.

חור שבמפתן הדלת שבו קבוע הציר [הדלת שבזמן חז"ל עשו לה בליטות למעלה ולמטה, ונקבו חורים במפתן למעלה ולמטה. ובנקבים אלו קבעו את הדלת].

וכשאנו מסובבים את הדלת, הדלת מסתובבת וחור המפתן העליון עומד במקומו. וכמו כן יש לומר שהגלגל שבו קבועה השמש מסתובב למטה. ואילו הגלגל שבו המזלות קבועים, עומד במקומו למעלה מגלגל השמש.

וכן לאידך גיסא. אם נסובב את המשקוף שבו נכנס הציר, הרי המשקוף יסתובב והדלת תעמוד במקומה, וכמו כן אפשר לומר שהגלגל של השמש הוא הגלגל העליון והוא מסתובב מלמעלה, ותחתיו נמצא הגלגל התחתון שעומד במקומו ובו קבועים המזלות.

ועתה הגמרא חוזרת להמשך דברי הברייתא דלעיל, שהברייתא מביאה עוד דבר שנחלקו בו חכמי ישראל וחכמי אומות העולם:

חכמי ישראל אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע

[ממזרח למערב] ומאירה את העולם.

ובלילה

חמה מהלכת

למעלה מן הרקיע

[ממערב למזרח] והרקיע מסתיר אותה מעיננו.

וחכמי אומות העולם אומרים: ביום חמה מהלכת למטה מן הרקיע

ומאירה את העולם.

ובלילה למטה מן הקרקע

ואינה נראית לעיננו.

אמר רבי: ונראין דבריהן

נכונים יותר

מדברינו

.

ש

הרי

ביום מעינות צוננין, ובלילה רותחין.

ולמה זה כך? מכאן נראה כחכמי אומות העולם, שהחמה מהלכת בלילה מתחת הקרקע ומחממת את המעיינות הקרובים אליה שנובעים מעומק הקרקע. ואילו ביום שהחמה תחת הרקיע המעיינות צוננים.

תניא

שנינוו בברייתא:

רבי נתן אומר: בימות החמה, חמה מהלכת בגובה של רקיע

במרכז השמים.

לפיכך כל העולם כולו

רותח יותר מאשר בחורף מפני שהחמה עומדת מול פני הארץ,

ו

אילו

מעינות צוננין

יותר מאשר בחורף, מפני שהחמה רחוקה ממקום נביעתם.

אבל

בימות הגשמים, חמה מהלכת בשיפולי רקיע

בצד דרום של הרקיע קרוב אל הקרקע.

לפיכך כל העולם כולו צונן

יותר מאשר בקיץ, כי החמה אינה עומדת מול פני הארץ,

ו

אילו

מעינות רותחין,

מפני שהחמה נמצאת סמוך למקום נביעתן.

תנו רבנן

:

בארבעה שבילין

[צדדים של הרקיע, המכונים "שבילים"]

חמה מהלכת: ניסן אייר וסיון מהלכת בהרים

[מעל ההרים]

כדי לפשר את השלגין.

תמוז אב ואלול מהלכת בישוב

מעל מקום ישוב בני אדם,

כדי לבשל את הפירות

לאכילת בני אדם.

תשרי מרחשון וכסליו מהלכת בימים כדי לישב את הנהרות.

טבת שבט ואדר מהלכת במדבר, שלא ליבש את הזרעים

שנזרעו במקום ישוב בני אדם.

שנינו במשנה:

ורבי אליעזר אומר מאסקופת

העזרה ולחוץ [הרי זו דרך רחוקה].

והוינן בה: מי שעומד מחוץ לאסקופת העזרה ולא נכנס,

ו

כי הוא פטור מכרת

אף על גב דמצי עייל

, שהוא יכול להיכנס?

ו

כי

לא אמרינן ליה קום עייל

, הכנס?!

והתניא

והרי שנינו בברייתא:

יהודי ערל שלא מל

וביטל את מצות הפסח

ענוש כרת, דברי רבי אליעזר.

וערל שלא מל הרי בשעת שחיטה הוא אינו ראוי לשחוט, ואף על פי כן אמר רבי אליעזר שחייב כרת, כי אומרים לו קום ומול עצמך! אם כן גם בענין דרך רחוקה נאמר לו קום הכנס לעזרה!

אמר אביי

תירוץ: ההיתר של

דרך רחוקה

אינו משום אונס, אלא התורה פטרה כל אדם שהוא בדרך רחוקה אפילו אם יכול להכנס לעזרה. וזה דוקא

לטהור

שנמצא בדרך רחוקה.

ואין

היתר שדומה ל

דרך רחוקה, לטמא

. שהתורה פטרה טמא רק מפני שהוא אנוס ואינו יכול לאכול את הפסח. וכמו כן בערל התורה פטרה אותו רק מפני שהוא אנוס. ולא עצם זה שהוא ערל או טמא גורם את הפטור. ולכן אם יכול למול את עצמו אינו פטור מלעשות פסח. [שהרי אינו אנוס].

