Meilá 6b — el Talmud en español

מתניתין:

מבואר במשנה הקודמת, שקדשי קדשים יוצאים מידי מעילה משעת זריקת הדם , ואימורי קדשים קלים באים לידי מעילה בזריקת הדם.

משנתנו דנה בבשר קדשי קדשים שיצא [שהוציאו אותם] מן העזרה לפני זריקת הדם, והבשר נפסל [והוא הנקרא "יוצא"] ואחר כן נזרק הדם, האם מועלין בו. ונחלקו בכך תנאים.

וכן נחלקו, האם יש על הבשר חיוב פיגול נותר וטמא.

ובסיפא, נחלקו באימורי קדשים קלים שיצאו לפני זריקת הדם.

בשר קדשי קדשים שיצא לפני זריקת דמים

, ואחר כך זרק הדם,

רבי אליעזר אומר: מועלין בו

. משום שסבר "אין זריקה מועילה ליוצא להוציאו מידי מעילה".

ואין חייבין עליו משום פיגול ונותר וטמא

.

בשר קודש שנתפגל, או שנותר לאחר זמן אכילתו, או שנטמא, האוכלו במזיד חייב כרת ומלקות, ובשוגג חייב חטאת [ובמחשבת חוץ למקומו מלקות בלבד].

והואיל והבשר נפסל ב"יוצא", והזריקה לא מהני ליה, לכן, אם בנוסף על יציאתו, גם נתפגל או שנותר או שנטמא, ואכלו, אינו חייב .

רבי עקיבא אומר: אין מועלין בו

, מפני שהזריקה מועילה ל"יוצא", כמו שיבואר.

וחייבין

עליו משום פיגול ונותר וטמא

. .

אמר רבי עקיבא

: ראיה לדברי שהזריקה מועילה ל"יוצא":

והרי המפריש חטאתו ואבדה, והפריש

חטאת

אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה, והרי שתיהן עומדות

לפניו, כלומר, ששחט את שתיהן, ודינם הוא, שאם רצה זורק מזו ואם רצה זורק מזו [ומכל מקום, השניה היא חטאת שנתכפרו בעליה בקרבן אחר, והיא פסולה],

האם

לא כשם שדמה פוטר את בשרה

, מדין מעילה,

כך הוא פוטר את בשר חברתה

, מדין מעילה, ואף על פי שהיא פסולה ?!

אם כן, יש ללמוד:

אם פטר דמה את בשר חברתה מן המעילה

,

דין

[קל - וחומר]

הוא, שיפטר את בשר עצמה

, כאשר נפסל ב"יוצא" .

אימורי קדשים קלים, שיצאו

חוץ לעזרה,

לפני זריקת דמים

, ואחר כך החזירם, וזרק את הדם,

רבי אליעזר אומר: אין מועלין בהן

, לפי שעדיין לא הובררו האימורין להיות "קדשי ה'", מאחר שהקרבן נפסל ב"יוצא", וזריקת הדם לא מועילה ל"יוצא" להביאם לידי מעילה.

ואין חייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא

, כמבואר ברישא.

רבי עקיבא אומר: מועלין בהן

, והזריקה מועילה להביאם לידי מעילה.

וחייבין עליהן משום פיגול נותר וטמא

.

גמרא:

הכלל במשנתו הוא: לדעת רבי אליעזר, אין הזריקה מועלת ליוצא, ולדעת רבי עקיבא, מועלת.

ולמחלוקת זו ישנן השלכות לדין מעילה, ולדין חיוב על פיגול נותר וטמא, בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים.

ומבררת הגמרא:

והני תרתי למה לי?

למה הוצרכה המשנה להשמיענו מחלוקתם בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים ?

צריכי!

הוצרכה המשנה להשמיענו בשניהם, ואם היתה משמיענו באחד מהם, לא היינו למדים את השני,

דאי איתמר

, רק

בקדשי קדשים, הוה אמינא

, היינו אומרים:

בהא

, בקדשי קדשים בלבד,

קא אמר רבי אליעזר: מועלין בו, משום ד

רק

זריקה

בקרבן כשר, והיא

כתיקנה, מפקא מידי מעילה

, ואילו, זריקה בקרבן פסול, והיא

שלא כתיקנה, לא מפקא מידי מעילה

,

אבל

, בסיפא לגבי קדשים קלים, שהזריקה באה,

לאיתויי

, להביא את האימורין

לידי מעילה

, היה עולה על הדעת לומר, שרבי אליעזר

מודי ליה לרבי עקיבא דאפילו

זריקה שהיא

שלא כתיקנה, מייתי

, יש לה כח להכניס

לידי מעילה

,

משמיעה לנו המשנה, שרבי אליעזר חולק גם בקדשים קלים, וסובר שהזריקה אינה מועילה אף להביא לידי מעילה.

ו

מאידך,

אי איתמר

, אם היתה המשנה משמיענו, מחלוקת רבי אליעזר ורבי עקיבא,

גבי קדשים קלים בלבד

,

הוה אמינא

, היינו אומרים:

גבי קדשים קלים

דוקא,

הוא דאמר רבי עקיבא מועלין בהן

, כי הוא סובר

דאפילו זריקה

של "יוצא", שהיא זריקה

שלא כתיקנה, מייתא

יש לה "כח" להביא את האימורין

לידי מעילה, אבל

, ברישא לגבי

קדשי קדשים, ד

הזריקה

לאפוקי הוא

, באה להוציא את הבשר מידי מעילה,

היינו אומרים, שרבי עקיבא מודה לרבי אליעזר, שזריקה זו שהיא

שלא כתיקנה, לא מפקא

, אין לה "כח" להוציא

מידי מעילה

,

קמשמע לו

, משמיעה לנו המשנה שרבי עקיבא חולק אף בקדשי קדשים.

ומעתה, בין בקדשי קדשים ובין באימורי קדשים קלים, נחלקו. ולכן, נשנית המשנה ב"תרתי".

הגמרא ממשיכה לדון בדברי רבי עקיבא.

אתמר: אמר רבי יוחנן: כי

, במה

אמר רבי עקיבא

"

זריקה מועלת ליוצא

", דוקא

שיצא מקצתו

, והזריקה מועילה למקצת שנשאר בעזרה, ומתוך שהזריקה מועילה למקצת שבפנים, מועילה גם למקצת שיצא, לגבי הוצאה מדין מעילה.

אבל

אם

יצא

כולו

,

לא אמר רבי עקיבא

, שתועיל לו הזריקה.

והטעם, מפני שרבי עקיבא למד דינו ממפריש חטאת , ושם הועילה הזריקה, על כל פנים, לחטאת זו עצמה, והואיל וכן, הועילה - לגבי דין מעילה - גם לשניה. הילכך אפשר ללמוד ממנה רק באופן שהזריקה הועילה, על כל פנים, על מקצת.

סוגיא דמחשבין על האבוד ועל השרוף

אמר

רב אסי לרבי יוחנן: כבר לימדונו חבירי שבגולה

: