Nazir 14a — el Talmud en español

אם תמצי לומר

שב

נזירות מועטת

אין דעתו להפסיקה,

כיון דעשרה יומין

בלבד, שאין בהם כדי שיעור נזירות,

הוא דיתירין

[נותרו] אחר שיסיים את הנזירות השניה -

לפיכך

לא סליק ליה הלין עשרה ודאי

, כלומר: אין ראויים עשרה ימים אלו שאין בהם שיעור נזירות להצטרף לחצי הנזירות שהחל בה, ולכן אין רצונו להפסיק -

אבל

נזיר

שנזר נזירות מרובה של

מאה יום, כיון דאית ליה תמנין

[שמונים]

יומין לבסוף

שהוא צריך להשלים לנזירות ראשונה,

סלקין ליה

ראויים הם להצטרף לימי הנזירות שכבר מנה, ואם כן יש לומר שדעתו להתחיל מיד ואינו מקפיד על ההפסק, כפי שאכן משמע מלשונו -

אי לא

דעתו להפסיק בנזירותו? ומוסיף רבא ומסתפק:

ב.

ואם תמצי לומר

שבנזירות מרובה

חיילי

הנזירות מעכשיו, ואף שיצטרך להפסיקה -

אם

אמר

: "

הריני נזיר לאחר עשרים יום, ומעכשיו נזיר לעולם

",

מהו, מי חיילא עליה

מעכשיו נזירות עולם,

אי לא?

ומשום שיש לומר: דוקא הפסק בנזירותו על ידי נזירות דומה לא איכפת לו, כיון שגם בשעה שמפסיק נוהג הוא נזירות כעין זו שנדר -

אבל כשנזר עכשיו "נזירות עולם" ולאחר עשרים יום קיבל עליו סתם נזירות, יש לומר שאינו רוצה להפסיק את נזירות העולם שלו במין נזירות אחרת.

ומוסיף רבא ומסתפק:

ג. ו

אם תמצי לומר

, ד

הכא

כשקיבל על עצמו מעכשיו נזירות עולם,

כיון דאפשר לאיתשולי

[להשאל] על נזירות השניה שקיבל עליו ואז לא יהא צריך להפסיק את הנזירות שקיבל עכשיו, לכן

חיילא

נזירות זו מעכשיו, שהרי בידו היה שלא יהיה הפסק בנזירותו, ולכן אפילו אם לא נשאל עליה הרי הוא נוהג אותה.

אבל אם

אמר

: "

הריני נזיר כשמשון

שגם היא סוג נזירות אחרת מזו שמקבל עכשיו, אבל אינה בשאלה -

לאחר עשרים יום, ומעכשיו נזיר סתם

",

מהו?

כי

הכא

ד

לא אפשר לאיתשולי

על נזירות שמשון הבאה להפסיקו,

מי חיילא

נזירות סתם שנזר עכשיו,

או לא

, כיון שלא מסתבר שהיה רצונו להפסיק את נזירותו שמקבל עכשיו בסוג נזירות אחרת דהיינו נזירות שמשון?

ומוסיף רבא ומסתפק בענין אחר של נזירות:

ד.

אמר

אדם: "אהא

כמשה

[כדורו של משה]

בשבעה באדר

",

מאי

דינו אם נזיר הוא או לא?

כי משה רבינו נולד בשבעה באדר ואף מת בו, וביום הוולדו ודאי שמחו שמחה גדולה, וביום מותו מסתמא רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל מחמת צער - והספק הוא, כיצד לפרש את לשונו, אם כוונתו להיות בשמחה גדולה כיום הוולדו של משה בשבעה באדר, או שכוונתו להיות נזיר כיום מותו של משה בשבעה באדר.

פושטת הגמרא:

פשוט מיהא קמייתא

[יש לפשוט את השאלה הראשונה של רבא בנזירות מרובה]:

מהא דתניא בהדיא: "

הריני נזיר לאחר עשרים יום, ומעכשיו מאה יום

":

הרי זה

מונה עשרים

יום לנזירות מאת הימים,

ואחר כך מונה שלשים

יום בשביל נזירות שניה,

ואחר כך

שב ו

מונה שמונים

יום שחסרו לו,

כדי להשלים נזירות ראשונה

.

הרי שעל כל פנים בנזירות מרובה חלה הנזירות עכשיו.

שנינו במשנה: הריני נזיר כשיהיה לי בן ונזיר, התחיל למנות את שלו ואחר כך נולד לו בן, מניח את שלו ומונה את של בנו ואחר כך משלים את שלו:

ומביאה הגמרא מחלוקת אמוראים במי שעשה כדין המשנה, ו

נטמא בימי

ניהוג נזירות של

בנו

שהיא באמצע הנזירות שלו:

רבי יוחנן אומר

: הרי זה

סותר

את שתי הנזירויות, גם את זו שלו שהפסיק באמצעה, וחוזר - לאחר טהרתו - למנות את שתיהן.

ריש לקיש אמר: אינו סותר

את הנזירות שהפסיק באמצעה אלא את נזירות בנו אותה הוא נוהג בשעת הטומאה.

ומפרשת הגמרא את טעמיהם:

רבי יוחנן אמר: סותר

אף את הנזירות שלו, כי הנזירות שלו עם הנזירות של בנו שהוא נוהג באמצע הנזירות שלו, הכל

חדא נזירות אריכתא היא

[נזירות אחת ארוכה היא].

ריש לקיש אמר: אינו סותר

, כי אין כאן נזירות אחת ארוכה, אלא:

נזירות דידיה לחוד, ודבריה לחוד

[שלו לחוד ושל בנו לחוד].