Versión en texto de este daf: original y traducción
Nedarim 9a — el Talmud en español
Nedarim 9a del Talmud de Babilonia: tzurat ha-daf con Rashi y Tosafot, traducción y notas. Léelo en línea, gratis.
Texto original — Nedarim 9a
מתניתין:
המשנה שלפנינו מביאה סוג חדש של ידות נדרים, שבהם מגדיר הנודר או הנשבע או המקבל עליו נזירות, את דבריו, והם חלים לפי משמעותן.
האומר "
כנדרי רשעים
" - הרי זה
נדר בנזיר, ובקרבן, ובשבועה
.
לפי שדרך הרשעים לנדור ולהשבע.
[ואינם רשעים ממש, אלא כיון שאין ראוי לכשרים לנהוג בנדרים ובשבועות, נקראים הללו שנודרים ונשבעים בשם "רשעים"].
והיינו, שאם אמר "כנדרי רשעים הריני", כאשר עבר לפני נזיר, הרי זה יד לנזירות.
ואם אמר "כנדרי רשעים עלי", והיתה לפניו בהמה - הרי זה יד לנדר של התחייבות להביא קרבן.
וכן אם אמר "כנדרי רשעים הימנו", והיה לפניו ככר לחם - הרי זה יד לאיסור נדר.
אך אם אמר "
כנדרי כשרים
" -
לא אמר כלום
, כיון שאנשים כשרים אינם מחייבים עצמם בנדר.
אך אם אמר "
כנדבותם
של כשרים" - הרי זה
נדר בנזיר ובקרבן
, כיון שהכשרים נודבים קרבנות ונוהגים בנזירות. אך לא הזכיר התנא שבועה של נדבה, לפי שאין הכשרים נשבעים כלל!
גמרא:
שנינו במשנה, שהאומר "כנדרי רשעים" חל נדרו או נזירותו.
והניחה הגמרא, שדי בכך שאמר לשון זה, כדי להאסר בנדר ובנזירות. ולכן תמהה הגמרא: וכי מנין לנו בלשון זו שכוונתו לנדור או לקבל נזירות?
ודלמא הכי קאמר: כנדרי רשעים
-
לא נדרנא!
אמר שמואל
: המשנה מדברת
ב
מי ש
אומר
"
כנדרי רשעים
-
הריני
", או שאומר "כנדרי רשעים -
עלי
",
ו
או שאומר "כנדרי רשעים -
הימנו
".
ומשמעות "כנדרי רשעים הריני" - "
הריני בנזירות
".
ומשמעות "כנדרי רשעים עלי" - "מקבל אני
עלי בקרבן
".
ומשמעות "כנדרי רשעים הימנו" - "אסור אני
הימנו בשבועה
".
והוינן בה: מנין לך ש"כנדרי רשעים
הריני
" היא קבלת
נזירות?
דלמא
"
הריני בתענית
",
קאמר!?
אמר שמואל
: מדובר כאן בכגון
כשהיה נזיר עובר לפניו.
ועוד הוינן בה: כיון שנודר זה לא אמר אם כוונתו להשבע לאכול את הככר או כוונתו להשבע שלא לאכול את הככר, מנין לך שמשמעות "
הימנו
" היא שלא יאכל מהככר
בשבועה?
ואולי כוונתו היא הפוכה -
דלמא
האומר "כנדרי רשעים
הימנו
" - שבועה
דאכילנא, קאמר!
אמר רבא
: מדובר בכגון
דאמר
"
הימנו
-
שלא אוכל
".
ופרכינן:
אי הכי,
שאמר במפורש שהוא לא יאכל, פשוט הדבר שהוא נשבע שלא לאוכלו, ו
מאי
איצריך
למימרא?
ומשנינן:
מהו דתימא
, הייתי אומר,
הא לא מפיק שבועה מפומיה,
הרי אדם זה לא הוציא שבועה מפיו, אלא רק אמר "כנדרי רשעים הימנו שלא אוכל", ואין זו שבועה,
קא משמע לן הדין
, בזאת, שלשון שבועה הוא.
שנינו במשנה:
כנדרי כשרים
-
לא אמר כלום
.
כנדבותם
-
נדר
בנזיר ובקרבן.
והוינן בה:
מאן
, מיהו ה
תנא דשאני ליה
המחלק
בין נדר לנדבה
, שהכשרים נודבים ולא נודרים?
לימא,
האם יש לנו לומר כי משנתנו
לא רבי מאיר
היא,
ולא רבי יהודה
היא!?
דתניא
: כתיב בספר קהלת [פרק ה]: א. את אשר תדור - שלם!
ב.
טוב אשר לא תדור
משתדור ולא תשלם!
ודרשו חכמים את שני הכתובים הללו כך:
טוב מזה ומזה
, מהנודר ומשלם, ומהנודר ואינו משלם - מי
שאינו נודר כל עיקר, דברי רבי מאיר.
נמצא שלפי רבי מאיר הכשרים אינם נודרים כלל, לא נדר ולא נדבה.
רבי יהודה אומר: טוב מזה ומזה
ממי שלא נודר, וממי שנודר ואינו משלם - מי ש
נודר ומשלם!
ונמצא, שלפי רבי יהודה הכשרים אפילו נודרים, ואילו משנתנו מחלקת בין נדר לנדבה!?
ומשנינן:
אפילו תימא
משנתנו
רבי מאיר
היא, יש ליישב: