Nedarim 57b — el Talmud en español

ל

אחר הפסח

הרי היא

ב

"

לא יחל דברו

".

כלומר, אסורה היא מללכת לבית אביה עד החג, כיון שעל ידי זה תעבור למפרע באיסור "בל יחל" על ההנאה שנהנתה קודם הפסח. האומר לאשתו קודם הפסח:

שאת נהנית לי

[משלי]

עד החג

שלאחרי הפסח,

אם הולכת את לבית אביך עד הפסח

הקרוב.

אם

הלכה לפני הפסח

ועברה על תנאו, הרי היא

אסורה בהנאתו עד החג, ומותרת לילך אחר הפסח

.

גמרא:

הסוגיא הבאה מתבארת כולה על פי שיטת הר"ן.

שנינו במשנה:

האומר לאשתו קונם מעשה ידיך עלי, קונם הן על פי, קונם הן לפי

, אסור בחילופיהן ובגידוליהן:

ישמעאל איש כפר ימא

[היה דר בכפר שעל הים],

ואמרי לה

[ויש האומרים]: ישמעאל

איש כפר דימא

[שם מקום]

העלה בידו

, העלה את השאלה הבאה בפיו:

בצל

של שביעית שיש לו דין שביעית לענין ביעור ושאר דינים, והוא דבר שאין זרעו כלה -

שעקרו בשביעית

מן האדמה

ונטעו בשמינית, ורבו גידוליו

שהן של שמינית

על עיקרו

ריבוי שיש בו כדי לבטל את העיקר, מה דינו של אותו בצל?

והכי קמיבעיא ליה

: האם נאמר:

גידוליו היתר

הן

ועיקרו אסור

, ו

כיון דרבו גידוליו מעיקרו

כשיעור שיש בו לבטל את האיסור, הרי ש

אותן גידולי היתר מעלין

[מבטלין]

את האיסור

.

או לא

נאמר שגידוליו היתר הן, אלא היות והגידולין נמשכין מן העיקר שאינו כלה הרי שאף הן אסורין, וממילא אין הן מעלין את העיקר האסור?

אתא לקמיה דרבי אמי

[בא השואל לפני רבי אמי ושאלו שאלה זו]

; לא הוה בידיה

, לא היתה בידו של רב אמי תשובה לשאלה.

אתא

השואל

לקמיה דרבי יצחק נפחא

ושאלו שאלה זו, ו

פשט ליה

רבי יצחק נפחא

מן הדא

[מזה]

; דאמר רבי חנינא תריתאה אמר רבי ינאי

:

בצל של תרומה

האסור לזרים אפילו באכילת עראי

שנטעו

בקרקע,

ורבו גידוליו

שהן טבל

על עיקרו

שהוא תרומה כשיעור שיש בו לבטל את איסור התרומה.

הרי הבצל כולו

מותר

מדין תרומה, וחזר לטבלו.

הרי למדנו שאין הגידולין נמשכין אחר העיקר להיות אסורים כמותו, אלא מותרים הם, ואדרבה מבטלים הם את העיקר האסור, ונפשטה בעייתו של ישמעאל איש כפר ימא.

אמר

תמה

ליה רבי ירמיה

לרבי יצחק נפחא שפשט את הספק מדברי רבי ינאי,

ואיתימא רבי זריקא

הוא שתמה לרבי יצחק נפחא:

וכי אטו

שביק מר תרין ועביד כחד

[וכי מניח אתה שני חכמים ועושה כחכם אחד]!?

שואלת הגמרא:

מאן נינהו תרין

[מי הם שני החכמים] שנחלקו על רבי ינאי, וסוברים שהגידולין נמשכים אחר העיקר והם אסורים כמותו? ומבארת הגמרא:

א.

דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן

:

נטיעה

ילדה

[צעירה] שלא עברו עליה שלש שנים ופירותיה אסורין מדין ערלה,

שסיבכה בזקינה

[הרכיב אותה באילן זקן] שעברו עליה שלש שנים,

ובה

בנטיעת הערלה -

פירות

.

אף על פי שהוסיפה

הנטיעה הילדה

מאתים

, כלומר: גדלו אותן פירות עד שהיו בהן מאתים חלקים שגדלו לאחר ההרכבה, וחלק אחד שהיה בהם לפני הרכבה, הרי זה

אסור

[כלומר: הפירות אסורין], ואף על פי שערלה בטילה בתערובת אחד של איסור בתוך מאתים של היתר.

הרי מוכח מדברי רבי יוחנן שאף הגדולין אסורין, ולכן אינם מבטלים את העיקר, ושלא כדברי רבי ינאי.

ב.

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן

:

בצל שנטעו בכרם

ונאסר משום "כלאי הכרם",

ונעקר הכרם

.

והוסיף הבצל לגדול כשאינו מעורב בכרם, והיה בגידולין כדי לבטל את העיקר שהוא "כלאי הכרם" באחד ומאתים, בכל זאת הבצל

אסור

, ומשום שגידולי כלאי הכרם כיון שהם יוצאים מן העיקר הם עצמם אסורים, ולכן אינם מבטלים את העיקר.

הרי למדנו אף מדברי רבי יונתן שלא כדברי רבי ינאי.

הדר אתא

, שוב בא השואל

לקמיה דרבי אמי, ופשיט ליה

רבי אמי

מן הדא

:

ד

אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן

:

ליטרא בצלים

של טבל

שתיקנה

[הפריש תרומותיה ומעשרותיה],

וזרעה

[נטעה] בקרקע, וצמחו הבצלים והוסיפו.

הרי היא

מתעשרת לפי כולה

כלומר: נוטל אחד מעשר כנגד מה שגדל אחר הזריעה השניה, ואף כנגד העיקר שלא כלה וכבר נתקן.

אלמא

, הרי מוכח ש

אתו

[באים] ה

גידולין

שהם מחוייבים במעשר ו

מבטלין

את ה

עיקר

שכבר נתקן, ואין אומרים: אדרבה יהיו הגידולין נמשכין אחר העיקר ויהיו מותרים כמותו, ונפשטה בעייתו של ישמעאל איש כפר ימא.

ודחינן:

דלמא

לעולם במקום שהעיקר אסור והגידולין מותרין, הרי הגידולין נמשכין אחר האיסור והם אסורים כמותו, ומה שאנו אומרים כאן שאין הגידולין נמשכים אחר העיקר להיות מותרין כמותו הוא משום ש

לחומרא

שלא להמשיך את הגידולין אחר העיקר ולהתירם -

שאני

.

אלא מן הדא

, מכאן יש לפשוט את שאלתו של ישמעאל איש כפר ימא:

דתניא: רבי שמעון אומר

: