Nedarim 63b — el Talmud en español

ומסייעת הגמרא לדברי אביי:

והתניא

[בניחותא]:

אם אמר "

עד ראש חודש אדר

", הרי זה אסור

עד ראש חודש אדר הראשון

.

ו

אם היתה

ה

שנה מעוברת

, הרי זה אסור

עד ראש חודש אדר השני

.

והרי תיקשי על לשון הברייתא בסיפא "ואם היתה השנה מעוברת":

מכלל דרישא

[וכי אטו רישא]

לאו במעוברת עסקינן

, והרי בשנה שיש בה שני אדרים אנו עוסקים!?

אלא

שמע מינה

:

הא

סיפא של הברייתא -

דפשיטא

ליה דמעברא שתא

[פשוט לו שמתעברת השנה], ולכן אסור עד סתם אדר שהוא אדר שני כדעת רבי מאיר.

הא

רישא

דלא ידע

שתתעבר השנה, ולכן אינו אסור אלא עד אדר ראשון.

מתניתין:

רבי יהודה אומר

:

מי שאמר:

קונם יין שאיני טועם עד שיהא הפסח

.

אין אומרים שיהא אסור עד שיצא הפסח, על אף שאמר "עד שיהא" -

אלא

אינו אסור אלא עד ליל פסח

, כי אנו אומדים את דעתו

שלא נתכוון זה

לאסור את עצמו ביין

אלא עד שעה שדרך בני אדם לשתות יין

. דהיינו בלילי פסח לארבע כוסות.

וכן אם

אמר: קונם בשר שאיני טועם עד שיהא הצום

[יום הכפורים] -

אין אומרים שיהא אסור עד שיצא הצום.

אלא,

אינו אסור אלא עד

סעודה המפסקת של

לילי

ה

צום, שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול בשר

, ובערב יום הכפורים בסעודה המפסקת דרכם של בני אדם לאכול בשר.

רבי יוסי בנו

של רבי יהודה -

אומר

:

אף מי שאמר:

קונם שום שאני טועם עד

שתהא שבת

-

אינו אסור אלא עד לילי שבת

. לפי

שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום

, ובלילי שבת תיקן עזרא שיאכלו שום.

האומר

לחבירו: קונם שאני נהנה לך

[קונם מה שאני נהנה משלך],

אם אין את בא ונוטל לבניך

[עבור בניך]

כור אחד של חטין, ושתי חביות של יין

-

הרי זה

חבירו של הנודר -

יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו

לנודר:

כלום אמרת, אלא מפני כבודי

, שאתכבד על ידך בפני הבריות שיראו שאני חשוב בעיניך שאתה רוצה ליתן לי מתנה - ואם כן,

זהו כבודי

, שאתכבד יותר כשיראו שאתה רוצה ליתן, ואני איני רוצה לקבל.

וכן האומר לחבירו: קונם שאתה נהנה לי, אם אין אתה בא ונותן לבני כור של חטין, ושתי חביות של יין

:

רבי מאיר אומר

: הרי המודר

אסור

ליהנות מן המדיר

עד שיתן

.

וחכמים אומרים: אף זה

המדיר -

יכול להפר את נדרו שלא על פי חכם, ויאמר לו: הרי אני כאילו נתקבלתי

.

ואם

היה

ראובן

מסרב

[מפציר]

בו

בשמעון

לשאת את בת אחותו

שמצוה לשאתה,

ואמר

שמעון:

קונם שהיא נהנית לי לעולם

-

וכן המגרש את אשתו, ואמר: קונם אשתי

\- שאני מגרשה עכשיו -

נהנית לי לעולם

-

הרי אלו מותרות להנות לו

. לפי

שלא נתכוון זה אלא לשם אישות

, כלומר שלא ישאנה או שלא יחזירנה.

וכן אם

היה מסרב בחבירו שיאכל אצלו

, ו

אמר

חבירו:

קונם לביתך שאני נכנס

.

או שאמר: "

יפת צונן שאני טועם לך

-

הרי זה

מותר ליכנס לביתו ולשתות ממנו צונן

. לפי

שלא נתכוון זה אלא לשום אכילה ושתיה

.

הדרן עלך פרק קונם יין

--- title: "חברותא - נדרים — פרק תשיעי - רבי אליעזר" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02352.html#HtmpReportNum0009L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0009L5" --- פרק תשיעי - רבי אליעזר

Оригинал главы פרק תשיעי - רבי אליעזר

הקדמה

בפרק זה מתבארים הלכות התרת נדרים.

במסכת חגיגה [י א] אומרת המשנה שהיתר נדרים הוא מהדברים ה"פורחים באויר", ואין להם על מה שיסמכו, לפי שאינם מפורשים במקרא, אלא הם נלמדים מדרשת הפסוקים.

הגמרא מביאה כמה דרשות, וביניהן את הדרש מהפסוק "לא יחל דברו", הוא אינו מוחל את דברו, אבל אחרים מוחלים לו.

ומכאן למדו חכמים, שהנודר הרוצה להתיר את נדרו, צריך לבוא לפני חכם, ולהשאל על נדרו, כדי שיתירנו החכם.

ומצינו בדברי הראשונים שני אופנים שמכחם יכול החכם להתיר לו נדרו:

א. על ידי

חרטה

, שמתחרט הנודר על שנדר את הנדר.

ב. על ידי

פתח

, שמוצא לו החכם צד של טעות בנדר, שאם היה יודע הוא לא היה נודר.

ויש הסוברים שהחרטה עצמה היא פתח של טעות לנדר, שאילו היה יודע הנודר שהוא יתחרט על נדרו, הוא לא היה נודר אותו.

ובמשנה להלן יתבאר שנחלקו רבי אליעזר וחכמים, האם אפשר לחכם להתיר את הנדר גם בפתח של דבר לא צפוי, הנקרא "נולד", וכפי שיבואר במשנה.