Moed Katán 28b — el Talmud en español

מתניתין:

א.

נשים במועד

-

מענות,

וכפי שתבאר המשנה להלן,

אבל לא מטפחות

בידן על גופן כדרך שעושות ביום חול .

רבי ישמעאל אומר

: נשים

הסמוכות למטה

-

מטפחות.

ב.

בראשי חדשים, בחנוכה ובפורים

-

מענות ומטפחות

.

אך

בזה וזה

, בראשי חדשים, ובחנוכה ובפורים -

לא מקוננות.

ומשעה ש

נקבר המת

-

לא מענות ולא מטפחות.

ומבארת המשנה את משמעות "מענות" ו"מקוננות":

איזהו

"

עינוי

"? -

שכולן עונות כאחת.

איזו היא קינה

? -

שאחת מדברת, וכולן עונות אחריה

.

שנאמר

[ירמיהו ט] "

ולמדנה בנתיכם נהי

[שכולן תענינה כאחת].

ואשה רעותה קינה

[שאחת אומרת קינה, ורעותיה עונות אחריה] ".

ומסיימת המשנה בדברי נחמה:

אבל לעתיד לבא, הוא אומר

[ישעיהו כה] "

בלע המות לנצח, ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים

".

וגו'

.

גמרא:

ומבארת הגמרא מה הן אומרות בעינוי ובקינה:

מאי אמרן

, מה אומרות הנשים המענות והמקוננות?

אמר רב: ויי לאזלא,

למי שהולך עתה אל בית עולמו, הליכה שאינה חוזרת,

ויי לחבילא

, למת הנישא עתה כמו חבילה.

אמר רבא: נשי דשכנציב

שהיו חכמות

אמרן הכי

, את הנוסח שאמר רב:

ויי לאזלא, ויי לחבילא.

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: גוד

נפל

גרמא

העצם

מככא

מהלחיים.

ונמטי מיא לאנטיכי.

ויעלו המים למעלה. [עיין במפרשים בעין יעקב].

ואמר רבא, נשי דשכנציב אמרן: עטוף וכסו

התעטפו והתכסו

טורי

ההרים, היות

דבר

רמי

בן רמים

ובר רברבי

ובן גדולים

הוא

הנפטר הבא להקבר ביניכם.

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: שיול

הגולל הוא ה"

אצטלא דמלתא

" בגד המשי לנפטר!

ועל מי היו אומרים זאת?

לבר חורין דשלימו זוודיה.

על מי שירד מנכסיו, ואין במה לקבור אותו, וכך היו מעוררות את הציבור לעזור בקבורתו.

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן

על מי שאין לו לצרכי קבורתו:

רהיט ונפיל אמעברא,

תגר היה כל ימיו, ועתה בבואו לעבור מכאן לעולם הבא, הוא נפל ריקם בלי ממון.

ויזופתא יזיף.

והוא צריך עתה הלואה לצרכי קבורתו.

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן

על עני שכזה:

אחנא תגרי

אחינו התגרים

אזבזגי מיבדקו.

באחריתכם יתכן ותראו כמוהו!

ואמר רבא: נשי דשכנציב אמרן: מותא כי מותא,

למות הוא מת כמו כולם,

ו

אולם

מרעין

, מחלותיו לפני מותו -

חיבוליא.

היו קשות ומחבלות בו .

תניא, היה רבי מאיר אומר

: זה שאמר קהלת [פרק ז] "

טוב ללכת אל בית אבל

", וממשיך ואומר

עד

"

והחי יתן אל לבו

", וכונתו לומר שהחי יתן אל לבו -

דברים של מיתה.

שיתן אל לבו וידע שזכות האדם לכבוד אחר מותו היא לפי הכבוד שהוא חלק לאחרים:

דיספד

לאחרים -

יספדוניה

, יספדו לו.

דיקבר

-

יקברוניה

.

דיטען

את המיטה על כתיפו -

יטענוניה

.

דידל

, מי שיגביה קולו בשעת הספד של אדם אחר -

ידלוניה. ואיכא דאמרי: דלא ידל

-

ידלוניה

מי שאינו מגביה עצמו, שאינו מתגאה, יגביהוהו אחרים.

דכתיב

[משלי כה] "

כי טוב אמר לך עלה הנה

".

וגו

מר .

תנו רבנן: כשמתו בניו של רבי ישמעאל, נכנסו ארבעה זקנים לנחמו: רבי טרפון, ורבי יוסי הגלילי, ורבי אלעזר בן עזריה, ורבי עקיבא.

אמר להם רבי טרפון: דעו שחכם גדול הוא

רבי ישמעאל,

ובקי

הוא גם

באגדות,

ולכן,

אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חבירו.

אמר רבי עקיבא: ואני

אדבר

אחרון.

פתח רבי ישמעאל

[כדרך האבלים, שהם צריכים לפתוח בדברים],

ואמר

על עצמו:

רבו עונותיו, תכפוהו אבליו, הטריח רבותיו פעם ראשונה ושניה

לבוא ולנחמו.

נענה רבי טרפון ואמר

: [ויקרא י] "

ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השרפה

".

והלא דברים קל וחומר: ומה נדב ואביהוא, שלא עשו אלא מצוה אחת, דכתיב

[ויקרא ט] "

ויקרבו בני אהרן את הדם אליו

",

כך

, שזכו לכבוד גדול, שכל בית ישראל בכו עליהם.

בניו של רבי ישמעאל

, שעשו מצוות רבות -

על אחת כמה וכמה

שראוי הדבר שכל ישראל יבכו עליהם!

נענה רבי יוסי הגלילי ואמר

: נאמר במותו של אביה, בן ירבעם, שעשו לו כבוד גדול [מלכים א יד]: "

וספדו לו כל ישראל, וקברו אתו

".

והלא דברים קל וחומר: ומה אביה בן ירבעם, שלא עשה אלא דבר אחד טוב, דכתיב ביה

[מלכים א יד] "

יען נמצא בו דבר טוב

" -

כך

.

בניו של רבי ישמעאל

-

על אחת כמה וכמה

שחייבים כל ישראל לבכותם.

מאי

, מה הוא ה

דבר

ה

טוב

שעשה אביה בן ירבעם?

נחלקו בכך

רבי זירא ורבי חיננא בר פפא

:

חד אמר: שביטל משמרתו

הנהגתו של ירבעם אביו שלא לעלות לרגל לירושלים,

ועלה לרגל

לירושלים.

וחד אמר: שביטל פרדסאות

את המשמרות

שהושיב ירבעם אביו על הדרכים

כדי

שלא יעלו ישראל לרגל.

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר

: נאמר במלך צדקיהו [ירמיהו לד]

"בשלום תמות

.

ובמשרפות אבותיך, המלכים הראשנים, אשר היו לפניך, כן ישרפו לך

. הוי אדון יספדו לך".

והלא דברים קל וחומר: ומה צדקיהו מלך יהודה, שלא עשה אלא מצוה אחת, שהעלה ירמיה מן הטיט

זכה ל

כך

.

בניו של רבי ישמעאל

-

על אחת כמה וכמה.

נענה רבי עקיבא ואמר

: [זכריה יב] "

ביום ההוא יגדל המספד בירושלים כמספד הדדרימון בבקעת מגדו

".

ואמר רב יוסף: אלמלא תרגומיה דהאי קרא

-

לא הוה ידענא מאי קאמר

. אך לפי תרגומו זהו ביאורו:

בעידנא ההוא

, בזמן ההוא,

יסגי מספדא

יגדל המספד

בירושלים, כמספדא דאחאב בר עמרי, דקטל יתיה

שהרג אותו

הדדרמון בר טברימון

.

וכמספד דיאשיה בר אמון, דקטל יתיה פרעה חגירא בבקעת מגידו.

והלא דברים קל וחומר: ומה אחאב מלך ישראל, שלא עשה אלא דבר אחד טוב,

דכתיב

[מלכים א כב] "

והמלך היה מעמד במרכבה נכח ארם

", שהחזיק עצמו זקוף במרכבה גם אחר שנפגע במלחמה, כדי שלא יראו הלוחמים את נפילתו, ויברחו משדה המערכה -

כך,

שזכה למספד גדול.

בניו של רבי ישמעאל

-

על אחת כמה וכמה.

אמר ליה רבא לרבה בר מרי, כתיב ביה בצדקיהו

"

בשלום תמות

",

וכתיב

[ירמיהו לט] "

ואת עיני צדקיהו עור

"!?

הא כיצד!?

אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן

: ההבטחה "בשלום תמות" אכן התקיימה, בכך

שמת נבוכדנאצר בימיו

של צדקיהו .

ואמר רבא לרבה בר מרי: כתיב ביה ביאשיהו

[מלכים ב כ] "

לכן הנני אסיפך על אבתיך ונאספת אל קברתיך בשלום

"

וכתיב

[דברי הימים ב לה] "

וירו הי

ו

רים למלך יאשיהו

".

ואמר רב יהודה אמר רב: שעשאוהו ככברה!

אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן

: זה שאמר הכתוב שיאסף יאשיהו בשלום, התקיים בכך

שלא חרב בית המקדש בימיו.

אמר רבי יוחנן: אין

ה

מנחמין רשאין לומר דבר עד שיפתח

ה

אבל

בדברים.

שנאמר

[איוב ג] "

אחרי כן פתח איוב את פיהו

",

והדר

"

ויען אליפז התימני

" .

אמר רבי אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש

?

שנאמר

[איוב כט] "

אבחר דרכם ואשב ראש, ואשכון כמלך בגדוד

-

כאשר אבלים ינחם

" .

ומקשינן: והרי "

ינחם

" - נחמה של

אחריני משמע!?

שהאחרים מנחמים ולא האבל!

אמר רב נחמן בר יצחק: ינחם כתיב.

מר זוטרא אמר מהכא

: [עמוס ו] "

וסר מרזח סרוחים

".

מרזח

-

נעשה שר לסרוחים.

אמר רבי חמא בר חנינא: מנין לחתן שמיסב בראש

?

שנאמר

[ישעיהו סא] "

כחתן יכהן פאר

".

מה כהן

מיסב

בראש

-

אף חתן

מיסב

בראש.

והוינן בה:

וכהן גופיה, מנלן

שמיסב בראש

ומשנינן: מהא

דתנא דבי רבי ישמעאל

: [ויקרא כא] נאמר בכהן "

וקדשתו

", לנהוג בו כבוד, שיהיה הכהן ראשון

לכל דבר שבקדושה, לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון.