Nidá 29a — el Talmud en español

ומתרצת הגמרא:

ההוא

'זכר ונקבה' שנאמרו בערכין

מבעי ליה

לחלק בין ערך איש

שהוא חמישים שקל

לערך אשה

שהוא שלושים, והוצרכה התורה לפרט זכר ונקבה. ולכן לולי הדרשה מה"א הידיעה ו'אם' הנוספים, לא היינו יכולים למעט טומטום ואנדרוגינוס. אבל בטומאת זיבה המלים זכר ונקבה מיותרות הן. שהיתה אפשרות לכתוב 'אדם תשלחו', ולכן ניתן לדרוש מ'זכר ונקבה' גם בלא יתור נוסף!

שנינו במשנה:

יצא מחותך או מסורס

משיצא רובו הרי הוא כילוד.

אמר רבי אלעזר

: דין המשנה שיצא מחותך נחשב לילוד רק ביציאת רובו, הוא

אפילו

כשיצא

הראש עמהן,

עם שאר האיברים המחותכים. שעל אף שיצא הראש אין הוא נחשב כילוד עד שיצא רובו של הולד.

ורבי יוחנן אמר: לא שנו

שאין הוא כילוד עד שיצא רובו של ולד,

אלא שאין הראש עמהן,

עם שאר האיברים המחותכים.

אבל

אם היה

הראש עמהן

-

הראש פוטר!

שהרי הוא כילוד בלידת הראש בלבד.

ומסתפקת הגמרא:

לימא

רבי אלעזר ורבי יוחנן

בדשמואל קמיפלגי?

דאמר שמואל

-

אין הראש פוטר בנפלים!

שלידת הראש נחשבת כלידת הולד כולו רק בולד חי ולא בנפל. ונפקא מינא מנידון זה, ליולדת תאומים שאחד מהם היה נפל, וקדם הנפל והוציא את ראשו והחזירו, ואחר כך נולד האח שהוא בר קימא, שהשני הוא הבכור לכהן , משום שהוצאת הראש של הנפל אינה פוטרת את רחמה של האם.

והיינו: שרבי אלעזר סבר כשמואל, ולכן גם כשיצא הראש המחותך ביחד עם שאר האברים, אינו נחשב לולד. ורבי יוחנן שחולק סובר שגם ראש מת בכוחו לקבוע שם לידה.

ודוחה הגמרא: בנפל

שלם

שכל אבריו מחוברים כתיקונם, ורק אין בו רוח חיים,

דכולי עלמא

רבי אלעזר ורבי יוחנן

לא פליגי

שלידת הראש נחשבת לידה, שחולקים שניהם על שמואל!

כי פליגי

רבי אלעזר ורבי יוחנן -

במחותך

.

דמר,

רבי אלעזר,

סבר: בשלם הוא דקחשיב

לידת הראש כלידת כל הגוף, אבל

במחותך,

ומופרד הראש משאר האברים

לא קחשיב

לידת הראש כלידת כל הולד.

ומר,

רבי יוחנן, סבר

במחותך נמי חשיב

לידת הראש כלידה גמורה .

איכא דמתני להא שמעתתא באנפי נפשה,

ומחלוקת רבי אלעזר ורבי יוחנן לא נסובה על הנאמר במשנה:

אמר רבי אלעזר: אין

יציאת

הראש

של נפל נחשבת

כרוב אברים!

ורבי יוחנן אמר

: יציאת

הראש

של נפל נחשבת

כרוב אברים!

וקמיפלגי בדשמואל

שרבי אלעזר סובר כשמואל ורבי יוחנן נחלק עליו. וללשון זו אין אפשרות לבאר שנחלקו דוקא בולד שיצא מחותך, שמאחר ולא נסבו דבריהם על המשנה שעוסקת בולד מחותך, ובלשונם הם לא נרמז שדיברו במחותך, מוכרחים אנו לילך אחרי הסתימות שמורה שדיברו בכל נפל.

ומקשה הגמרא לרבי יוחנן:

תנן: יצא מחותך או מסורס

-

משיצא רובו הרי הוא כילוד.

ומדייקת הגמרא:

מדקאמר

'מחותך

או מסורס', מכלל ד'מחותך'

זהו כל חסרונו, ולא יצא המחותך הפוך, אלא

כתקנו,

יצא כשראשו תחילה,

וקאמר

התנא במשנתינו שרק

משיצא רובו

של הולד המחותך

הרי זה כילוד, קשיא לרבי יוחנן!

ומתרצת הגמרא:

אמר לך רבי יוחנן: אימא: יצא מחותך ומסורס!

ומקשה הגמרא:

והא "או" קתני!?

