Nedarim 37a — el Talmud en español

ומבארינן:

הא קא משמע לן, דאפילו במקום שנוטלין שכר

על לימוד התורה, דווקא

על המקרא שרי למשקל

שכר, אבל

על המדרש

-

לא שרי למשקל

.

ותמהינן:

מאי שנא מדרש דלא,

שאסור ליטול שכר,

דכתיב

שאמר משה לישראל:

"ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם",

רואים ממקרא זה שנצטוה משה ללמד את ישראל תורה.

וכתיב

עוד שאמר משה לישראל:

"ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה'

אלהי".

ומה שאמר משה: "כאשר צוני ה'", על כרחך הכוונה, שצוני ה' ללמדכם בחינם, שודאי שלא אמר כך כדי שלא יחשבו שאמר דברים אלו מעצמו, שהרי כתוב שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: "וגם בך יאמינו לעולם" .

ודורשים:

מה אני,

משה, מלמד אתכם

בחנם

,

אף אתם נמי

תלמדו לעולם

בחנם.

אם כן,

מקרא נמי

צריך ללמדו דווקא

בחנם!

ומתרצינן:

רב אמר,

במשנתינו מדובר לגבי

שכר שימור,

שנוטל שכר עבור זה שהוא משמר את הלומדים.

וסתם לומדי מקרא קטנים הם, שצריכים שימור . אבל לומדי מדרש וכו', שגדולים הם , אינם צריכים שימור.

ורבי יוחנן אמר

: במשנתינו מדובר ב

שכר פיסוק טעמים,

שאין לימוד זה מדאורייתא, ולכן אינו בכלל חוקים ומשפטים, ומותר ליטול עליו שכר .

תנן: לא ילמדנו

[את המודר]

מקרא.

בשלמא למאן דאמר

מה שמותר ללמד מקרא בשכר, היינו משום שנוטל

שכר פיסוק טעמים, היינו דלא ילמדנו

בחינם מקרא, שהרי מותר לו ליטול שכר, ואם אינו נוטל - נמצא שמהנהו.

אלא למאן דאמר

שמה שמותר ליטול שכר על המקרא, היינו

שכר שימור,

וכי

גדול בר שימור הוא?

הרי הוא שומר את עצמו! ואם כן, הרי אסור לו ליטול שכר כשמלמדו, ולמה אסור למדיר ללמדו בחינם, הרי אינו מהנהו?

ומתרצינן:

בקטן קתני.

כלומר, מדובר שהדיר קטן, ולכן אסור לו ללמדו בחינם.

ואף שאין בית דין מצווין להפריש קטן אוכל נבילות, מכל מקום אין מאכילין אותו בידים. וכאן, אם ילמדנו בחינם, הרי הוא מהנהו!

ומקשינן:

אי

משנתינו מדברת

בקטן, אימא סיפא: אבל מלמד את בניו

של המודר

מקרא.

וכי

קטן בר בנים הוא?

ומתרצינן: משנתינו

חסורי מחסרא, והכי קתני

:

לא ילמדנו מקרא

-

בקטן.

אם היה גדול, מלמדו לו ולבניו

מקרא.

מיתיבי: תינוקות לא קורין בתחילה

[לא קורין דבר חדש שלא למדוהו קודם לכן]

בש בת.

אלא

אם כבר למדו את אותו ענין לפני שבת, הרי הם

שונין,

חוזרים ומשננים, את אותו ענין

בראשון

[אף שזו פעם ראשונה שהם חוזרים ושונים אותו].

ועתה,

בשלמא למאן דאמר

שהשכר שמשלמים על לימוד מקרא הוא

שכר פיסוק טעמים, היינו דאין קורין בתחילה בשבת,

שהרי עיקר לימוד פיסוק טעמים הוא בפעם הראשונה, וטרחה מרובה, ונוטלין על כך שכר, והרי זה שכר שבת!

אבל על החזרה אין נוטלין שכר, משום שאז כבר אינו טורח גדול ללמד פיסוק טעמים, ולכן שונין בראשון.

אלא למאן דאמר

שמה שמשלמים הוא

שכר

עבור

שימור

התינוקות,

אמאי אין קורין בתחילה בשבת, ואמאי שונין בראשון,

מאי נפקא מינה בין לימוד ראשון לחזרה לענין זה,

הא

גם אם למדו כבר את הענין,

איכא שכר שימור דשבת!

ודחינן:

וליטעמיך,

שהשכר הוא עבור פיסוק טעמים,

שכר פיסוק

-

בשבת מי אסור?

הרי

הבלעה

בשאר ימי השבוע

היא,

שאינו משלם לו שכר שבת בנפרד, אלא מבליע את שכרו בשאר ימי השבוע,

ו

תשלום שכר שבת על ידי

הבלעה

-

מישרא שרי!

דתניא: השוכר את הפועל

כדי

לשמור את התינוק

[שהיו מגדלים תינוקות בחצרות הבנויות על גבי הסלע מפני קבר התהום, כדי שיהיו טהורים כדי למלא מים מן המעין לקדש אפר פרה ], או ששכרו

לשמור את הפרה

[פרה אדומה], שלא יעלה עליה עול, ושלא תומם,

או ששכרו

לשמור את הזרעים

[לצורך קרבן עומר ושתי הלחם] -

אין נותנין לו שכר שבת.