Meguilá 16b — el Talmud en español

ותמהינן:

אפשר, דבר שנצטער בו אותו צדיק,

יכשל בו

הוא עצמו?

ומאי היא שנצטער בו אותו צדיק?

דאמר רבא בר מחסיא, אמר רב חמא בר

גוריא, אמר רב: בשביל משקל שני סלעים מילת

,

שהוסיף יעקב ליוסף משאר אחיו,

שעשה לו כתונת פסים,

נתגלגל הדבר

-

וירדו אבותינו למצרים!

אמר רבי בנימן בר יפת: רמז רמז לו

יוסף לבנימין,

שעתיד בן לצאת ממנו, שיצא מלפני המלך בחמשה לבושי מלכות

.

שנאמר: "ומרדכי יצא בלבוש מלכות תכלת וגו'"

[ומרדכי מזרע בנימין היה, דכתיב ביה: "איש ימיני"].

כתיב התם:

"ויפול על צוארי בנימן אחיו".

ותמהינן:

כמה צוארין הוו ליה לבנימין?!

אמר רבי אלעזר: בכה על שני מקדשים

,

שעתידין להיות בחלקו של בנימין

-

ועתידין ליחרב.

"ובנימין בכה על צואריו"

-

בכה על משכן שילה, שעתיד להיות בחלקו של יוסף

-

ועתיד ליחרב

.

כתיב התם:

"והנה עיניכם רואות ועיני אחי

בנימין". אמר רבי אלעזר

: כך

אמר להם

יוסף:

כשם שאין בלבי על בנימין אחי, ש

הרי

לא היה במכירתי, כך אין בלבי עליכם.

"כי פי המדבר אליכם". כפי

-

כן לבי

[שאיני מדבר אחת בפה - ואחת בלב].

"ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים נושאים מטוב מצרים".

מאי

היא

"מטוב מצרים"?

אמר רבי בנימין בר יפת, אמר רבי אלעזר: שלח לו יין ישן

,

שדעת זקנים נוחה הימנו

.

"וילכו גם אחיו ויפלו לפניו". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: היינו

דאמרי אינשי: תעלא

[שועל],

בעידניה,

בזמן ששעתו מצלחת -

סגיד

[השתחוה]

ליה.

ותמהינן: אמאי קרי ליוסף כלפי אחיו "

תעלא"?

וכי

מאי בצירותיה

דיוסף

מאחווה

[מאחיו]?

אלא, אי איתמר

-

הכי איתמר

: כתיב:

"וישתחו ישראל על ראש המטה". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: תעלא בעידניה

-

סגיד ליה.

והכא שפיר קרי ליוסף כלפי ישראל "תעלא", ולהכי השתחווה ישראל ליוסף .

"וינחם אותם וידבר על לבם". אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: מלמד שאמר להם דברים שמתקבלין על הלב

.

והכי אמר להו:

ומה עשרה נרות

-

לא יכלו לכבות נר אחד

,

נר אחד היאך יכול לכבות עשרה נרות?

כתיב במגילה:

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר".

אמר רב יהודה: אורה

-

זו תורה

.

וכן

הוא אומר: "כי נר מצוה ותורה אור".

שמחה

-

זה יום טוב

.

וכן הוא אומר: "ושמחת בחגך".

ששון

-

זו מילה

.

וכןהוא אומר: "שש אנכי על אמרתך

כמוצא שלל רב", והיינו מילה, שניתנה במאמר - ולא בדיבור.

שנאמר: ויאמר ה' אל אברהם ואתה את בריתי תשמור וגו'" .

ויקר

-

אלו תפלין

.

וכן הוא אומר: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש,

הגלויים לעין כל.

ועל כל מצוות אלו גזר המן שלא יעסקו בהן [וגזר על אלו, לפי שהן עדותן של ישראל. מהרש"א], ועתה חזרו לקיימן בפרהסיא.

כתיב:

"ואת פרשנדתא וגו' עשרת בני המן".

אמר רב אדא דמן יפו: עשרת בני המן ו

מילת

"עשרת"

הכתובה אחריהם -

צריך לממרינהו בנשימה אחת

.

מאי טעמא?

משום ד

כולהו

-

בהדי הדדי נפקו נשמתייהו

.

אמר רבי יוחנן: וי"ו דויזתא, צריך למימתחה בזקיפא

[קלשון] -

כמורדיא דלברות

["לברות" הוא שם נהר. ומורדיא הוא עץ שרב החובל מנהיג בו הספינה, להרחיקה מן האבנים ומן המכשולים. רש"י בבא מציעא פ"ז ע"א].

