Nazir 48a — el Talmud en español

ו

לכך אמר הכתוב: "ו

לאמו

לא יטמא" - שאף הוא מיותר, כי הרי ידענו כבר שאסור כהן גדול בקרובים - מופנה הוא

לגזירה שוה

, וללמד

לכדרבי

-

דתניא

:

רבי אומר

: נאמר גבי נזיר : "לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו, לא יטמא להם במותם".

הוסיף הכתוב תיבת "במותם", על מה שנאמר "על נפש מת לא יבוא", כדי ללמד: רק

במותם

של כל אדם

אינו מיטמא

להם הנזיר.

אבל מיטמא

הוא

לנגעם ולזיבתם

של כל אדם. כלומר, מותר הנזיר ליטמא למצורע וזב המטמאים אדם.

ואין לי אלא בנזיר

שהוא מיטמא למצורע?

בכהן גדול, מנין

שהוא מיטמא למצורע?

אמרת: לא יאמר

הכתוב "

אמו

"

בכהן גדול

שאינו מיטמא לה.

ש

הרי

אין תלמוד לומר

[אינו צריך הכתוב לאומרו].

כי

הרי קל וחומר הוא

שאין הכהן הגדול מיטמא לאמו; וכך נלמדנו:

כהן הדיוט שהתירה לו התורה להיטמא לאחיו, לא התירה לו להיטמא אלא לאחיו מאביו. אבל לאחיו מאמו, שאינו אחיו מאביו לא התירה לו תורה.

ונלמד דין זה בגזירה שוה מבני יעקב, נאמר כאן: "לאחיו" ונאמר בבני יעקב [בראשית מב יג] "שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש אחד". וכשם שבני יעקב היו אחים מאב אחד, כך "אחיו" האמור כאן היינו אח מאב.

ומה אם במקום שכהן הדיוט מיטמא לאחיו מאביו, אין כהן גדול מיטמא לאביו

.

מקום שאין כהן הדיוט מיטמא לאחיו מאמו, אינו דין שאין כהן גדול מיטמא לאמו

.

כלומר: הרי קרובי משפחה מצד האב ["משפחת אב"] עדיפי ממשפחת אם, שהרי כהן הדיוט אף שמיטמא הוא לקורבת אח, בכל זאת אינו מיטמא לאותה קורבה אלא כשהיא ממשפחת אב ולא ממשפחת אם. אם כן יש לנו ללמוד בקל וחומר, שאם הכהן הגדול אינו מיטמא לקורבת אב שהיא ממשפחת אב, כל שכן שלא ייטמא לקורבת אם [שהיא קורבה שוה לקורבת אב] כשהיא ממשפחת אם.

ו

אם זכיתה מהדין

[ואם יש לך ללמוד מקל וחומר], שאין הכהן הגדול מיטמא לאמו, אם כן

מה תלמוד לומר

"

אמו

"

בכהן גדול?

אלא ודאי

מופנה

הוא, מיותר ופנוי הוא כדי

להקיש ולדון הימנו גזירה שוה

:

נאמר

"

אמו

"

בנזיר, ונאמר

"

אמו

"

בכהן גדול

.

מה

כמו "

אמו

"

האמור בנזיר

, רק

במותם

הוא

אינו מיטמא

להם,

אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם

.

אף

"

אמו

"

האמור בכהן גדול

, רק

במותם

הוא

אינו מיטמא

להם,

אבל מיטמא הוא לנגעם ולזיבתם

.

וממשיכה הגמרא לבאר את המקור להיתר טומאת מת מצוה:

אשכחנא

הרי מצאנו מקור ל

כהן גדול דמיטמא למת מצוה

, ממה שנאמר בו "לאביו", שהוא מיותר כדי ללמד לשהוא נטמא למת מצוה וכפי שנתבאר.

אבל

נזיר, מנלן

שגם הוא מיטמא למת מצוה?

ומבארת הגמרא, שהיתר טומאת מת מצוה לנזיר, נחלקו בו רבי ישמעאל ורבי עקיבא.

דתניא

: כתיב: "

כל ימי הזירו לה'

על נפש מת לא יבא

" -

אילו היה אומר הכתוב "על נפש לא יבוא", ולא היה אומר "על נפש מת לא יבוא".

שומע אני

[הייתי לומד מכאן],

אפילו נפש בהמה

[נבילה], שאף היא מטמאת,

במשמע

שהנזיר אסור ליטמא לה, היות ואף היא קרויה נפש, ו

כענין שנאמר

: "

מכה נפש בהמה

" - לפיכך

תלמוד לומר

: "

על נפש מת לא יבוא

".

הוסיף הכתוב ואמר "מת", כדי ללמד ש

בנפש אדם

בלבד

הכתוב מדבר

. לפי שאין הבהמה נקראת "נפש מת".

רבי ישמעאל אומר: אינו צריך

ללמוד שהנזיר מותר ליטמא לנבילה ממה שאמר הכתוב "מת".

כי

הרי הוא

הכתוב

אומר

: "על נפש מת

לא יבוא

" לאוהל שהמת שם.

הרי למדת:

בנפשות המטמאות בביאה

אל האוהל בלבד

הכתוב מדבר

.

ואילו נבילה אינה מטמאה באוהל.

וממשיך רבי ישמעאל ומפרש את הכתוב:

לכך אמר הכתוב: "לאביו ולאמו לא יטמא" - שהוא מיותר, כי יש ללמוד שאינו מיטמא להם מ"על נפש מת לא יבא"

\- כדי ללמד: רק

לאביו ולאמו אינו מיטמא

הנזיר.

אבל מיטמא הוא למת מצוה!

ומוסיף רבי ישמעאל ומבאר:

עד שלא יאמר

הכתוב "לאביו ולאמו לא יטמא" כדי ללמד שהנזיר מיטמא למת מצוה, הרי

יש לי בדין

.

כלומר: למה לי קרא למת מצוה, והרי יש ללומדו בקל וחומר!?

ומה כהן גדול, שקדושתו קדושת עולם

, בכל זאת

מיטמא

הוא

למת מצוה

.

נזיר, שאין קדושתו קדושת עולם, אינו דין שמיטמא

הוא

למת מצוה

.

ומיישב רבי ישמעאל את הצורך בכתוב, כי יש לפרוך את הקל וחומר:

לא

.

אם אמרת בכהן גדול

שהוא מיטמא למת מצוה, היות וקל הוא,

שכן אינו מביא קרבן על טומאתו

.

תאמר בנזיר

החמור,

שמביא קרבן על טומאתו

, ואם כן הייתי אומר:

הואיל ומביא קרבן על טומאתו, לא יטמא למת מצוה

.

לפיכך

תלמוד לומר

בנזיר: "

לאביו ולאמו

לא יטמא

", כדי ללמד:

אבל מיטמא

הוא

למת מצוה

.

וממשיך רבי ישמעאל לפרש:

או

, כלומר: מנין אני אומר שהפסוק "לאביו ולאמו לא יטמא", בא ללמד שמיטמא הנזיר למת מצוה?

והרי שמא בא הכתוב לומר:

אינו מיטמא

הנזיר רק

לאביו ולאמו, אבל יטמא

הנזיר

לשאר מתים

.

ומבאר רבי ישמעאל:

אמרת

, הרי

קל וחומר

הוא שאין הנזיר מיטמא לשאר מתים.

כי,

ומה כהן הדיוט, שמיטמא לקרובין, אינו מיטמא לשאר מתים

.

נזיר, שאינו מיטמא לקרובין, אינו דין שלא יטמא לשאר מתים

.