Nidá 56b — el Talmud en español

אי נמי

אפילו אם לא אמר לא בדקתי אלא -

היכא

דאשתכח

השרץ

בגומא

.

אי אמרת חזקתו בדוק, מאן דבדק

-

בגומא נמי בדיק

.

אי אמרת חזקתו מתכבד

-

גומא לא מתכבדא.

שנינו במשנה:

וכן הכתם.

איבעיא להו

: האם

עד שעת כבוס חזקתו בדוק, או דלמא חזקתו מתכבס?

למאי נפקא מינה

-

דאמר כיבס ולא בדק

.

אי אמרת חזקתו בדוק

-

הא לא בדק

.

אי אמרת חזקתו מתכבס

-

הא מתכבס.

אי נמי

-

דאשתכחה בסטרא

בצידי הבגד במקום התפירות.

אי אמרת חזקתו בדוק מאן דבדק

-

בסטרא נמי בדיק

.

אי אמרת חזקתו מתכבס

-

בסטרא לא מתכבס.

מאי?

תא שמע: דתניא אמר רבי מאיר: מפני מה אמרו השרץ שנמצא במבוי

-

מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את המבוי הזה ולא היה בו שרץ, או עד שעת כיבוד

, ולפני הכיבוד טיהרו?

מפני שחזקת בני ישראל בודקין מבואותיהן בשעת כבודיהם, ואם לא בדקו

-

הפסידוהו למפרע

, אפילו טהרות שהיו שם לפני הכיבוד.

ומפני מה אמרו כתם שנמצא בחלוק מטמא למפרע, עד שיאמר בדקתי את החלוק ולא היה בו כתם, או עד שעת הכבוס?

מפני שחזקת בנות ישראל בודקות חלוקיהן בשעת כבוסיהן

21 , ואם לא בדקו

-

הפסידו למפרע.

רב אחא אמר

: אם לא בדקה בשעת הכיבוס, ונמצא בו כתם, ואין יודעים כיצד לנהוג בטהרות שלפני הכיבוס -

תחזור ותכבס נו

.

אם נדחה מראיתו

מחמת הכיבוס עתה -

בידוע שלאחר כבוס

הקודם נפל בו הכתם. שהרי חזינן שהכיבוס דוחה את מראהו. ואם היה בו לפני הכיבוס הראשון היה כבר אז נדחה מראהו.

ואם לאו

שלא נדחה מראהו מהכיבוס עכשיו -

בידוע שלפני הכבוס

הראשון היה בו .

רבי אומר

: אפשר לדעת אם הכתם היה לפני הכיבוס או לאחריו. כי

אינו דומה כתם שלאחר הכבוס לכתם שלפני הכבוס

23 .

שזה

שלאחר הכיבוס

מקדיר

, נכנס בבגד.

וזה

שלפני הכיבוס

מגליד

24 .

שמע מינה

מהאי ברייתא:

חזקתו בדוק!

שמע מינה.

שנינו במשנה:

ומטמא בין לח

ובין יבש. רבי שמעון אומר: היבש מטמא למפרע והלח אינו נטמא אלא עד שיהא יכול להיות לח.

אמר רבי אלעזר

לדברי רבי שמעון:

לא שנו

שאינו מטמא למפרע אלא עד שיהא יכול להיות לח -

אלא שרץ

.

אבל כתם לח

-

נמי מטמא למפרע

עד שעת הכיבוס, כי

אימר יבש היה, ומיא נפיל עליה

ולכן הוא חזר להיות לח.

ופרכינן: אי הכי,

שרץ נמי, אימר: יבש היה ומיא נפיל עליה!?

ומשנינן:

אם איתא דהכי הוא, אמרטוטי אימרטט

, היה נמרט ונפרק [ר"ח] ומוכח שאינו כן.

מתניתין:

כל הכתמין הבאין מרקם

, שהיא מקומם של עובדי כוכבים, שאין דמם טמא -

טהורין

.

רבי יהודה מטמא, מפני שהם גרים, וטועין

בכך שאינם מצניעים את כתמיהם, ולכן דמם טמא כמו כל דם ישראל טמא.

והכתמים

הבאין מבין העובדי כוכבים

-

טהורין

25 .

כתמים הבאים

מבין ישראל ומבין הכותים

-

רבי מאיר מטמא, וחכמים מטהרים, מפני שלא נחשדו

ישראל

על כתמיהן

שלא יצניעו אותם, אלא מכבסים אותם. ויבואר בגמרא מאי קאמר.

גמרא:

קפסיק ותני

שהכתמים הבאים מעובדי כוכבים טהורים,

אפילו

הבאים

מתרמוד.

אמר רבי יוחנן, זאת אומרת: מקבלין גרים מתרמוד.

שאנו בטוחים שהם גויים גמורים.

ויכולים לגיירם בלי לחשוש שמא הם מצאצאים של עובדי כוכבים שהתערבו בין היהודים ובאו על בנות ישראל, והינם ממזרים, כיון שעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר.

ופרכינן:

איני, והא רבי יוחנן וסביא דאמרי תרוייהו: אין מקבלין גרים מתרמוד! וכי תימא

הכי אמר רבי יוחנן:

זאת

אומרת משנתנו -

ולא סבירא ליה

כהאי משנה.

והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה!

ומשנתנו סתם משנה היא!?

ומשנינן:

אמוראי נינהו, ואליבא דרבי יוחנן

26 .

שנינו במשנה: כתמים הבאים

מבין ישראל

ומבין הכותים - רבי מאיר מטמא. וחכמים מטהרים.

והוינן בה:

ורבנן, אי

כתמים

דישראל מטהרי

כתמים

דמאן מטמו?

ומשנינן:

חסורי מחסרא, והכי קתני: מבין ישראל

-

טמא

.

מבין הכותים: רבי מאיר מטמא

דקסבר

דכותים גרי אמת הן

וא"כ דינם כישראל שדמן טמא.

וחכמים מטהרין

משום דקסברי

דכותים גרי אריות הן.

ולפיכך דינם כעכו"ם שדמם טהור.

ופרכינן:

אי הכי

, למה ביארו הטעם לטהר לפי "

שלא נחשדו על כתמיהן

"? הרי הטעם הוא לפי ש"

גרי אריות

הם" -

מבעי ליה!

אלא הכי קאמר: מבין ישראל ומבין הכותים

-

טמאין, דכותים גרי אמת הן.

כתמים

הנמצאין בערי ישראל

-

טהורין, שלא נחשדו על כתמיהם ואצנועי מצנעי להו.

היינו אם נמצאו הכתמים במקום גלוי טהורין שאין לחשוש שהגיע מישראל כיון שהם מצניעים כתמיהם.

כתמים

הנמצאין בערי כותים

-

רבי מאיר מטמא, דנחשדו על כתמיהם

.

וחכמים מטהרין

-

שלא נחשדו על כתמיהן

27 .

מתניתין:

כל הכתמים הנמצאים בכל מקום

-

טהורין, חוץ מן הנמצאים בחדרים

, שמסתמא הצניעום משום דם נדה,

ובסביבות בית הטמאות

, שהוא החדר שהנשים היו רגילות לשהות בו בימי טומאתן.

בית הטמאות של כותים

-

מטמאין באהל, מפני שהם קוברין שם את הנפלים

28 .

רבי יהודה אומר: לא היו קוברין

שם.

אלא

היו

משליכין

את הנפלים,

וחיה גוררתו. נאמנים

הכותים

לומר: קברנו שם את הנפלים, או לא קברנו.

וכן

נאמנים

הכותים

לומר על הבהמה אם בכרה אם לא בכרה.

ו

נאמנים על ציון קברות.

ואין נאמנין לא על הסככות, ולא על הפרעות, ולא על בית הפרס.

שהם ספק טומאות מדרבנן שהכותים לא חששו להם, ויבוארו בגמרא.

זה הכלל: דבר שחשודים בו

הכותים -

אין נאמנין עליו.