ובהך "למימתחה בזקיפא", ישנם כמה פירושים בראשונים:

הר"ן מפרש, דהיינו שצריך להאריך בקריאתה, ולא לחטוף .

ובתוס' הרא"ש פירש, דהיינו שצריך להגביה קולו.

עוד הביא הר"ן, די"א דצריך לעשותה גדולה יותר משאר אותיות.

והריטב"א פירש, שצריך להגביה ראשה הכפוף - כלפי מעלה .

מאי טעמא?

משום ד

כולהו בחד זקיפא אזדקיפו.

שנתלו כולם בעץ אחד , זה למטה מזה.

אמר רבי חנינא בר פפא: דרש רבי שילא איש כפר תמרתא: כל השירות כולן

-

נכתבות

כך:

אריח,

שהוא הכתב -

על גבי לבינה

שהיא החלק [ולבינה היא כפליים מאריח],

ולבינה

-

על גבי אריח.

חוץ משירה זו,

דהיינו עשרת בני המן,

ו

שמות

מלכי כנען

שנפלו בידי יהושע,

ש

בהן נכתב

אריח על גבי אריח, ולבינה

-

על גבי לבינה

.

מאי טעמא?

שלא תהא תקומה למפלתן

של שונאי ישראל . שלא יהא להם מקום להרחיב צעדיו תחתיו .

כתיב:

"ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן

הבירה הרגו היהודים

וגו'".

אמר רבי אבהו: מלמד שבא מלאך, וסטרו על פיו.

שהרי התחיל לדבר בלשון כעס , וסופו שאמר: "מה שאלתך עוד ותעש".

"ובבאה לפני המלך אמר עם הספר

ישוב מחשבתו הרעה על ראשו וגו' על ראשו ותלו אתו ואת בניו על העץ" .

ותמהינן:

"אמר"?

הא

"אמרה" מיבעי ליה

למימר?! דלכאורה הכי הוא משמעות הכתוב, שבבואה לפני המלך, אמרה לו שמלבד הספר שאמר לשלוח לכל המדינות, ישוב מחשבתו הרעה וגו' [תוס'].

אמר רבי יוחנן: אמרה לו: יאמר בפה

-

מה שכתוב בספר

.

"דברי שלום ואמת". אמר רבי תנחום, ואמרי לה אמר רבי אסי: מלמד ש

מגילה

צריכה שרטוט כאמיתה של תורה,

דהיינו כספר תורה עצמו .

"ומאמר אסתר קיים". מאמר אסתר אין,

ואילו

"דברי הצומות

וזעקתם" דכתיב לעיל מיניה -

לא

קיים?

אמר רבי יוחנן

: האי "קיים" - אדקרא דלעיל מיניה נמי קאי, והכי קאמר קרא:

דברי הצומות ומאמר אסתר

-

קיים דברי הפורים האלה.

"כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש וגדול ליהודים ורצוי לרוב אחיו".

רצוי

לרוב אחיו

-

ולא לכל אחיו

.

מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין

,

כיון שבטל מדברי תורה ונכנס לשררה.

אמר רב יוסף: גדול תלמוד תורה

-

יותר מהצלת

נפשות

.

דמעיקרא חשיב ליה למרדכי בתר ארבעה

אינשי,

ולבסוף

-

בתר חמשה.

ד

מעיקרא,

בימי כורש, כשעלה זרובבל מן הגולה ומרדכי עמו,

כתיב: "אשר באו עם זרובבל ישוע נחמיה שריה רעליה מרדכי בלשן"

חזינן דחשיב למרדכי בתר ארבעה.

ולבסוף כתיב: "הבאים עם זרובבל ישוע נחמיה עזריה רעמיה נחמני מרדכי בלשן"

אחשביה קרא בתר חמשה.

אמר רב ואיתימא רב שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה

-

יותר מבנין בית המקדש.

שיש לתמוה, אמאי לא עלה עזרא עם זרובבל בימי כורש, אלא רק בשנה השביעית לדריוש האחרון, לאחר שנבנה הבית? אלא,

ש

היה עזרא לומד תורה מפי ברוך בן נריה, ו

כל זמן שברוך בן נריה קיים

בבבל,

לא הניחו עזרא ועלה.

אמר רבה אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא: גדול תלמוד תורה

-

יותר מכבוד אב ואם

.

מנלן?

ש

הרי על

כל אותן

י"ד

שנים שהיה יעקב אבינו בבית עבר

,

ולמד שם תורה -

לא נענש

על שלא כיבד את אביו באותן שנים. ואילו על שאר השנים שנשתהה יעקב בבית לבן ובדרך - נענש .

ומנלן הא?