[ולמה נקט אביי בדבריו "ואין דרך רחוקה לטמא" ולא נקט ערל שבו דיברנו? פירש רש"י שאביי נקט את לשון הגמרא לעיל צג ב שמדברת לענין טמא, והוא הדין שיש לומר כך גם בערל].

רבא אמר

תירוץ אחר:

תנאי היא

. נחלקו תנאים בדעת רבי אליעזר: שהתנא שבמשנתנו סובר בדעת רבי אליעזר שאדם שיכל להכנס לעזרה ולא נכנס פטור מכרת, וכמו כן גם ערל שלא מל פטור מכרת.

ואילו התנא שבברייתא שאמר בשם רבי אליעזר שערל שלא מל ענוש כרת, הוא חולק על התנא שבמשנתנו, וסובר בדעת רבי אליעזר שגם אם יכל להכנס לעזרה ולא נכנס חייב כרת. ואין נקרא דרך רחוקה אלא מן המודיעים ולחוץ, שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה.

ומצאנו שכבר נחלקו תנאים בדעת רבי אליעזר.

דתניא

ששנו בברייתא:

רבי אליעזר אומר: נאמר ריחוק מקום בפסח

[במדבר ט] "או בדרך רחוקה".

ונאמר ריחוק מקום ב

ענין פדיון

מעשר

שני [דברים יד] "כי ירחק ממך המקום". ולומדים גזירה שוה:

מה להלן

בריחוק מקום שבפדיון מעשר, מדובר ברחוק

חוץ ל

מקום

אכילתו,

שאם יש לאדם פירות מעשר שני והוא נמצא חוץ לירושלים - ששם הוא מקום אכילתם - התורה התירה לו לפדות את הפירות ולעלות את דמיהם לירושלים.

אף כאן

ריחוק מקום שבפסח, מדובר ברחוק

חוץ לאכילתו,

ואכילת הפסח היא בכל ירושלים, ולכן רק אם רחוק מחוץ לחומת ירושלים פטור מכרת.

רבי יוסי בר רבי יהודה אומר משום רבי אליעזר

: לומדים פסח מפדיון מעשר באופן אחר. מה ריחוק מקום שבמעשר הוא חוץ למקום הכשירו, אף ריחוק מקום שבפסח הוא חוץ למקום הכשירו. והיינו

חוץ לעשייתו,

[להקרבתו], שהכשר הפסח הוא הקרבתו.

והיכן מקריבים אותו? בעזרה. נמצא שריחוק מקום לדעת [רבי יוסי ברבי יהודה בדעת] רבי אליעזר הוא מאיסקופת העזרה ולחוץ [כדעת התנא שבמשנתנו].

וכיון שמצאנו שכבר נחלקו התנאים בברייתא בדעת רבי אליעזר מהו ריחוק מקום, האם חוץ לירושלים או חוץ לעזרה. אם כן יש לומר שהתנא שאמר בשם רבי אליעזר שערל שלא מל חייב כרת, יש לו שיטה שלישית בדעת רבי אליעזר, שריחוק מקום הוא מן המודיעים ולחוץ שאינו יכול להכנס בשעת שחיטה.

כמאן

כשיטת איזה מן התנאים שדיברנו עליהם

אזלא הא

, הולכת המימרא הזאת,

דאמר רבי יצחק בר רב יוסף

:

אם רוב הקהל טמאים הפסח בא בטומאה. ולפי מה קובעים אם רוב הקהל טמאים? [אמר על זה רבי יצחק בר רב יוסף]

בטמאים הלך אחר רוב העומדין בעזרה.

ואם רובם טמאים, עושים את הפסח בטומאה, אף על פי שרוב ישראל שבחוץ טהורים.

והוינן בה:

כמאן

, כשיטת מי סובר רבי יצחק בר רב יוסף?

ומשנינן:

כרבי יוסי בר רבי יהודה שאמר משום רבי אליעזר

שאלו שמחוץ לעזרה נחשבים "בדרך רחוקה" ופטורים מלעשות את הפסח. וכיון שהם פטורים מן הפסח, אין מונים אותם בתוך הקהל החייבים לעשות פסח.

שנינו במשנה:

אמר לו רבי יוסי לפיכך

נקוד על ה' לומר לא מפני שרחוק ודאי אלא מאיסקופת העזרה ולחוץ.

תניא: רבי יוסי הגלילי אומר

: נאמר [במדבר ט]

"דרך

רחוקה".

שומע אני

ממשמעות הפסוק הפשוטה שהדרך רחוקה היא

מהלך שנים

או

שלשה ימים.

אבל בהמשך הפרשה נאמר: "והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההיא מעמיה".

וכשהוא אומר "ובדרך לא היה"

ולא אמר "ובדרך רחוקה לא היה" -

מגיד

הכתוב שאין צריך שהדרך תהיה "רחוקה" ממש, אלא

שמאסקופת העזרה ולחוץ קרוי "דרך"

ופטור מכרת.