Nedarim 62b — el Talmud en español

לפתוח ראשון

, בקריאת התורה.

ולברך ראשון

, ברכת המזון.

וליטול מנה יפה ראשון

, כלומר: אם באים כהן וישראל לחלוק איזה דבר, עושה הישראל ממנו שני חלקים שוים, וכהן בורר לו איזה מהן שירצה.

אמר רבא

:

שרי ליה לצורבא מרבנן למימר

[מותר לתלמיד חכם לומר] לגובי המס היהודים הגובים מבני העיר את מס המלך:

לא יהיבנא אכרגא

[איני נותן מס], כי היות ומן הדין פטור הוא כדמפרש ואזיל, מותר לו לומר כן כדי שלא יגזלו ממונו.

דכתיב

בספר עזרא [ז כד]: "ולכם מהודעין [אתם הפקידים על המס מודיע אני לכם] די כל כהניא ולויא זמריא תרעיא נתיניא ופלחי בית אלהא דנה [אשר כל הכהנים והלויים המשוררים והשוערים הנתינים ועובדי עבודת בית אלהים זה]

מנדה בלו והלך, לא שליט למירמא עליהם

[מיני המסים האלה אין ממשלה ורשות להטיל עליהם] ".

ואמר

פירש

רב יהודה

:

"

מנדה

" -

זו מנת המלך

[גביית מסים שהן מטילין תמיד על בני המדינה].

"

בלו

" -

זה כסף גולגולתא

[מס לפי הגולגולת].

"

והלך

":

זו ארנונא

[סעודת המלך כשהולך ממקום למקום]. ואגב הדינים האמורים לעיל הוסיף

ואמר רבא

:

שרי ליה

אפילו

לצורבא מרבנן למימר

לפקידי המלך הגובים את מיסיו:

עבדא דנורא אנא

[עבד אני לאיש שהוא כהן לעובדי האש, שעבדיו פטורים מן המס], ולכן

לא יהיבנא אכרגא

[איני משלם מס].

מאי טעמא

מותר הוא לומר כן ואין אנו חוששים שבלשונו הוא נראה כמודה בעבודה זרה?

כי

לאברוחי אריא מיניה קאמר

[להבריח ארי מעצמו הוא שאמר], כלומר: אין זה כמודה בעבודה זרה, כי ניכר הדבר שאין עושה כן אלא כדי להפטר מן המס.

רב אשי הוה ליה ההוא אבא

[יער]

זבניה לבי נורא

, מכר את היער לעובדי האש שמציתין את האש בבית עבודת כוכבים שלהן.

אמר ליה רבינא לרב אשי

:

והרי מכשיל אתה אותם בעבודה זרה, ו

האיכא

משום "

לפני עור לא תתן מכשול

"!?

אמר ליה

רב אשי לרבינא: "

רוב עצים להסקה ניתנו

", ואינו כמוכרו לעבוד עבודת כוכבים, שהרי יש לתלות שהם לוקחים את היער כדי להסיק שם לחימום ולא לשם עבודה זרה, ובכל אופן שאפשר לתלות בהיתר - תולים.

מתניתין:

מי שאמר: "קונם שאיני טועם יין

עד הקציר

" -

הרי זה אסור ביין

עד שיתחילו העם לקצור קציר חיטין

, היות והוא החשוב בעיני האנשים, ולקציר זה קוראים הם "קציר" סתם,

אבל לא קציר שעורין

.

ומכל מקום,

הכל לפי מקום נדרו

, שאם במקום נדרו קורים לקציר שעורים "קציר" סתם, אף הוא אסור עד קציר השעורים.

וכן הולכין אחר מקום נדרו -

אם היה

בשעת נדרו

בהר

נקבע זמן סיום נדרו כשהתחיל הקציר

בהר

, למרות שהוא ירד לבקעה וכבר התחיל שם הקציר.

ואם היה

בשעת נדרו

בבקעה

נקבע הזמן כפי שהוא

בבקעה

.

ואם אמר "

עד הגשמים

", או אפילו אם אמר "

עד שיהו הגשמים

", הרי זה אסור עד

שתרד

[תתחיל לרדת]

רביעה שניה

[זמן שני של ירידת גשמים].

ומלמדת אותנו המשנה:

א. אם לא אמר עד איזו רביעה, בסתם משמע עד הרביעה השניה, שהיא אינה מקדמת לבוא כרביעה ראשונה, ואינה מאחרת לבוא כרביעה שלישית.

ב. אף שאמר "עד שיהו הגשמים", אין לשונו מתפרש עד שיעברו הגשמים, היות ואין משך זמן ירידת הגשמים קבוע, וכמו ששנינו במשנה לעיל סא ב.

רבן שמעון בן גמליאל אומר

:

אינו אסור עד ירידת הרביעה השניה, אלא

עד שיגיע זמנה של רביעה

שניה ואף שלא ירדו.

וטעמו של רבן שמעון בן גמליאל הוא, היות ואין לירידת הגשמים זמן קבוע, שהרי לפעמים מאחרת היא לירד, אמרינן שבזמן ירידתה חל נדרו, ולא בירידתה ממש, כיון שאין אדם אוסר את עצמו לזמן שאינו קצוב.

ואם אמר "

עד שיפסקו גשמים

", הרי זה אסור

עד שיצא ניסן כולו

, כי כל החודש רגילין גשמים לירד,

דברי רבי מאיר

.

רבי יהודה אומר: עד שיעבור הפסח

.

גמרא:

שנינו במשנה: הכל לפי מקום נדרו, אם היה בהר בהר, ואם היה בבקעה בבקעה:

תניא

:

הנודר

"

עד הקיץ

" כשהיה

בגליל, וירד

אחר שנדר

לעמקים

שמבשילים שם הפירות קודם לגליל,

אף על פי שהגיע הקיץ בעמקים

, הרי זה

אסור עד שיגיע בגליל

, כי "הכל לפי מקום נדרו".

שנינו במשנה:

עד הגשמים עד שיהו גשמים, עד שתרד רביעה שניה; רבן שמעון בן גמליאל אומר

: עד שיגיע זמנה של רביעה:

אמר רבי זירא

:

מחלוקת דאמר

"

עד הגשמים

",

אבל אמר

"

עד הגשם

", כולם - בין רבן שמעון בן גמליאל ובין חכמים - מודים ש"

עד זמן גשמים

"

קאמר

ואפילו לא ירדו.

והטעם, כי מעיקר הדין יש לנו לומר, שכל האומר "עד הגשם" או "עד הגשמים", כיון שפעמים הגשם אינו מגיע בזמנו, אין אדם אוסר את עצמו בדבר שאינו קצוב, ומסתמא עד הזמן שירדו גשמים קאמר.

אלא שחכמים סוברים, כי היות ואמר "עד הגשמים" ולא אמר "עד הגשם", לרבות הוא בא, שיהא אסור עד הגשם ממש, ובסברא זו נחלקו רבן שמעון בן גמליאל וחכמים.