Meguilá 23a — el Talmud en español

אמר רב חייא בר אבין: חזינא להו לאביי

ורבא

-

דמצלי אצלויי.

דהיינו, שהיו מטין על צידיהן, ולא היו נופלין על פניהם ממש, לפי שאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו .

שנינו במשנתינו:

ביום טוב חמשה ביום הכפורים ששה וכו'.

ותמהינן:

מתניתין מני, לא רבי ישמעאל ולא רבי עקיבא!?

דתניא: ביום טוב

קורין

חמשה. וביום הכפורים

-

ששה. ובשבת

-

שבעה. אין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן. דברי רבי ישמעאל.

רבי עקיבא אומר: ביום טוב

קורין

חמשה. וביום הכפורים

-

שבעה. ובשבת

-

ששה

.

אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן.

אם כן, מתניתין

מני?

אי רבי ישמעאל

-

קשיא תוספת,

דהא במתניתין קתני דמוסיפין עליהן!

ו

אי רבי עקיבא

-

קשיא ששה ושבעה,

דאיהו אמר דביום הכפורים שבעה, ובשבת ששה, ואילו במתניתין קתני דביום הכפורים ששה, ובשבת שבעה!?

אמר רבא

: מתניתין - כ

תנא דבי רבי ישמעאל היא.

דתנא דבי רבי ישמעאל: ביום טוב

קורין

חמשה. ביום הכפורים

-

ששה. בשבת

-

שבעה. אין פוחתין מהן, אבל מוסיפין עליהן, דברי רבי ישמעאל.

ותמהינן: אם כן,

קשיא

הא

ד

תנא דבי

רבי ישמעאל

דשרי להוסיף -

אדרבי ישמעאל

דברייתא דלעיל!?

ומתרצינן:

תרי תנאי

נינהו, ו

אליבא דרבי ישמעאל.

דחד אמר משמיה הכי, וחד אמר הכי.

מאן תנא להא דתניא: ביום טוב

בשחרית -

מאחרין לבוא

לבית הכנסת, משום שצריכין לטרוח בסעודת היום ,

וממהרין לצאת

משום שמחת יום טוב.

ביום הכפורים

-

ממהרין לבוא, ומאחרין לצאת.

ובשבת

-

ממהרין לבוא,

לפי שאין טרודין בצרכי סעודה, שהרי הכינו כבר הכל מבעוד יום, ואם כן, יכולין למהר ביאתן לבית הכנסת, כדי לקרות קריאת שמע כותיקין.

וממהרין לצאת

משום עונג שבת.

לימא רבי עקיבא

היא,

דאית ליה גברא יתירא

בקריאת יום הכפורים, שקורין בו שבעה, ואילו בשבת - קורין ששה, ולהכי מאחרין לצאת יותר מבשבת?

ודחינן: לא.

אפילו תימא רבי ישמעאל

היא. והאי דמאחרין יותר לצאת ביום הכפורים, היינו משום

דנפיש סידורא דיומא

[סדר תפילת היום].

והוינן בה:

הני שלשה, חמשה, ושבעה

קרואין,

כנגד מי

הם?

פליגי בה רבי יצחק בר נחמני וחד

אמורא

דעמיה. ומנו

[מיהו אותו אמורא דפליג עליה]?

רבי שמעון בן פזי.

ו

איכא ד

אמרי לה

הכי: פליגי בה

רבי שמעון בן פזי וחד דעמיה, ומנו

-

רבי יצחק בר נחמ ני.

ו

איכא ד

אמרי לה: רבי שמואל בר נחמני

הוא דפליג עליה.

חד אמר: כנגד ברכת כהנים.

דבפסוק ראשון של ברכת כהנים יש שלש תיבות, בפסוק שני - חמש תיבות, ובפסוק השלישי - שבע תיבות.

וחד אמר

: שלשה קרואין -

כנגד שלשה שומרי הסף

[דאיתא במלכים ב' כ"ה י"ח]. חמשה קרואין - כנגד

חמשה מ

תוך שבעת

רואי פני המלך

שהיו חשובים, כדאיתא התם [שם פסוק י"ט]. ושבעה - כנגד

שבעה רואי פני המלך,

כדכתיב: "שבעת שרי פרס ומדי רואי פני המלך" .

תני רב יוסף

: הני

שלשה חמשה ושבעה

כנגד

שלשה שומרי הסף, חמשה מרואי פני המלך, שבעה רואי פני המלך.

אמר ליה אביי: עד האידנא, מאי טעמא לא פריש לן מר

האי מילתא?

אמר ליה: לא הוה ידענא דצריכתו ליה. ומי בעיתו מינאי מילתא ולא אמרי לכו?!

אמר ליה יעקב מינאה

לרב יהודה: הני ששה

קרואין

דיום הכפורים, כנגד מי

הם?

אמר ליה: כנגד ששה שעמדו מימינו של עזרא, וששה משמאלו. שנאמר: "ויעמוד עזרא הסופר על מגדל עץ אשר עשו לדבר, ויעמוד אצלו מתתיה ושמע ועניה ואוריה וחלקיה ומעשיה על ימינו, ומשמאלו פדיה

ומישאל ומלכיה וחשום וחשבדנה זכריה משלם".

ותמהינן

: והא

הני

דעמדו משמאלו -

שבעה הוו!?

ומתרצינן:

היינו זכריה

-

היינו משלם

.

ואמאי קראו

לזכריה

משלם?

משום

דמישלם בעובדיה,

שהיה תמים במעשיו.

תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה. ואפילו קטן

,

ואפילו אשה

.

אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה

-

מפני כבוד צבור.

איבעיא להו: מפטיר

-

מהו שיעלה למנין שבעה

הקרואין, האם קריאתו חשיבא כחד מן הקרואין, או דלמא, בעינן שבעה קרואין - לבד מהמפטיר? פליגי בה

רב הונא ורבי ירמיה בר אבא. חד אמר

-

עולה, וחד אמר

-

אינו עולה.

ובהכי פליגי:

מאן דאמר עולה

-

דהא קרי

ככל הקרואין.

ומאן דאמר אינו עולה

-

כדעולא.

דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה?

מפני כבוד תורה,

שלא יהא כבוד תורה וכבוד נביא שוה.

וכיון דמשום כבוד תורה הוא

דקורא בתורה, ולא חובה הוא -

למנינא לא סליק.

מיתיבי: המפטיר בנביא, לא יפחות מעשרים ואחד פסוקין, כנגד שבעה שקראו תורה.

ואם איתא

דהמפטיר אינו עולה למנין הקרואין, אלא קורין שבעה מלבדו, הא

עשרים וארבעה

פסוקין

הויין

כנגד הקרואין, דהא שמונה הם!?