Menajot 37a — el Talmud en español

רבי יוסי החרום

[שהיה חוטמו משוקע]

אומר: מצינו

הלא

ימין שנקרא "יד", שנאמר

: "וירא יוסף כי ישית

אביו יד ימי נו".

ואידך

: תנא קמא לא קשה לו משם משום ש"

יד ימינו"

במפורש

איקרי,

אך "

יד" סתמא לא איקרי

ליד ימין, אלא ליד שמאל.

רבי נתן אומר

: אינו צריך ללמוד מכל אלו הפסוקים אלא למדים זאת:

דהרי הוא

הכתוב

אומר": וקשרתם

לאות על ידך וגו'

וכתבתם",

ודורשים:

מה כתיבה

של מזוזה ביד

ימין

שכן דרך רוב בני אדם לכתוב ביד ימין, אף

קשירה

של התפילין עושה אותה

בימין, וכיון דקשירה

עושה

ב

יד

ימין

אם כן

הנחה

היא

בשמאל

שקושר ביד ימינו את התפילין המונחים ביד שמאלו! עד כאן לשון הברייתא.

והוינן בה:

ורבי יוסי החרום

הסובר שאי אפשר ללמוד מ"ידך" שמקום תפילין הוא יד שמאל,

הנחה דבשמאל מנא ליה?

ומשנינן: רבי יוסי החרום

נפקא ליה

לדין יד שמאל בתפילין

מהיכא דנפקא ליה לרבי נתן.

ממה כתיבה בימין אף קשירה בימין.

רב אשי אמר

: רבי יוסי החרום לומד דין יד שמאל בתפילין זה שכתוב "

ידכה" בה"י,

שהיה לו לכתוב "ידך" וכתבה תורה באות ה', שמתפרש

יד כהה

וזו היא יד שמאל שאין בה כח כיד ימין.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי

: מנין לך לדרוש פסוק זה שבא להשמיענו יד כהה,

ואימא

נדרוש פסוק זה שבא להשמיענו

ידך שבכח

[כאילו כתיב יד - כח] והיא יד ימין? [וכן מצינו בסוטה שהאות ה' מתחלפת בח' שלשון

ה

ינקי משמעותו

ח

ינקי].

אמר ליה

רב אשי:

מי כתיב ב

אות

ח"ית

, והלא כתוב באות כ' וזה משמע יד כהה.

ולימוד זה של רב אשי הוא

כתנאי

שנחלקו אם למדים יד שמאל מ"ידכה" יד כהה, דתניא: "

ידכה"

נאמר בייתור האות

ה"י

ללמדנו

זו

יד

שמאל. אחרים אומרים

: "

ידכה" לרבות את הגידם

שנקטעה כף ידו, ועדיין זרועו קיימת, שמשמעות "ידכה" כהה היא יד רעועה ומקולקלת.

תניא אידך

: אין לו

זרוע

שמאל כלל

פטור מן התפילין

ואינו חייב להניח ביד ימין [ובתפילין של ראש חייב עיין שאגת אריה סימן ל"ז].

אחרים אומרים

: מהכתוב "

ידכה"

למדים

לרבות את הגידם

שנקטעה כף ידו ועדיין זרועו קיימת שחייב.

[ולא נחלקו התנאים בברייתא זו, אלא דתנא קמא אמר לפטור מי שאין לו זרוע כלל, ואחרים אמרו לחייב מי שאין לו יד ויש לו זרוע תוספות ועיין מגן אברהם סימן כ"ז ס"ק ג'].

תנו רבנן: אטר שרוב כוחו בשמאלו ועושה מלאכתו בשמאלו מניח תפילין בימינו

, מפני שיד ימינו

הוא שמאלו

שלו שהיא ידו הכהה.

ומקשינן:

והתניא

: אטר

מניח בשמאלו

שלו משום

שהוא שמאלו של כל אדם?!

אמר אביי

: אין זו סתירה,

כי תניא ההיא

ברייתא שאטר מניח בשמאל כל אדם

ב

אטר

ששולט בשתי ידיו

שכח שתיהן שווה, הלכך מניח בשמאלו, ככל אדם.

תנא דבי מנשה

: זה שכתוב בפסוק לגבי תפילין של יד "וקשרתם לאות

על ידך" זו קיבורת,

וכמבואר לקמן בגמרא. וזה שכתוב בפסוק לגבי תפילין של ראש "והיו לטוטפת

בין עיניך" זו קדקד.

והוינן בה:

היכא

הוא בקדקד מקום הנחת תפילין?

אמר דבי רבי ינאי

: יניחם על

מקום שמוחו של תינוק רופס,

במקום שהוא רך כשהוא קטן בן שנה.

בעא מיניה פלימו מרבי

: מי שיש לו שני ראשים, באיזה מהן מניח תפילין?

סבור היה רבי שאין בריה כזו, ולפיכך אמר לו

לפלימו: אתה לועג לי, וראוי אתה לעונש, הילכך

או קום גלי,

צא לגלות,

או קבל עלך שמתא

תשב בנידוי.

אדהכי

לפני שענש רבי את פלימו,

אתא ההוא גברא

לפני רבי,

אמר לו: איתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי,

ומסתפק היה לענין מצוות פדיון בכור

כמה בעינן למיתב לכהן?

האם חייב לפדותו בעשרה סלעים משום ששני הראשים יצאו יחד וחשוב כשני אנשים או שחייב לפדותו בחמשה סלעים בלבד?

אתא ההוא סבא, תנא ליה

: חייב ליתן לו לכהן

עשרה סלעים.

ומקשינן:

איני, והתני רמי בר חמא: מתוך שנאמר "פדה תפדה את בכור האדם" שומע אני אפילו

אם

נטרף

נהרג הבכור

בתוך שלשים

יום שיהא חייב האב בפדיונו,