Moed Katán 8b — el Talmud en español

ושמואל אמר

:

לפי שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום

, ואם יספיד תוך שלושים יום לפני החג יש לחשוש שימשיך להספיד בחג, לפי שעדיין הוא לא נשכח מהלב .

ומסבירה הגמרא:

מאי בינייהו

בין שני הטעמים?

איכא בינייהו

היכא

דקעביד

הספדן את הספדו

בחנם

.

שאם החשש הוא שמא ימשיכו בהספד במועד יש לחוש גם באופן שעושה בחינם, שמא יספיד גם במועד.

אך אין לחוש שמא יוציאו על הספדן את המעות המיועדות לעליה לרגל.

מתניתין:

אין חופרין כוכין וקברות

[יבואר בגמרא מהו קבר ומהו כוך]

במועד,

שאסור לעשות זאת כהכנה למתים העתידים למות, לפי שהיא טירחה יתירא במועד. [ולצורך מי שמת במועד, מותר].

אבל מחנכין את הכוכין במועד.

יבואר בגמרא מהו ה"חינוך" .

ועושין נברכת במועד,

בריכת מים קטנה [לצורך רחיצת המת ולכיבוס בגדי המת תוס'] .

ומותר לעשותה היות ואין בעשייתה טירחה מרובה.

ו

כן עושים

ארון עם המת בחצר.

והיינו, מותר לנסר את העצים עבור ארון לצורך המת, רק בחצר שבה נמצא המת, שאז מוכח לכל שעושה אותו עבור המת. אבל לא יעשה את הארון בחצר אחרת, שהרואים יחשבו שהוא עושה מלאכה במועד שלא לצורך .

רבי יהודה אוסר

לחתוך נסרים עבור ארון למת במועד, היות והוא טורח רב.

אלא אם כן יש עמו נסרים

מוכנים, והוא צריך רק להרכיבם יחד, שאז אין זו טירחה יתירא, וזה מותר לעשות במועד .

גמרא:

והוינן בה:

מאי כוכין ומאי קברות

?

אמר רב יהודה: כוכין

-

בחפירה,

בקרקע.

וקברות

-

בבנין.

תניא נמי הכי: אלו הן כוכין ואלו הן קברות

?

כוכין

-

בחפירה, וקברות

-

בבנין.

שנינו במשנה:

אבל מחנכין את הכוכין

.

כיצד

"

מחנכין

" אותן?

אמר רב יהודה: שאם היה

הכוך

ארוך

-

מקצרו.

במתניתא תנא

: כיצד מחנכין את הכוך -

מאריך בו, ומרחיב בו.

שנינו במשנה:

ועושין נברכת, וכו'

.

מאי נברכת

?

אמר רב יהודה: זו בקיע

, בריכה.

ופרכינן:

והתניא: הנברכת והבקיע!

ומוכח שנברכת אינה בקיע!

ומשנינן:

אמר אביי, ואיתימא רב כהנא

: הנברכת והבקיע שתיהן בריכות הן, ולכן אמר רב יהודה שהנברכת היא בקיע, כדי להסביר שהיא בריכה.

אלא, שהנברכת היא בריכה גדולה, הנקראת "

גיהא

",

ו

אילו הבקיע היא בריכה קטנה שסמוכה לבריכה הגדולה, הנקראת "

בר גיהא

".

ולכן שנינו בברייתא: הנברכת והבקיע.

שנינו במשנה:

וארון עם המת בחצר.

ואומרת הגמרא ששנינו בברייתא את מה שנאמר במשנה:

תנינא להא!

דתנו רבנן: עושין כל צורכי המת

במועד:

גוזזין לו שערו, ומכבסין לו כסותו, ועושין לו ארון מנסרין המנוסרין מערב יום טוב.

[כדברי רבי יהודה במשנה].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף מביאין עצים, ומנסרן בצינעא

בתוך ביתו.

[כדברי תנא קמא] .

מתניתין:

א.

אין נושאין נשים במועד, לא בתולות

ולא אלמנות

.

ולא מייבמין. מפני ש

בכל נשואין

שמחה היא לו

.

ובגמרא יבואר למה אין עושין שמחת נשואין במועד.

אבל מחזיר הוא את גרושתו

, שאין לו בנשואיה שמחה כאשה חדשה .

ב.

ועושה אשה תכשיטיה במועד

, היינו איפור גופה.

רבי יהודה אומר

: לא כל קישוט התירו. לכן,

לא תסוד

אשה בסיד את גופה,

מפני שניוול הוא לה

.

ואף שיופי הוא לה בהשרת השער, צער יש לה בעת שהסיד עליה. ובגמרא יבואר.

ג.

ההדיוט

, שאינו חייט,

תופר כדרכו

. כפי ידיעתו, לצורך המועד.

ו

אילו

האומן

שתפירתו יפה,

מכליב

, עושה תפירה שאינה מסודרת, ונראית כשיני הכלב.

ד.

ומסרגין

, עושין חבלים שתי וערב, כדי להעמיד

את המטות

לצורך המועד.

רבי יוסי אומר ממתחין

, שאפילו אם המיטה עומדת, ואין צורך אלא למותחה, והיה אפשר לתקנה באופן אחר, בכל אופן שרי לצורך מועד.

גמרא:

שנינו במשנה: אין נושאין במועד משום דשמחה היא לו.

והוינן בה:

וכי שמחה היא לו

-

מאי הוי!?

וכי שמחה אסורה במועד!

ומביאה הגמרא כמה דעות, להסביר מדוע אין נושאין נשים במועד:

א.

אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה

, ויש אומרים

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה!

וצריך לשמוח במועד בשמחת המועד בלבד .

ב.

רבה בר רב הונא אמר

: אסרו נשואין במועד

מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא

טעמא

דרבה בר רב הונא

אליבא

דרב הוא.

דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד

?

שנאמר

"

ושמחת בחגך

". ודרשינן:

בחגך, ולא באשתך!

ג.

עולא אמר

דאסרו נשואין במועד

מפני הטורח

, שאסור לטרוח במועד, ובנשואין, מפני השמחה שבהם, טורח למענם הרבה.

ד.

רבי יצחק נפחא אמר מפני ביטול פריה ורביה.

שאם היה מותר לישא במועד, היו ממתינים למועד כדי לחסוך ולעשות סעודה אחת למועד ולנשואין יחד. ולא היו נושאין כל השנה .

מיתיבי

לכל הטעמים שנאמרו לאיסור נשואין:

הא תניא:

כל אלו

הנשים

שאמרו

ש

אסורין לישא במועד

-