Nidá 64b — el Talmud en español

הותר יום שלשים

, לפי שוסת שאינו קבוע נעקר בפעם אחת,

ונאסר יום עשרים

הקבוע, על אף שבפעמיים הקודמות לא ראתה ביום העשרים וראתה בשלושים.

מפני שאורח

של העשרים -

בזמנו בא!

ואינו נעקר אלא בשלש פעמים. [ואע"פ ששלוש פעמים לא ראתה ביום עשרים , כיון שבפעם השלישית לא ראתה גם ביום השלושים אין נחשבת פעם זו לעקירה].

מתניתין:

נשים ב

דם

בתוליהם

הרי הן

כגפנים

:

יש גפן שיינה אדום, ויש גפן שיינה שחור,

וכך יש אשה שדם שלה אדום ויש שדם שלה שחור.

ויש גפן שיינה מרובה ויש גפן שיינה מועט,

וגם בנשים אין כמות הדם שווה בכולן .

רבי יהודה אומר: כל גפן יש בה יין

[לכל אשה יש בתולים ודמים],

ושאין בה יין הרי זו דורקטי.

וכדמפרש בגמרא.

גמרא:

תנא

: דורקטי משמעותו נוטריקון -

דור קטוע

. כיון שאין לאשה זו דמים אין לה בנים מרובים.

תני רבי חייא: כשם שהשאור יפה לעיסה כך דמים יפין לאשה.

תנא משום רבי מאיר: כל אשה שדמיה מרובין

-

בניה מרובין.

הדרן עלך פרק האשה שהיא עושה

--- title: "חברותא - נידה — פרק עשירי - תינוקת" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02375.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק עשירי - תינוקת

Оригинал главы פרק עשירי - תינוקת

מתניתין:

תינוקת,

שהיא קטנה למטה מגיל י"ב,

שלא הגיע זמנה לראות,

מפני שהיא נעשית ראויה לראות רק מגיל י"ב,

וניסת,

וראתה דם כשנבעלה -

בית שמאי אומרים: נותנים לה

ארבע לילות

לשמש אף על פי שרואה דם, משום שאנו תולים שדם בתולים הוא זה, שהוא דם טהור הנובע מהחבורה שנוצרה מהשרת הבתולים, ואינו נובע מהמקור.

ובית הלל אומרים

: הרי זו משמשת אף על פי שרואה דם

עד

שתחיה המכה

[שתתרפא החבורה מהבעילה הראשונה], וכפי שיבואר בגמרא.

ואם

הגיע זמנה לראות,

שהיא כבר בת י"ב שנים, אך עדיין עוד לא התחילה לראות דם נידות,

ונסית,

וראתה דם כשנבעלה -

בית שמאי אומרים: נותנים לה לילה הראשונה

בלבד, ולאחר מכן דמה טמא ולא תולים שדם בתולים הוא.

ובית הלל אומרים

: נותנים לה [אם ניסת ביום רביעי, כתקנת חכמים]

עד מוצאי שבת

לתלות שהדם הוא דם טהור של בתולים, שהם

ארבע לילות

.

ואם כבר

ראתה ועודה בבית אביה,

ואחר כך ניסת -

בית שמאי אומרים: נותנין לה בעילת מצוה

בלבד, שבבעילה עצמה אף על פי שהדם שותת מותר לו לסיים את הבעילה, ותו לא!

ובית הלל אומרים: כל הלילה כולה

מותרת לשמש ותולה את הדם שתראה באותו לילה בדם בתולים.

גמרא:

שנינו במשנה ברישא "תינוקת שלא הגיע זמנה לראות".

אמר רב נחמן: ואפילו

כבר

ראתה

בהיותה קטנה דם נידות נותנין לה לתלות בדם בתולים עד שתחיה המכה לבית הלל, הואיל ועדיין היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות.

ממאי

שאפילו ראתה דם נידות בקטנותה נותנים לה עד שתחיה המכה?

מדקא מפליג בסיפא,

כשהגיע זמנה לראות בגיל י"ב,

בין ראתה

דם נידות לפני כן

ובין שלא ראתה

.

מכלל,

משמע

דרישא

שמדובר בקטנה ולא חילק בה -

לא שנא הכי

בין אם ראתה דם נידות קודם,

ולא שנא הכי

ובין אם ראתה מקודם, הרי היא תולה בדם בתולים עד שתחיה המכה.

תניא נמי הכי

כרב נחמן: תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וניסת -

בית הלל אומרים

: נותנין לה

עד שתחיה המכה, בין ראתה

דם נידות מקודם ו

בין לא ראתה.

שנינו במשנה: בית הלל אומרים -

עד שתחיה המכה!

דנה הגמרא:

עד כמה

ייחשב שעדיין לא חייתה המכה ויכולה לתלות בדם בתולים?

אמר רב יהודה אמר רב: כל זמן ש"נוחרת"

, וכפי שיתבאר בהמשך.

ואמר רב יהודה:

כי אמריתה

כשאמרתי את דברי רב "כל זמן שנוחרת"

קמיה דשמואל, אמר לי: "נחירה" זו

-

איני יודע מה היא! אלא

"עד שתחיה המכה" הכונה היא -

כל זמן שהרוק מצוי בפה מחמת תשמיש

[והיינו: כל עוד רואה דם כשהיא משמשת, בלי להפסיק פעם אחת בתשמיש שאין רואה בו דם].

ומסבירה הגמרא:

"נחירה" דקאמר רב היכי דמי

מה פירושה?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: לדידי מפרשא לי מיניה דרב

שמעתי את פירוש הדבר מרב -

עומדת ורואה, יושבת ואינה רואה

-

בידוע שלא חיתה המכה!

