Nazir 7b — el Talmud en español

ואי תנא

רק "הריני נזיר ו

שעה אחת

", ולא היה שונה "הריני נזיר אחת ומחצה" -

הייתי אומר כי דוקא כשאומר שעה אחת מונה שתי נזירויות,

משום דלא נחית לדוקא

.

כלומר, שהוא דבר שאינו יכול להיות, כיון שאין נוזרין שעות, שאפילו אמר הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת, הרי הוא נזיר שלשים ואחד יום, וכיון שיש להוסיף על דבורו, נוסיף נזירות שלם.

אבל

האומר "הריני נזיר

אחת ומחצה

"

דנחית לדוקא

, שיכול להיות נזיר ארבעים וחמשה יום, שהם נזירות ומחצה,

אימא לא לימני תרתי

[הייתי אומר שלא ימנה שתי נזירויות].

קא משמע לן

משנתנו דב

כולהו

הוי

נזיר שתים

.

מתניתין:

אם אמר אדם "

הריני נזיר שלשים יום ושעה אחת

", הרי זה

נזיר שלשים ואחד יום, שאין נזירות לשעות

, שנאמר "ימי נזרו" ולא שעות. אבל אינו חייב בשתי נזירויות [כדינו של האומר: הריני נזיר ושעה אחת", כמבואר במשנה הקודמת], כיון שהפסיק במילים "שלשים יום" בין מילת "נזיר" ל"ושעה אחת", ולכן אין במשמעות לשונו שתי נזירויות, אלא נזירות אחת ארוכה.

והוא הדין שאם אמר "הריני נזיר שלשים ויום אחד", שאינו נוהג שתי נזירויות, כיון שהפסיק במילת "שלשים", בין מילת "נזיר" ל"ויום אחד".

גמרא:

אמר רב: לא שנו, אלא דאמר

"הריני נזיר

שלשים ואחד יום

" אז אינו נזיר אלא שלשים ואחד יום.

אבל

אם

אמר

: "הריני נזיר

שלשים יום ויום אחד

" - שייתר מילת "יום" - הרי זה

נזיר שתים

.

ומפרשת הגמרא את טעמו של

רב

, שהוא

סבר לה כרבי עקיבא, דדריש לישנא יתירא

[הדורש לשון יתירה של בני אדם], כלומר: הלומד מלשון בני אדם שלא נאמרה במפורש, אלא שכן משמע מדיוק הלשון!

דתנן

בפרק המוכר את הבית [בבבא בתרא סד א]:

[המוכר את הבית] לא מכר

לא את הבור

[חפירה בקרקע לאחסון מים],

ולא את הדות

[בור חפור בקרקע, ובונין לו כותל אבנים],

אף על פי שכתב לו

בשטר המכירה שהוא מוכר לו "

עומקא ורומא

[עומק וגובה] ", אלא אם כן כתב לו גם "מקרקע התהום ועד רום הרקיע".

וצריך

המוכר

ליקח לו דרך

מן הלוקח לבור ולדות ששייר לו,

דברי רבי עקיבא

.

מפני שרבי עקיבא סובר: כל המוכר, בעין יפה הוא מוכר, ולכן מכר את כל השדה ולא שייר לו דרך.

וחכמים אומרים: אין צריך

המוכר

ליקח לו דרך

מן הלוקח לילך לבור ולדות, כי המוכר בעין רעה הוא מוכר, ושייר לו דרך לילך לשם.

ומודה רבי עקיבא

הסובר: שצריך ליקח לו דרך,

בזמן שאמר לו

המוכר ללוקח: "

חוץ מאלו

" כלומר: הריני מוכר לך חוץ מן הבור ומן הדות,

שאינו צריך ליקח לו דרך

.

ומשום שאותו תנאי שאמר "חוץ מאלו", תנאי שלא לצורך הוא, שהרי ממילא אינם בכלל המכירה, אלא ודאי כוונתו היא, שהוא משאיר לו את אלו עם הדרך לילך אליהם.

ואף בעניננו, כיון שהוסיף לומר "יום", כוונתו היא לחלק את קבלתו לשנים, קבלה אחת על נזירות שלשים יום, וקבלה שניה על נזירות של יום אחד, והיות ואין נזירות פחותה משלשים יום, הרי הוא נזיר שתים.