Menajot 76a — el Talmud en español

מתניתין:

כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה

, שפשוף בחיטים שלש מאות פעם, בין ידיו.

ו

כן

חמש מאות בעיטה

, בועט בהם בעובי האגרוף, כדרך הגבלים.

ונחלקו תנאים בדבר: לדעת תנא קמא,

שיפה

ובעיטה

אלו הוא עושה

בחיטין

כדי שיהיו נוחים להשיר את קליפתם מהם.

רבי יוסי אומר: בבצק

הוא עושה כן, כדי שיהיה נאה.

כל המנחות באות עשר עשר

חלות, עושה מעיסת המנחה עשר חלות, ואופה אותן,

חוץ מלחם הפנים

שעל השולחן,

וחביתי כהן

גדול

["מנחת כהן משיח"],

שהן באות שתים עשרה

חלות,

דברי רבי יהודה

.

רבי מאיר

חולק ו

אומר: כולם באות שתים עשרה

חלות,

חוץ מחלות תודה

[ארבעים חלות; שלשים חלות מצה משלשה מינים: חלות, רקיקין, רבוכה; ועוד עשר חלות חמץ]

ו

חלות

נזירות

[משני מינים, חלות ורקיקים שמביא הנזיר ביום מלאת לו ימי הנזירות שנזר],

שהן באות עשר עשר

מכל מין.

גמרא:

שנינו במשנה: כל המנחות טעונות שלש מאות שיפה, וחמש מאות בעיטה:

תנא

בברייתא: כך הוא סדר השיפה והבעיטה:

שף

פעם

אחת

, ו

בועט שתים

.

שף שתים ובועט שלש

. הרי לכל שלש שיפות חמש בעיטות. וחוזר ושף אחת ובועט שתים, שף שתים ובועט שלש, עד שישלים שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה.

בעי רבי ירמיה

בענין השיפה, שהוא מוליך ומחזיר את ידו:

האם

אמטויי ואתויי חד

[הולכת היד והחזרתה לשיפה אחת תיחשב] -

או דילמא: אמטוי ואתויי תרי

, הולכת היד והחזרתה, לשתים ייחשבו -

מאי

, כיצד הוא מחשב?

ומסקינן:

תיקו

.

שנינו במשנה:

שיפה ובעיטה בחיטין, רבי יוסי אומר: בבצק

:

איבעיא להו

[נסתפקו בני הישיבה בפירוש דברי רבי יוסי]: האם רבי יוסי לחלוק הוא בא, ולומר כי

בבצק

בלבד הוא שף ובועט,

ולא בחיטין

.

או דילמא

להוסיף בא רבי יוסי, ולומר כי

אף בבצק

עושה שלש מאות שיפה וחמש מאות בעיטה, מלבד מה שהוא עושה בחיטין?

תא שמע

שאינו עושה כן, אלא בבצק, מהא

דתניא: שיפה ובעיטה בחיטין

.

רבי יוסי

אומר: שיפה ובעיטה בבצק

. הרי משמע שיפה ובעיטה בבצק ולא בחיטים כדברי תנא קמא.

שנינו במשנה:

כל המנחות באות עשר עשר, חוץ מלחם הפנים וחביתי כהן גדול שהם באות שתים עשרה

:

א. כתיב בפרשת לחם הפנים [ויקרא כד ה]: "ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות, שני עשרונים יהיה החלה האחת. ושמת אותם שתים מערכות. ונתת על המערכת לבונה זכה, והיתה ללחם לאזכרה [הלבונה ללחם הפנים כקומץ למנחה שאף הוא נקרא "אזכרה". ובהקטרת הלבונה ניתר הלחם לאכילה, כמו מנחה הניתרת על ידי הקטרת הקומץ] אשה לה'. והיתה לאהרן ולבניו, ואכלוהו במקום קדוש, כי קודש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם".

ב. וכתיב במנחת חביתין [ויקרא ו יב]: "זה קרבן אהרן, עשירית האפה סולת מנחה תמיד, מחציתה בבוקר ומחציתה בערב. על מחבת בשמן תיעשה מורבכת תביאנה, תופיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח לה'. והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה, חק עולם לה' כליל תקטר".

ג. כתיב בפרשת לחמי תודה [ויקרא ז יב]]: "אם על תודה יקריבנו, והקריב על זבח התודה חלות מצות בלולות בשמן ורקיקי מצות משוחים בשמן, וסולת מורבכת חלות בלוות בשמן. על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו, על זבח תודת שלמיו. והקריב ממנו אחד מכל קרבן [חלה אחת מכל מין] תרומה לה', לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה [והשאר נאכל לבעלים] "; וילפינן לקמן עז ב: נאמר כאן תרומה ונאמר בתרומת מעשר "תרומה", מה להלן אחד מעשרה אף כאן אחד מעשרה; ולמדנו שיהיה מכל מין עשר חלות.

שואלת הגמרא: הניחא

לחם הפנים

שהוא עושה אותו שתים עשרה חלות, כי הרי

בהדיא כתיב ביה

, במפורש אמר הכתוב "שתים עשרה חלות".

וניחא גם

חביתי כהן גדול

שהן באות שתים עשרה, כי

אתיא

"

חוקה

["חק עולם"]

חוקה

["חק עולם"]

מלחם הפנים

, ולמדנו: כשם שלחם הפנים שתים עשרה חלות, כך גם מנחת חביתין.

אך מה ששנינו בשאר המנחות

ד

הן

באות

עשר עשר

חלות, זאת

מנלן?

ומשנינן:

גמר

את כל המנחות

מלחמי תודה: מה להלן

בלחמי תודה,

עשר

חלות מכל מין,

אף כאן

בכל המנחות,

עשר

חלות הן באין.

ומקשינן: עד שאתה לומד את כל המנחות מלחמי תודה,

ולילף

לכל המנחות

מלחם הפנים

, ונאמר,

מה להלן

, בלחם הפנים,

שתים עשרה

חלות,

אף כאן

כל המנחות

שתים עשרה

חלות!?

ומשנינן:

מסתברא, מלחמי תודה הוה ליה למילף

לכל המנחות,

שכן

יש דמיון ביניהם בששה דברים:

א.

יחיד

מביא את כל המנחות ולחמי תודה, ואינן מנחות ציבור כלחם הפנים.

ב.

שנתנדב

, שאר המנחות ולחמי תודה בנדבה הם באים, תאמר בלחם הפנים שחובת ציבור היא.

ג.

שמן

טעונות כל המנחות ולחמי תודה, תאמר בלחם הפנים שאינו טעון שמן.

ד.

נפסל

, נפסלות הן שאר המנחות ולחמי תודה בלינה, אבל לחם הפנים אינו נפסל, שהרי עומד הוא על השולחן שמונה ימים.

ה.

שלא בשבת

באין המנחות ולחמי תודה, ואילו לחם הפנים דוחה את השבת.

ו.

ושלא בטומאה

הן באין, ואילו לחם הפנים דוחה את הטומאה.

ומקשינן:

אדרבה, מלחם הפנים הוה ליה למילף

לכל המנחות,

שכן

דומים הם לו בארבעה דברים:

א.

הקדש

. המנחות ולחם הפנים קדשי קדשים הם, תאמר בלחמי תודה שקדשים קלים הם.

ב.

ולבונה

, טעונים המנחות ולחם הפנים, מה שאין כן בלחמי תודה.

ג.

מצה

הן באין, ואילו לחמי תודה יש בהן חמץ.

ד.

ועצם

. בשביל עצמן הם באים, ואילו לחמי תודה באין בגלל זבח.

ומשנינן:

הנך

השוואות שבין המנחות ללחמי תודה,

נפישן

[רבות הן יותר] מההשוואות ללחם הפנים.

מוסיפה הגמרא להקשות: הניחא אם סבירא לן "דבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב", כי אז לא תיקשי הקושיא הבאה.

ו

אולם,

אי סבירא לן

[אם אכן כך הוא הכלל]:

דבר הלמד בגזירה שוה

, כגון מנחת חביתין שהיא באה שתים עשרה חלות מגזירה שוה מלחם הפנים,

חוזר ומלמד

לאחרים

בבנין אב

[במה מצינו], אם כן תיקשי:

נילף

לכל המנחות

מחביתי כהן גדול

, ונאמר:

מה להלן

במנחת חביתין שנלמדה בגזירה שוה מלחם הפנים -

שתים עשרה

חלות,

אף כאן

בכל המנחות

שתים עשרה

חלות הן באין ולא עשר!?

ומשנינן:

מסתברא

שאת כל המנחות

מלחמי תודה הוה ליה למילף

[יש לנו ללמוד] ולא ממנחת חביתין,

שכן

דומין הן להם בששה דברים:

א.

הדיוט

מביא את המנחות ואת לחמי התודה, ואילו את מנחת החביתין מביא כהן גדול.

ב.

שנתנדב

, בנדבה הם באים, ומנחת חביתין חובה היא.

ג.

חצאין

, מנחות ולחמי תודה אינם באים לחצאין, ואילו מנחת החביתין באה מחציתה בבוקר ומחציתה בערב.

ד.

לפיגול

, כלומר, יש בכל המנחות ובלחמי תודה פיגול, שאם הקריב את המתיר שלהם במחשבת פיגול - נתפגלו, ואילו מנחת חביתין אין לה מתיר שכולה עולה כליל, וכל דבר שאין לו מתיר אין לו פיגול.

ה.

שלא בשבת

הן באין, אבל מנחת חביתין באה בכל יום ודוחה את השבת.

ו.

ושלא בטומאה

הן באין, אבל מנחת חביתין דוחה את הטומאה.

ומקשינן:

אדרבה

את כל המנחות

מחביתי כהן גדול הוה ליה למילף, שכן

דומים הם זה לזה בשמונה דברים:

א. מ

עשרון

אחד הם באים, ואילו לחמי תודה מכמה עשרונות הם באים.

ב.

כלי

, כלומר, כלי שרת מקדשים את המנחות ואת מנחת החביתין, ואילו לחמי תודה מתקדשים בשחיטת הזבח.

