Menajot 105b — el Talmud en español

למחרת

מביא אשמו ולוגו

עמו

, ומתנה

ואומר

:

אם מצורע הוא, זהו אשמו וזה לוגו; ואם לאו, אשם זה יהא שלמי נדבה

, ולוג השמן יהא לנדבת שמן, כי מתנדבין שמן.

ומאחר שספק אשם ספק שלמים הוא, הרי זה עושה בו כמעשי אשם מצורע וכמעשי שלמים:

ואותו אשם

שמביא

טעון שחיטה בצפון

[כי אשם קדשי קדשים הוא, ושחיטתו בצפון העזרה],

ומתן בהונות

מן הדם כאשם מצורע,

וסמיכה ונסכים

,

ותנופת חזה

ושוק

כשלמים,

ונאכל לזכרי כהונה

בלבד כדין אשם, ו

ליום ולילה

בלבד כדין אשם.

[המשך הגמרא הוא מרבנן סבוראי:

ואף על גב דקאמר מר בשחיטת קדשים

[היינו מסכת זבחים] בדף עו ב:

אימר דאמר רבי שמעון מייתי ומתני לכתחילה

, רק גבי מצורע כי צריך הוא לזה

לתקוני גברא

[לתקן את עצמו] שיהא ראוי לאכול בקדשים,

אבל בעלמא

בספק קרבנות -

דיעבד אין

[אכן יכול הוא להתנות, וכגון שנתערב קרבן אשם בקרבן שלמים, כיון שאם לא יקריב ויתנה, נמצא שיהא צריך להמתין עד שיסתאב] אבל

לכתחילה לא;

מכל מקום:

הני מילי

שלכתחילה אין הוא מביא,

גבי שלמים

[היינו במצורע זה שקרבנו ספק אשם ספק שלמים הוא, או שנתערב אשם בשלמים] ונמצא

דקא ממעט באכילתן

של השלמים, כי השלמים נאכלים לשני ימים ולילה, ואילו האשם נאכל ליום ולילה בלבד,

דהוו להו

מביא

קדשים לבית הפסול

, כי לאחר יום ולילה לא יוכל לאוכלו כי שמא אשם הוא והוי נותר, ולא הותר לו אלא לתקוני גברא -

אבל

בספק

מנחות

[היינו שמביא מנחה ואינו יודע איזו מנחה זו אם של נדר אם של נדבה]

אפילו לכתחילה

מביא ומתנה.

עד כאן מרבנן סבוראי].

אמר

הקשה

ליה רב פפא לאביי

:

ולרבי שמעון, דאמר: מחצה חלות ומחצה רקיקין יביא

, ולשיטתו נתבאר לעיל שהוא מביא עשר חלות ועשר רקיקין ומתנה שיהיה חלקם לנדרו וחלקם לנדבתו, וכן מביא הוא שני לוגי שמן, שהרי כל מנחה טעונה לוג שמן, והשתא תיקשי:

הא קא מייתי עשרון אחד משני עשרונין ולוג אחד משני לוגין

, כלומר, הרי בהכרח נתקדשו החלות בכלי אחד והרקיקים בכלי אחר; והיות ולרבי שמעון יש לו לחוש שמא נדר עשרון סולת מחצה חלות ומחצה רקיקין, נמצא שמנחה זו באה ממה שנתקדש בשני כלים. ומשנינן: הרי

שמעינן ליה לרבי שמעון

עצמו,

דאמר

:

אם הביא עשרון אחד משני עשרונות

[שהביא שני עשרונות, ואמר: חציו של זה וחציו של זה לחובתי, והשאר נדבה]

ולוג אחד משני לוגין, יצא

.

מוסיפה הגמרא להסביר לפי רבי שמעון,

ומיקמץ היכי קמץ

[האיך יקמוץ] שתהא הקמיצה מועילה לכל האופנים!?

ומפרשינן:

דמתני ואמר

לאחר שקמץ קומץ אחד מעשר החלות וקומץ שני מעשרת הרקיקין:

אי חלות לחודייהו ורקיקין לחודייהו

הוא ד

אמרי

, כי אז:

הא

דקא קמיצנא מחלות: ליהוי אחלות

, ו

דקא קמיצנא מרקיקין: ליהוי ארקיקין

[אם נדרתי חלות לבד או רקיקים לבד, הרי מה שקמצתי מן החלות יהא על החלות שהן חובה או נדבה; ומה שקמצתי מרקיקין - שאף הם חובה או נדבה - יהא על הרקיקין].

ו

אי מחצה חלות ומחצה רקיקין

הוא ד

אמרי

, כי אז:

הא

דקא קמיצנא מחלות: ליהוי אמחצה חלות ומחצה רקיקין, ודקא קמיצנא מרקיקין: ליהוו אמחצה רקיקין ומחצה חלות

, [ואם נדרתי מחצה חלות ומחצה רקיקין, ונמצא שמתוך עשר החלות מחצה חובה ומחצה נדבה וכן ברקיקין, הרי מה שקמצתי מן החלות יהא קומץ על מנחת החובה שלי - שהיא מורכבת ממחצה חלות ומחצה רקיקין, ומה שקמצתי מן הרקיקין יהא על מנחת הנדבה שלי שהיא מחצה רקיקין ומחצה חלות].

ואולם מקשה הגמרא, כיצד יכול הוא לקמוץ מן החלות לבד על מנחה המורכבת מחלות ורקיקין כאחד: