Moed Katán 10a — el Talmud en español

שנינו במתניתין:

ההדיוט

-

תופר כדרכו

.

והוינן בה:

היכי דמי הדיוט,

שאינו נחשב אומן, ויכול לתפור כדרכו?

אמרי דבי רבי ינאי: כל

מי

שאינו יכול

לתחוב את המחט באריג פעמים רבות ואחר כך למשוך אותה ו

להוציא

כ

מלא מחט

, שימצאו תפירות רבות

בבת אחת

כדרך האומנים.

מי שאינו בקי בזה לא חשיב אומן.

רבי יוסי בר חנינא אמר

: הדיוט נחשב

כל

מי

שאינו יכול לכוון

את ה

אימרא,

עובי הבגד אשר

בחפת

בשפת

חלוקו

, בצווארון ובשרוול, וצריך מומחיות לעשותו, שלא יהא רחב מכאן וצר מכאן. ורק הבקי בזה חשוב אומן .

שנינו במתניתין:

והאומן מכליב

.

והוינן בה:

מאי מכליב

[שהוא לשון "כלב"]?

רבי יוחנן אמר: מפסיע.

שאינו תופר ישר אלא מפזר את התפרים, ודומות תחיבות המחט כשיני כלב, הרחוקות אחת מחברתה.

רבה בר שמואל אמר שיני כלבתא

. שאינו תופר כרגיל, שתוחב בסמוך אחת לשניה, אלא תוחב פעם למעלה ופעם למטה, ודומה לשיני הכלב בכך ששן אחת גבוהה מחברתה .

שנינו במתניתין:

ומסרגין את המטות

. רבי יוסי אומר ממתחין.

והוינן בה:

מאי "מסרגין", ומאי "ממתחין"

?

כי אתא רב דימי, אמר: פליגי בה רב חייא בר אבא ורב אסי

.

ותרוויהו

אמרו זאת

משמיה דחזקיה ורבי יוחנן

.

חד אמר

, "

מסרגין

" היינו אורגין מטה של חבלים

שתי וערב

.

ו"

ממתחין

" היינו שמותחין בה אך ורק חבלי

שתי

לאורך,

בלא

לארוג בה חוטי

ערב,

לרוחב.

וחד אמר, "מסרגין"

היינו שמותחין בה רק את חוטי

שתי בלא

אריגת חוטי ה

ערב

ביניהם [והיינו כמו שביאר החולק עליו בממתחין].

ו

אילו

"ממתחין"

היינו

שאם היה רפוי

אריג המטה שנארג מזמן רב, והחבלים רפויים,

ממתחו

שיהא חזק ונוח לישיבה.

ומקשינן:

איני! והא תני רב תחליפא בר שאול: ושוין

תנא קמא [רבי מאיר] ורבי יוסי,

שאין מפשילין

, שלא גודלים

חבלים לכתחילה!

והרי כל חדושו של רב תחליפא תלוי במחלוקתם.

בשלמא למאן דאמר

"

מסרגין

" הוא סריגת חוטי

שתי וערב, ו"ממתחין

" הוא מתיחת חוט ה

שתי בלא

אריגת חוטי ה

ערב, היינו דקתני

, שפיר יש חידוש בדברי

רב תחליפא בר שאול

, שרק במסרגין נחלקו, אם מותר לארוג את חוטי הערב בין חוטי השתי או אסור.

ושוין

רבי מאיר ורבי יוסי

שאין

מפשילין חבלים לכתחילה

.

אלא למאן דאמר

ש"

מסרגין

" הוא מתיחת חוטי ה

שתי

בלבד,

בלא

אריגת חוטי ה

ערב,

ו"

ממתחין

" הוא

שאם היה רפוי, ממתחו

. ולדברי הכל אריגת שתי וערב אסור, תיקשי:

למה הוצרך רב תחליפא לחידושו שלא נחלקו בגדילת חבלים, ולדברי הכל אסור?

והרי

השתא

, אפילו אריגת

שתי וערב אמרת

שלדברי הכל

לא

הותר במועד, ולא נחלקו אלא במתיחת חוטי השתי בלא ערב.

גדילת

חבלים לכתחילה

-

מיבעיא!?

וכי יש צורך לומר שהיא אסורה לדברי הכל!?

ומסקינן:

קשיא!

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר

אבין

: וכי

מי איכא למאן דאמר

ש"

מסרגין

" הוא מתיחת חוטי

שתי, בלא

העברת חוטי

ערב

ביניהם?

והתנן

להדיא שצריך לסרוג במטה סרוגה גם שתי וגם ערב!

שכך שנינו במסכת כלים, בענין קבלת טומאת כלים של מיטה:

רבי מאיר אומר: המטה

מקבלת טומאה רק

משיסרוג בה שלשה בתים,

בתי נירים, דהיינו שחוטי השתי מתוחים כבר לאורך, ואורג ביניהם שלשה חוטי ערב.

ומוכח, שסרוג נחשב רק אחר אריגת שתי וערב.