ומתרצת: "או" שנאמר במשנה הוא ענין לעצמו , וקיצר התנא בלשונו ו

הכי קאמר: יצא מחותך או שלם, וזה וזה

בין מחותך ובין שלם, איירי שיצא

מסורס,

[הפוך], ולכן רק

משיצא רובו הרי זה כילוד,

שהרי לא יצא עדיין הראש.

אמר רב פפא

: מחלוקת רבי אלעזר ורבי יוחנן אם ולד שיצא מחותך צריך שיצא רובו או די בכך שיצא ראשו בכדי שיקרא ילוד -

כתנאי

-

ששנינו בברייתא:

יצא מחותך או מסורס

-

משיצא רובו הרי זה כילוד!

רבי יוסי אומר

-

משיצא כתקנו!

ומדייקת הגמרא:

מאי קאמר

רבי יוסי? שלכאורה משמע מדבריו שחולק על תנא קמא שכתב שמועיל רוב גם למסורס, וסובר שאפילו כשהוא שלם אינו כילוד כשיצא רובו, ומועיל רוב רק אם יצא כתקנו. ואיך זה יתכן? והרי משיצא רובו בכל דרך שהיא הרי זה ילוד?!

ולכן:

אמר רב פפא

: אין הגירסא שלפנינו נכונה , וצריך להשמיט את המילה 'או' מהברייתא ו

הכי קאמר: יצא מחותך ומסורס

-

משיצא רובו הרי הוא כילוד! הא

יצא מחותך

כתקנו

-

הראש פוטר,

שרק בצירוף חיתוך וסירוס יחד צריך רובו.

רבי יוסי אומר: מחותך

נחשב לילוד רק

משיצא רובו, כתקנו,

ונצרכים בו שני תנאים, שיצא הרוב, וכדרכו! אולם כל מחלוקתם היא במחותך, אבל בשלם מודה רבי יוסי שמועיל רוב גם במסורס.

וזהו שאמר רב פפא "כתנאי", שרבי יוחנן סבר כתנא קמא שאפילו במחותך הראש פוטר. ורבי אלעזר סובר כרבי יוסי, שבמחותך אפילו יוצא הראש תחלה כתקנו אינו כילוד, אלא אם כן יצא גם רובו .

מתקיף ליה רב זביד

לרב פפא: אמת הוא כדבריך שצריך להגיה הברייתא. ושמחלוקת תנא קמא ורבי יוסי, ומחלוקת רבי אלעזר ורבי יוחנן אחת היא . ושנחלקו האם לידת ראש מחותך מחשיב את הולד לילוד. אולם עצם פירושך בדברי רבי יוסי אינו נכון.

שלדבריך סובר רבי יוסי שבמחותך אינו כילוד עד שיצא רובו כתקנו,

מכלל

-

דבמסורס

, היוצא הפוך,

רובו נמי לא פוטר

כיון שיצא מחותך, ודבר זה לא יתכן כי

הא קימא לן

בכל התורה,

דרובו ככולו

239 ,

ואם כן מה בכך שיצא מחותך ומסורס אבל הרי כבר יצאו רוב איבריו והרי הוא כילוד?!

אלא אמר רב זביד,

ו

הכי קאמר

[כך יש לפרש את דברי הברייתא]:

יצא מחותך ומסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד,

הא

כתקנו,

שיצא הראש תחילה גם במחותך, אין צורך ביציאת רובו אלא משיצא

הראש

בלבד

פוטר.

ועל הדיוק מדברי תנא קמא שמשמע שמועילה יציאת הראש בולד מת, חולק

רבי יוסי

ו

אומר

-

משיצא כתקנו.

כשראשו תחילה, מועיל דוקא כשיצא

לחיים,

כשצורתו שלמה כצורת ולדות חיים , אבל במחותך אין חילוק בין אם יצא קודם הראש או שאר האברים, ורק ביציאת הרוב נחשב לילוד .

תניא נמי הכי: יצא מחותך

-

מסורס, משיצא רובו הרי זה כילוד

שהרי לא יצא הראש תחילה.

הא

יצא

כתקנו,

שיצא הראש תחלה,

הראש פוטר

למרות שהוא מחותך וכדברי תנא קמא, ורבי יוחנן.

רבי יוסי אומר: משיצא כתקנו לחיים, ואיזהו 'כתקנו לחיים'? משיצא 'רוב ראשו'!

ומסבירה הברייתא:

ואיזהו "רוב ראשו"?

א.

רבי יוסי אומר

-

משיצאו צדעיו.

ב.

אבא חנן משום רבי יהושע אומר

-

משיצא פדחתו

[

מצחו

]

243 .

ג.

ויש אומרים

-

משיראו קרני ראשו

244 .

מתניתין:

המפלת

ולד

ואין ידוע מהו,

זכר או נקבה,

תשב לזכר ולנקבה,

י"ד ימי טומאה כיולדת נקבה, ולאחריהם תשב את ימי הטוהר של זכר עד מ' יום.

ואם

אין ידוע אם ולד היה אם לאו

שמסתפקים גם שמא הפילה רוח,

תשב לזכר ולנקבה ולנדה,

שיושבת מספק י"ד ימים של טומאה כיולדת נקבה, ואין לה לאחריהם ימי טוהר כלל, והיינו 'לנידה', שמספק תנהג כאילו היתה רק נידה שאין לה ימי טוהר כלל. [ומה שנאמר 'תשב לזכר' יתבאר בדברי הגמרא על המשנה הבאה] .

גמרא:

אמר רבי יהושע בן לוי

: אשה מעוברת אשר

עברה נהר, והפילה

את עוברה לתוך מי הנהר, ואינה יודעת אם ולד הפילה או רוח הפילה,

מביאה קרבן

יולדת,

ונאכל

הקרבן בתורת קרבן ודאי, ואפילו שחטאת העוף נמלקת ואם אינה קרבן הרי היא נבילה, ובכל זאת תאכל שודאי לנו שהוא קרבן יולדת. וטעמו של רבי יהושע בן לוי הוא -

הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים

מעוברות

ולד מעליא ילדן!

ושואלת הגמרא על ריב"ל מהמשנה:

תנן

: אם

אין ידוע אם ולד היה 'תשב לזכר ולנקבה ולנדה',

ולדברי ריב"ל -

אמאי תשב לנדה

ולא יהיו לה ימי טוהר כלל משום הספק שמא הפילה רוח?

לימא: הלך אחר רוב נשים, ורוב נשים ולד מעליא ילדן

247 ,

ויהא לה לפחות את ימי הטוהר של זכר, לאחר שתשב בטומאה מספק י"ד יום לנקבה?!

ומתרצת הגמרא באוקימתא:

מתניתין

-

בשלא הוחזקה עוברה,

שלא היה ידוע קודם שהיא מעוברת!

וכי קאמר רבי יהושע בן לוי

שמביאה קרבן יולדת בודאי -

כשהוחזקה עוברה! תא שמע: בהמה שיצאה מלאה,

שיצאה למרעה במקום שאין רואים אותה, בהיותה מעוברת,

ובאה

חזרה ממקום המרעה בו ביום כשהיא

ריקנית,

ואין ידוע אם רוח הפילה או ולד הפילה, ולפיכך אין ידוע מה דינו של הולד הבא, אם הוא בכור אם לאו - הולד

הבא אחריו

הוא

בכור

-

מספק!

[ודינו - שיאכל לבעליו אחר שיפול בו מום - ואינו נותנו לכהן מספק, שהמוציא מחברו עליו הראיה].

ושואלת הגמרא לדברי ריב"ל:

ואמאי

-

הלך אחר רוב בהמות, ורוב בהמות ולד מעליא ילדן!

וגם בהמה זו נתלה ברוב.

והאי,

ולד הנולד אחר כך,

פשוט הוא

בודאי, ויהיה מותר לאוכלו עוד לפני שנפל בו מום?!

ומתרצת:

אמר רבינא: משום דאיכא למימר

דאכן

רוב בהמות יולדות דבר הפוטר מבכורה, ומעוטן יולדות דבר שאינו פוטר מבכורה

. אבל -

וכל היולדות מטנפות

לפני הלידה, שזבה מהן ליחה ביום הלידה, והוא סימן מוקדם ללידה.

וזו, הואיל ולא טנפה

באותו יום , לפני צאתה למרעה,

אתרע לה רובא,

ולכן ישנו ספק אם ילדה ולד מעליא, וחוששים שהפילה רוח בעלמא.

ומקשה הגמרא:

אי

כל

היולדות מטנפות

בלא יוצא מהכלל, מהו בכלל הספק אם הולד השני הבא אחריו הוא בכור? והרי

הא, מדלא מטנפה,

ודאי הפילה רוח, והולד הבא אחריו

בכור מעליא הוא?!

ומתרצת:

אלא, אימא

-

רוב היולדות מטנפות

ולא כולן.

וזו, הואיל ולא טנפה

-

אתרע לה רובא,

ולכן הולד הבא אחריו הוא ספק בכור.

כי אתא רבין, אמר: מתיב רבי יוסי ברבי חנינא

על רבי יהושע בן לוי ממתניתא העוסקת באשה

טועה,

שלא ידעה עת לדתה, והוסיף רבין -

ולא ידענא מאי תיובתא

ממתניתא זו.

ומבארת הגמרא:

מאי היא

המתניתא שממנה הקושיה?