יושבת

על גבי קרקע ורואה,

יושבת

על גבי כרים וכסתות ואינה רואה

-

בידוע שלא חיתה המכה!

[והיינו "נוחרת" - שנחרו כותלי בית הרחם עד שבנגיעתם זה לזה דם יוצא מהן. וסימן לדבר: כל שעומדת ורואה, יושבת ואינה רואה בידוע שלא חיתה המכה, שבעמידתה כותלי בית הרחם מתהדקים ונוגעים זה בזה. וכן, כל שיושבת על גבי קרקע ורואה, על גבי כרים וכסתות ואינה רואה - שישיבת קרקע מזקת ומקירה [גורמת להוציא] דם המכה. עד כאן לשון המאירי].

אבל, אם יושבת

על גבי כולם,

קרקע וכסתות

ורואה,

או אם יושבת

על גבי כולם ואינה רואה

-

בידוע שחיתה המכה!

שנינו במשנתנו:

הגיע זמנה

לראות וניסת - ב"ש אומרים נותנין לה לילה ראשון, וב"ה אומרים עד מוצ"ש!

איתמר: שימשה בימים

פירוש - ששמשה בלילה, ובבוקר שאחריו, וכן בלילה ובבוקר שאחרי כן.

רב אמר: לא הפסידה לילות

שמותר לה לשמש גם בלילה שאחרי זה ואפילו כשתראה דם מחמת תשמיש עד מוצ"ש.

ולוי אמר: הפסידה לילות

שאם תראה דם בשימוש הלילה שאחרי ד' העונות ששמשה תאסר, שלא התירו לה יום ולילה.

ומסבירה הגמרא מחלוקתם:

רב אמר לא הפסידה לילות

-

"עד מוצאי שבת" תנן,

ומשמעות הדבר היא שכל התקופה הותרה בין ביום ובין בלילה.

ולוי אמר הפסידה לילות, דמאי

שפירוש

"ארבע לילות" דקתני

שכתבה המשנה הוא -

ארבע עונות

וכל עונה יום או לילה, וזו ששמשה כבר ארבע עונות הפסידה הלילות הבאים.

ומקשה הגמרא:

ולרב,

שאמר שמותרת בין ביום ובין בלילה -

למה לי למיתנא "ארבע לילות"

והלא לדבריו גם בימים היא מותרת?!

מתרצת הגמרא:

אורח ארעא

"דרך ארץ"

קא משמע לן

-

דדרכה של ביאה בלילות

בלבד ולא ביום, מטעמי צניעות.

עוד מקשה הגמרא:

וללוי,

שאמר שמותרת ארבע עונות בלבד -

ליתני "ארבע לילות"

בלבד.

"עד מוצאי שבת"

דקתני -

למה לי?

מתרצת הגמרא:

הא קא משמע לן

-

דשרי

שמותר

למבעל לכתחילה

בעילה ראשונה

בשבת.

ואע"פ שלא בעל אלא שתי בעילות והפתח דחוק

וכדשמואל

8 .

דאמר שמואל: פרצה דחוקה

-

מותר ליכנס בה בשבת ואף על פי שמשיר צרורות

עפר, וכמו"כ מותר לבעול בתולה בתחילה בשבת ואע"פ שהפתח דחוק.

איתמר: בעל

בעילה ראשונה

ולא מצא דם

.

וחזר ובעל

בתוך ד' לילות

ומצא דם

-

רבי חנינא אמר

-

טמאה, ורבי אסי אמר

-

טהורה!

ומבארת הגמרא:

רבי חנינא אמר טמאה

-

דאם איתא דהוה דם בתולים

בבעילה השניה,

מעיקרא הווי אתי

כבר בבעילה הראשונה היה לו לבוא, ומאחר שלא ראתה דם בבעילה ראשונה מוכח שאין זה דם בתולים!

ורבי אסי אמר טהורה

והטעם שלא ראתה בבעילה ראשונה

דילמא איתדמי ליה כדשמואל

.

דאמר שמואל: יכולני לבעול

בתולה

כמה בעילות בלא דם!

על ידי הטייה!

ואידך,

רבי חנינא דלא תלה בדשמואל, משום ד

שאני שמואל, דרב גובריה,

שרב חילו ואין שאר אנשים שוים לו ואינם יכולים לבעול בהטיה בלי להוציא דם.

אמר רב: בוגרת

שהיא בת י"ב שנה וששה חדשים אינה כנערה שנותנים לה עד מוצ"ש, אלא

נותנין לה לילה הראשון

בלבד.

והני מילי

שנותנין לה את כל הלילה הראשון ואפילו לכמה בעילות, הוא -

שלא ראתה

עדיין דם נידות לפני הנישואין,

אבל ראתה

לפני כן -

אין לה אלא בעילת מצוה, ותו לא

ולא יותר ! ומקשה הגמרא:

מיתיבי: מעשה

בבתולה שניסת

ונתן לה רבי ארבע לילות מתוך י"ב חודש,

שנבעלה בשנה הראשונה לנשואיה רק ארבע פעמים, בהפרש של כמה חדשים בין ביאה לביאה, ובכולן ראתה דם, ובכל זאת התיר רבי לתלות בדם בתולים.

ומבארת הגמרא את דברי הברייתא:

היכי דמי? אילימא

אם נאמר

דיהיב

שנתן

לה

רבי

כולהו

את כל ד' הלילות

בימי קטנות,

והלא -