ומפני שתי קושיות אלו דחינן את דברי האומר שמסרגין הוא שתי בלא ערב וממתחין היינו רק מתיחת הרפוי.

אלא כי אתא רבין

מארץ ישראל

אמר: ב"מסרגין"

-

כולי עלמא לא פליגי

, ובין רב חייא ובין רב אסי מודים

ד

היינו אריגת

שתי וערב

.

אלא כי פליגי ב"ממתחין"

.

מר סבר ממתחין

היינו

שתי בלא ערב

.

ומר סבר שאם היה רפוי ממתחו

[ואין מאן דאמר זה חולק גם במסרגין כדלעיל].

מיתיבי

מהא דתנן לגבי פלוגתא דמתניתין בענין אריגת המטה בחול המועד:

מסרגין את המטה ואין צריך לומר שממתחין, דברי רבי מאיר

.

רבי יוסי אומר: ממתחין אבל לא מסרגין

.

ויש אומרים: אין ממתחין כל עיקר

.

בשלמא למאן דאמר

[רב דימי לחד שיטתא]

ממתחין

היינו

שתי בלא ערב, היינו דאתו

שבאו "

יש אומרים

"

לאיפלוגי

, ואמרו שאין ממתחין כל עיקר אפילו שתי בלא ערב, שבזה התיר רבי יוסי, לשיטת האי מאן דאמר.

אלא למאן דאמר

ממתחין שהתיר רבי יוסי היינו רק

שאם היה רפוי ממתחו

, תקשי: וכי

ליש אומרים, ממתחו נמי לא

הותר בחול המועד!? והרי אין כאן כל מלאכה, ובלי מתיחת האריג אי אפשר לישב על המטה.

ומתרצינן:

אין,

סברי היש אומרים

כיון דאפשר לממליה במאני

, בבגדים בלויים עד שיתמלא השקע שברפיון האריג, ויוכל להציע עליו כרים וכסתות ולשבת עליהם,

לא טרחינן

אפילו למתוח האריג, שהוא טורח שאינו צריך .

מתניתין:

מעמידין

עושין

תנור

, שיש בו חלל, ומניחים בו קדירות, וחומו נקלט בתוכו היות שפיו צר.

ו

כן מעמידים

כירים,

ופיה רחב יותר, שעשויה כקדירה .

ו

כן מעמידים

ריחים

.

ויכולין לעשותם לכתחילה

במועד,

כמבואר בגמרא.

רבי יהודה אומר, אין מכבשין את הריחים בתחילה

. ובגמרא יבואר מהו "מכבשין" .

גמרא:

מאי "מכבשין"

?

רב יהודה אמר: מנקר ריחיא

. שאם נשחקה מרוב שימוש והיא חלקה ואין החיטין נפרכים, עושה בה חריצים כדי שתהיה מחוספסת, ויפרכו החיטין בריחיים. ואסור לכתחילה במועד.

רב יחיאל אמר: בת עינא

. שרוצה לעשות את הנקב, שעושין באמצע הריחים להניח בו את התבואה לטחינה.

מיתיבי, מעמידין תנור וכירים

במועד, ובלבד שלא יגמור מלאכתן,

שיכול לעשות את גוף התנור אך לא מחברו לקרקע,

דברי רבי אליעזר.

וחכמים אומרים אף יגמור

, היות שמכשירי אוכל נפש הם.

רבי יהודה אומר משמו

של רבי אליעזר:

מעמידין את

הריחים

החדשה, ומכבשין את

הישנה.

ויש אומרים

שלרבי אליעזר

אין מכבשין

את הריחיים

כל עיקר.

על כל פנים, מבואר בברייתא שמכבשין שייך בריחים ישנה, ותקשי לרבי יחיאל.

בשלמא למאן דאמר מכבשין

הוא

מנקר ריחייא, היינו דמשכחת לה בישנה,

שנשחקה ואינה טוחנת בלא חריצים.

אלא למאן דאמר

מכבשין היינו לעשות

בת עינא

ריחיים

ישנה

-

בת עינא

נוספת

למה לה!?

הרי כבר היה לה בתחילה, כי בלי בת עינא אי אפשר לטחון בה.

ומתרצינן:

כגון דקא בעי לארווחי

את הבת עינא, ולעשותה רחבה

טפי פורתא.

רב הונא שמעיה לההוא גברא דקא מנקר ריחיא

ישנה

בחולא דמועדא. אמר: מאן האי,

מי הוא זה המנקר בחול המועד [היות ובכל ריחיים אסור אף בישנה]!?

איתחיל

יתחלל

גופיה,

כיון

דקא מחיל חולא דמועדא!

ומוכח שרב הונא

סבר לה כיש אומרים

בברייתא, שאין מנקרין כל עיקר.

דרש רב חמא: נוקרין ריחיים במועד

.

משום רבי מאיר אמרו: אפילו סוס שרוכב עליו, וחמור שרוכב עליו, מותר ליטול

את ה

צפרנים

שלהם

בחולו של מועד

כדי שלא יצערום ולא יוכלו ללכת .