ג.

הקדש

, קדשי קדשים הם, ואילו לחמי תודה קדשים קלים הם.

ד.

ולבונה

טעונים המנחות ומנחת החביתין, ולא לחמי התודה.

ה.

מצה

הן באין, ובלחמי התודה יש חמץ.

ו.

ועצם

, בגלל עצמן הן באין ולא כלחמי תודה שהן באין בגלל הזבח.

ז.

הגשה

אל המזבח טעונות כל המנחות ומנחת חביתין, ולחמי תודה אינם טעונים הגשה.

ח.

ואישים

, מקטירים קומץ מכל המנחות ואת כל מנחת החביתין על האישים, ואילו לחמי תודה נאכלים כולם לכהנים -

ו

הרי

הני

השוואות של כל המנחות למנחת חביתין

נפישן

מההשוואות של כל המנחות ללחמי תודה, וכל שכן שיש לנו ללמוד את כל המנחות ממנחת חביתין ולא מלחמי תודה!?

ומשנינן: מכל מקום, קרבן

הדיוט מ

קרבן

הדיוט עדיף ליה

למילף, מאשר ממנחת חביתין שהיא מנחתו של הכהן הגדול.

שנינו במשנה:

רבי מאיר אומר: כולן באות שתים עשרה

חוץ מחלות תודה ונזירות שהן באות עשר עשר:

מפרשת הגמרא את טעמו בשני אופנים:

א.

אי

[אם]

סבירא ליה

לרבי מאיר

דדבר

הלמד בגזירה שוה חוזר ומלמד בבנין אב

, אם כן טעמו הוא משום ד

יליף מחביתי כהן גדול

[הנלמדים בגזירה שוה מלחם הפנים] -

ולכן לומד הוא את כל המנחות מחביתי כהן גדול ולא מלחמי תודה, משום

דהני

השוואות שבין כל המנחות לחביתי כהן גדול

נפישן

[רבות המה] מההשוואות ללחמי תודה, וכפי שנתבאר לעיל.

ב.

אי סבירא ליה

לרבי מאיר

דדבר הלמד בגזירה שוה אינו חוזר ומלמד בבנין אב

, ואי אפשר ללמוד את כל המנחות מחביתי כהן גדול שאף הן אינן באות שתים עשרה אלא מכח גזירה שוה; כי אז טעמו של רבי מאיר הוא:

כי

יליף

לכל המנחות

מלחם הפנים

שהוא בא שתים עשרה חלות ולא מלחמי תודה שהן באין עשר, משום ד

הקדש מהקדש

[קדשי קדשים מקדשי קדשים]

עדיף ליה

למילף, מאשר ללמוד מלחמי תודה שהם קדשים קלים, ואף שבסך כל ההשוואות יש יותר דמיון ללחמי תודה מאשר ללחם הפנים, וכפי שנתבאר לעיל.

שנינו במשנה:

חוץ מלחמי תודה ונזירות, שהן באות עשר עשר

:

ומפרשת הגמרא את המקור לזה:

לחמי תודה בהדיא כתיב בהו

שיהיו עשר. וחלות

נזירות

באות אף הן עשר עשר כלחמי תודה, משום

דאמר מר

:

זה שאמר הכתוב גבי לחמי תודה: "על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו על זבח תודת

שלמיו

",

לרבות שלמי נזיר

, שאת החלות הבאים עמהם יביא עשר עשר מכל מין כמו לחמי תודה.

אמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל: לחמי תודה

שמעיקר דינם צריכים להיות ארבעים חלות, עשר עשר מכל מין -

שאפאן ארבע חלות

, חלה אחת גדולה לכל מין -

יצא

.

ומקשינן:

והא בעינן

ארבעים

חלות!?

ומשנינן: רק

למצוה

צריך שיביא ארבעים, ואינו מעכב.

ומקשינן:

והא בעי אפרושי תרומה מינייהו

, והרי צריך הוא להפריש מהחלות חלה אחת לתרומה מכל מין, דהיינו, אחת מעשר, וכיון שאין לו עשר חלות, האיך יפריש!?

וכי תימא דמפריש מכל חדא וחדא

, שמא תאמר, יחתוך מכל חלה עשירית, ויתן לכהן -

והרי "והקריב ממנו

אחד

מכל קרבן" [משמע שלם]

אמר רחמנא

, ולמדנו

שלא יטול פרוס

[לא יפרוס]!?

ומשנינן: הכא במאי עסקינן, בכגון

דאפרשינהו

לתרומה

בלישה

, נטל אחד מעשר לתרומה, ותשע הנותרים לבעלים מכל מין ומין - אפה בחלה אחת.

מיתיבי

לשמואל מהא דתניא בברייתא:

כל

המנחות שריבה במידת

[במספר]

חלתן, או שמיעט במידת

[במספר]

חלתן

, הרי אלו

כשרות, חוץ מלחם הפנים, וחביתי כהן גדול, ולחמי תודה ונזירות

, שמספר חלותיהם מעכב.

הרי מבואר בהדיא שמספר החלות מעכב בלחמי תודה, ושלא כדברי שמואל?