Versión en texto de este daf: original y traducción
Pesajim 121b (קכא:) — el Talmud en español
Pesajim 121b (פסחים קכא:): רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן . בעו מיניה : זה פשיטא לנו ש על פדיון הבן שמברכים "אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן", אבי הבן מברך ברכה זו ולא הכהן שהוא נפדה אצלו שהרי על…
Texto original — Pesajim 121b (קכא:)
רבי שמלאי איקלע לפדיון הבן
.
בעו מיניה
: זה
פשיטא
לנו ש
על פדיון הבן
שמברכים
"אשר קדשנו במצותיו וצונו על
פדיון הבן", אבי הבן מברך
ברכה זו ולא הכהן שהוא נפדה אצלו שהרי על האב מוטלת המצוה ולא על הכהן.
אלא זה אנו מסתפקים:
"ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה"
שמברכים בפדיון הבן, מי מברך? האם ה
כהן מברך או אבי הבן מברך?
וצדדי האיבעיא הם:
האם ה
כהן מברך
משום
דקמטי הנאה לידיה
, שהוא נהנה בקבלת חמשת הסלעים.
או אבי הבן מברך
משום
דקא עביד מצוה?
לא הוה בידיה
. רב שמלאי לא ידע מה להשיב.
אתא, שאיל ביה מדרשא
.
אמרו ליה: אבי הבן מברך שתים!
כלומר, גם את ברכת שהחיינו.
והילכתא: אבי הבן מברך שתים!
הדרן עלך פרק ערבי פסחים וסליקא לך מסכת פסחים