Nedarim 59a — el Talmud en español

אמרי

בני הישיבה לתרץ:

מעשר

אינו חשוב איסורו על ידי קרקע, כי

דיגון

[מירוח]

הוא דקא גרים ליה

להתחייב במעשר.

מתיב רמי בר חמא

לרבי ינאי שאמר לעיל נז ב "בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על עיקרו מותר", מפני שהגידולין מבטלין אותו - ממשנתנו:

האומר:

קונם פירות האלו עלי, קונם הן על פי, קונם הן לפי

, הרי זה

אסור בחילופיהן ובגידוליהן;

ואם אמר

שאני אוכל ושאני טועם, מותר בחילופיהן ובגידוליהן

וכל זה רק

בדבר שזרעו כלה, אבל בדבר שאין זרעו כלה, אפילו גידולי גידולין אסורין

, שהרי מעורב בו העיקר שהוא אסור.

הרי שבדבר שאין זרעו כלה אין בטל העיקר בתוך הגידולין, ותיקשי לרבי ינאי שאמר: גידולין מבטלין את העיקר!?

אמר

תירץ

רבי אבא

:

שאני קונמות, הואיל ואי בעי מיתשיל

עלייהו

[היות ואם ירצה הרי הוא נשאל עליהן],

הוו להו כדבר שיש לו מתירין

.

ו

דבר שיש לו מתירים

אין בטיל ברוב

.

מקשה על כך הגמרא:

והרי תרומה, דאי בעי מיתשיל עלה, ו

בכל זאת

בטיל!?

ד

הרי

תנן

במשנה בתרומות:

סאה תרומה טמאה שנפלה לפחות ממאה חולין, תרקב

כל התערובת, שהתרומה אינה עולה אלא באחד ומאה.

הרי משמע:

הא

אם נפלה התרומה

למאה

של חולין

תעלה

התרומה.

ומוכח, שאף תרומה, שאפשר להשאל עליה, בטילה, ואינה בכלל דבר שיש לו מתירין!?

אמרי

בני הישיבה לתרץ:

בתרומה ביד כהן עסקינן

במשנה דתרומות,

דלא מצי

מי שהפרישה ל

מיתשיל עלה

כיון שהגיעה ליד כהן.

תמהה הגמרא:

אי הכי

שהתרומה היתה ביד כהן -

אימא סיפא

של המשנה:

אם היתה

התרומה

טהורה תמכר לכהן

, הרי שאינה ביד כהן.

אלא

מיישבת הגמרא את המשנה בתרומות, דלא תיקשי הא דבר שיש לו מתירין הוא!

בישראל שנפלו לו

תרומה

מבית אבי אמו

כהן, עסקינן

במשנה במסכת תרומות, שכבר הגיעה התרומה ליד כהן, והורישה לנכדו ישראל. ואז אין יכול המפריש להשאל עליה, כיון שהגיעה ליד כהן. אבל עכשיו היא אינה של כהן, ולכן תימכר לכהן.

ומקשה הגמרא על זה:

והא

כך הוא ד

קתני

באותה

סיפא: תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה

, והיינו משום שהמשנה עוסקת בתרומה שעדיין לא הגיעה ליד כהן, וצריך הוא לקיים בה מצות נתינה, ולכן תימכר לכהן חוץ מדמי אותה סאה.

הרי מוכח שלא הגיעה התרומה עדיין ליד כהן, ותיקשי: הרי דבר שיש לו מתירין הוא!?

אלא

מיישבת הגמרא באופן אחר:

אימא

[כך תאמר]:

בשלמא קונמות

לכן הוו דבר שיש לו מתירין, משום ד

מצוה לאיתשולי עליהן, משום דרבי נתן

.

דאמר רבי נתן: כל הנודר כאילו בנה במה

בחוץ, בזמן איסור הבמות,

והמקיימו

בלי להשאל עליו, מעשהו חמור יותר, והרי הוא

כאילו מקטיר עליה

קרבן מחוץ למקדש!

אבל תרומה, מאי מצוה

איכא

לאיתשולי עלה

[מה מצוה יש להשאל עליה]? ולכן אף שאפשר להישאל עליה, אין היא חשובה משום כך דבר שיש לו מתירין.

גופא

[הובא לעיל נז ב]:

אמר רבי יוחנן

:

ליטרא בצלים

של טבל

שתיקנה

[הפריש תרומותיה ומעשרותיה],

וזרעה

[נטעה] בקרקע, וצמחו הבצלים והוסיפו.

הרי היא

מתעשרת לפי כולה

כלומר: נוטל אחד מעשר כנגד מה שגדל אחר הזריעה השניה, ואף כנגד העיקר שלא כלה וכבר נתקן.

ומשום שהגידולין שהן של טבל מבטלין את העיקר.

יתיב רבה וקאמר להא שמעתא

[רבה אמר את דברי רבי יוחנן לפני רב חסדא].

אמר ליה רב חסדא

לרבה:

מאן צאית לך ולרבי יוחנן רבך

[מי ישמע לך ולרבי יוחנן רבך]!? וכי

היתר שבהן להיכן הלך!?

כלומר, עד כאן לא שמענו אלא שהאיסור הוא זה שמתבטל בהיתר, כי נמצא כשטועם אינו טועם טעם האיסור כלל. אבל פירות שהם מתוקנים, לא יתכן לומר שמשום ביטול ברוב יתבטל היתירם, ויתחדש עליהם איסור טבל.

אמר ליה

רבה לרב חסדא:

מי לא תנן דכוותה

[וכי לא שנינו במשנה דין דומה למה שאמר רבי יוחנן]!?

והתנן:

בצלים

של ששית

שירדו עליהם גשמים

בשביעית

וצמחו

-