Meguilá 20b — el Talmud en español

ספירה ביממא

דווקא

היא,

כדכתיב: "וספרה לה שבעת ימים". ולהכי אינה יכולה לטבול אלא ביום, שהרי צריכה ספירה כדי לטבול.

שנינו במשנתינו:

וכולן שעשו משעלה עמוד השחר כשר.

מנהני מילי?

אמר רבא, דאמר קרא: "ויקרא אלהים לאור יום". למאיר ובא, דהיינו עלות השחר -

קראו יום.

ומקשינן:

אלא מעתה,

סיפא דקרא, דכתיב:

"ולחשך קרא לילה",

הכי נמי דנדרוש

למחשיך ובא קרא לילה,

דהיינו שמשקיעת החמה כבר לילה הוא? ו

הא קיימא לן דעד צאת הכוכבים

-

לאו לילה הוא?!

אלא אמר רבי זירא

: מהכא ילפינן לה דמעלות השחר מקרי יום: דכתיב [כשבנה נחמיה את חומת ירושלים, ורצו להלחם בו]:

"ואנחנו עושים במלאכה וחצים מחזיקים ברמחים מעלות השחר עד צאת הכוכבים".

חזינן דתחילת היום - עלות השחר הוא.

ואומר: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".

והוינן בה:

מאי ואומר?

למאי אצטריך קרא בתרא?

ומבארינן: הכי קאמר,

וכי תימא

דבאמת

משעלה עמוד השחר

-

לאו יממא

הוא, עד הנץ החמה.

ומכי ערבא שמשא

כבר

ליליא

הוא, קודם צאת הכוכבים.

ו

מהא דעבדו מלאכה מעלות השחר - ליכא ראיה, דרק

אינהו

הוא ד

מקדמי ומחשכי,

שהיו משכימין קודם היום, ומעריבין אחר היום?

תא שמע: "והיו לנו הלילה משמר והיום מלאכה".

דמהאי קרא שמעינן שהיו עושים מלאכה ביום דווקא, אם כן, חזינן דיום - מעלות השחר עד צאת הכוכבים הוא.

משנה:

אף על גב דקיימא לן דזריזין מקדימין למצוות , וילפינן לה מדכתיב: "וישכם אברהם בבקר", מכל מקום,

כל היום כשר

למצוות דלהלן:

לקריאת המגילה

,

ולקריאת ההלל, ולתקיעת שופר, ולנטילת לולב, ולתפלת המוספין, ול

הקרבת ה

מוספין, ולוידוי הפרים,

דהיינו פר העלם דבר של ציבור, ופר כהן משיח, שמתוודין עליהם החטא שהביאום עליו.

ולוידוי מעשר

[היינו הך דכתיב: "ואמרת לפני ה' אלקיך בערתי הקדש מן הבית וגו'"],

ולוידוי יום הכפורים

[שהכהן סומך ידיו על הפר ומתודה].

וכן

לסמיכה, לשחיטה

דקרבנות,

לתנופה

של המנחה,

להגשה

של המנחה, דהיינו שמגיעה בקרן מערבית של המזבח כנגד חודה של קרן, ואחר כך קומצה [כדאמרינן במס' מנחות י"ט ע"ב].

לקמיצה

של מנחה,

ולהקטרה

של הקומץ,

למליקה, ולקבלה

של דם הקרבן,

ולהזיה

של הדם ,

ולהשקיית סוטה, ולעריפת העגלה, ולטהרת המצורע

[בצפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת] .

וכשם שכל היום כשר למצוות אלו, כך

כל הלילה

-

כשר לקצירת העומר

,

ולהקטר חלבים ואברים,

שמצותן בלילה.

זה הכלל: דבר שמצותו ביום

-

כשר כל היום.

ואילו

דבר שמצותו בלילה

-

כשר כל הלילה.

גמרא:

מנלן

דכל היום כשר לקריאת המגילה?

דאמר קרא: "והימים האלה נזכרים ונעשים".

לקריאת ההלל

מנלן?

דכתיב: "ממזרח שמש עד מבואו

מהולל שם ה'". משמע - כל היום. מזריחת השמש - עד שקיעתה .

רב יוסף אומר

: מהאי קרא ילפינן לקריאת ההלל, דכתיב:

"זה היום עשה ה'".

ולנטילת לולב

מנלן?

דכתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון".

ולתקיעת שופר

-

דכתיב: "יום תרועה יהיה לכם".

ולמוספין

-

דכתיב

בהו:

"דבר יום ביומו".

ולתפלת המוספין

ד

כמוספין שויוה רבנן,

ומוספין הא ילפינן להו לעיל מקרא.

ולוידוי פרים

-

דיליף "כפרה"

-

"כפרה" מיום הכפורים.

דתניא גבי יום הכפורים

: כתיב:

"וכפר בעדו

ובעד ביתו"

-

בכפרת דברים הכתוב מדבר

[במס' יומא מבואר, דעל כרחך מיירי בכפרת דברים ולא בכפרת דמים, דהא כתיב בתריה: "ושחט את פר החטאת", למדנו שעדיין לא נשחט הפר].

וכפרה

-

ביממא הוא, דכתיב: "ביום הזה יכפר עליכם",

אלמא כפרתו ביום היא.

שנינו במשנתינו:

ולוידוי מעשר וכו'.

מנלן דזמנו כל היום?

דכתיב

בוידוי מעשר:

"ואמרת לפני ה' אלהיך בערתי הקדש מן הבית", וסמיך ליה: "היום הזה ה' אלהיך מצוך".

שנינו במשנתינו:

לסמיכה ולשחיטה.

מנלן?

דכתיב: "וסמך ושחט", וכתיב בה בשחיטה: "ביום זבחכם".

ולתנופה

-

דכתיב: "ביום הניפכם את הע ומר".

ולהגשה

-

דאיתקש לתנופה. דכתיב: "ולקח הכהן מיד האשה את מנחת הקנאות והניף והקריב".

והך הקרבה - הגשה היא, דאי אפשר לומר דהיינו הקטרת הקומץ, דהא כתיב בתריה: "וקמץ והקטיר".

ולמליקה, ולקמיצה, ולהקטרה, ולהזיה

-

דכתיב: "ביום צוותו את בני ישראל

להקריב את קרבניהם". חזינן דהקרבת קרבן - ביום היא, וכל הני עבודות - עבודת הקרבת קרבן הן [כמבואר ברש"י מקראי, עיי"ש].

ולהשקיית סוטה

מנלן?

ד

אתיא "תורה"

-

"תורה". כתיב הכא

בסוטה:

"ועשה לה הכהן את כל התורה הזאת", וכתיב התם: "על פי התורה אשר

יורוך ועל המשפט".

מה משפט

-

ביום

דווקא [כדילפינן במס' סנהדרין ל"ד ע"ב],

אף כאן

-

ביום.