Kidushín 67b — el Talmud en español

ו"

כל מקום

"

דסיפא: לאתויי גר שנשא ממזרת

, היות והמשנה סוברת כרבי יהודה שהגר אסור בממזרת, והולד הולך אחר הפגום כדין הכלל השני.

אלא אי אמרת

שמשנתנו בשיטת

רבי יוסי היא

, ואי אתה יכול לרבות ב"כל מקום" דסיפא את הגר הנושא ממזרת, שהרי אין בו עבירה ואינו שייך לכלל זה, אם כן תיקשי לך:

הניחא "

כל מקום

"

דרישא

: לרבויי

כדאמרן

, היינו: ישראל שנשא חללה ; ואם הלכה כרבה בר בר חנה אף לאתויי מצרי במצרית.

והניחא "

איזו זו

" דרישא: למעוטי

כדאמרן

, היינו: מצרי במצרית, אם הלכה כרב דימי, ולמעט אומות שנתגיירו.

אלא

"

כל מקום

"

דסיפא

גבי יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום -

לאתויי מאי

[וכי מה בא הוא לרבות]!? ולא מסתבר שלשונות הריבוי והמיעוט שברישא לרבות ולמעט הם באים, ואילו לשון הריבוי שבסיפא אינו בא לרבות כלום!?

ומשנינן בדרך תמיהה:

ולטעמיך

, והרי אף כהפירוש שאתה חותר לפרש במשנתנו שרבי יהודה היא, הלוא נמי תיקשי:

לרבי יהודה

"

איזו זו

"

דסיפא למה לי!?

וכי מה בא לשון המיעוט שבסיפא למעט, וכשם שלשון זו ברישא באה למעט!?

אלא

בהכרח צריך אף אתה לומר:

איידי דתנא רישא

"

איזו זו

" לפיכך

תנא נמי

ב

סיפא

"

איזו זו

".

ואם כן

הכי נמי

לפי שיטתי שאני מפרש את המשנה כרבי יוסי, לא תיקשי: למה שנינו: "כל מקום" בסיפא, אף שאינו בא לרבות כלום, כי

איידי דתנא רישא

: "

כל מקום

", לפיכך

תנא נמי

ב

סיפא

"

כל מקום

".

גופא: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: באומות הלך אחר הזכר, נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם

: שואלת הגמרא:

מאי

"

באומות הלך אחר הזכר

", כלומר: לאיזה ענין יש לנו להלך אחר הזכר עד שלא נתגיירו, ומנין הוא נלמד?

ומפרשינן, שהנפקא מינה היא לענין מה שנצטוינו על שבע עממין שבארץ ישראל: "לא תחיה כל נשמה", וללמד בא רבי יוחנן, שאם אחד מהורי הולד הוא משבע אומות והשני אינו משבע אומות, הלך בו אחר הזכר -

ו

כדתניא

שכן הוא הדין, וביאור מקור הדין:

מנין ל

גוי

אחד מן

שאר

האומות

שאינו משבע עממין שבארץ ישראל, שנצטוינו עליהם "לא תחיה כל נשמה",

שבא על ה

גויה ה

כנענית

שהיא משבע אומות שנצטוינו עליהם: "לא תחיה כל נשמה",

והוליד

ממנה

בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד

, כלומר: אינו חשוב כנעני ומותר אתה להחיותו ואם תרצה קחהו לעבד, הואיל והולך הוא אחר אביו.

איש הנושא אשה ממקום אחר, דרך הוא שהאיש גולה אחר אשתו למקום מגוריה, ואין האשה גולה אחר בעלה, שדרכו של איש לגלות ולא של אשה.

תלמוד לומר

: "ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגויים אשר סביבותיכם [ולא מן הגויים שבארצכם, עליהם נצטויתם: "לא תחיה כל נשמה"] מהם תקנו עבד ואמה. [ולא משאר האומות לבדם שלא נתערבבו בנישואיהם עם שבע עממין אתם קונים עבד ואמה, אלא]

וגם מבני התושבים הגרים עמכם

[כלומר: אף מבני שאר אומות שנתערבבו עם שבע עממין על ידי נישואין, ובאו לגור עמכם בארץ כנען]

מהם תקנו

, וממשפחתם [של בני אותם תושבים] אשר עמכם אשר הולידו בארצכם".

יכול אף הכנעני שבא על אחת מן

שאר

האומות, והוליד בן, שאתה רשאי לקנותו בעבד

, ומשום שהולכים אחר האם?

תלמוד לומר

: "וממשפחתם אשר עמכם

אשר

"

הולידו

"

בארצכם

".

לא התירה תורה אלא

מן

"

הנולדים

"

בארצכם

במקום מגורי אמם,

ולא מן

"

הגרים

"

בארצכם

, שאין אמו מן הארץ הזאת אלא ילדה אותו במקום מגוריה ובא הבן לגור בארץ, ומן הסתם לא אסרה תורה את הנולדים בארץ אחרת, אלא כשאביו הוא כנעני והלך אחר אשתו ושם ילדה.

תו מפרשינן הא דאמרינן:

נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם

:

במאי?

כלומר: מי הן שני העממים שנתגיירו ונישאו זה לזה, ששניהם פגומים, ומלמד רבי יוחנן שהבנים הולכים אחר היותר פגום שמביניהם?

אילימא ב

גר

מצרי שנשא

גר

עמונית

[שהיא מותרת], והולכים אחר הפגום המצרי לאסור את בניו עד דור שלישי, ומשום שאמרה תורה: "להם הלך אחר פסולם".

אי אפשר לומר כן, שהרי לשון השמועה הוא: "הלך אחר הפגום שבשניהם", ומשמעו: שהן צד האב והן צד האם פגום, אלא שהאחד פגום יותר והולכים אחריו, ואילו במצרי שנשא עמונית

מאי

"

פגום

"

איכא

בצד האם?! כיון ש

עמוני

אסרה תורה

ולא עמונית

.

אלא ב

גר

עמוני שנשא

גיורת

מצרית

ראשונה שהוא והיא פגומים, והולכים אחר הפגום שבשניהם ; ולפיכך:

ואי זכר הוי האי

[הולד]

שדיא אבתריה דידיה

[הטילהו אחר האב] - שהוא פגום יותר מן המצרית שהרי אסור לעולם - וייאסר אף הולד לעולם.

ואם נקבה הויא

[הולד],

שדיא אבתרא דידה

[הטל אותה אחר אמה], ותהיה מצרית שניה לאוסרה, ואל תדוננה כעמונית, להתירה "משום עמוני ולא עמונית". שנינו במשנה:

כל

[מי]

שאין לה עליו קידושין

אבל יש לה על אחרים קידושין הולד ממזר, ואיזה זה, זה הבא על אחת מכל העריות שבתורה:

ומפרשינן:

מנא הני מילי

שאין קידושין תופסין באחת מכל העריות שבתורה:

דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, ומטו בה משום דרבי ינאי

, כלומר: אמר רבי חייא בר אבא שמועה זו משמו של רבי יוחנן, והוסיף רבי חייא בר אבא, שיש המטים לומר שמועה זו משמו של רבי ינאי, ולא משמו של רבי יוחנן -

ורב אחא בריה דרבא אמר

: לא היו מטים לומר שמועה זו משמו של רבי ינאי, אלא

מטו בה משום רבי יוסי הגלילי

:

מכאן אנו לומדים שאין קידושין תופסין בעריות, משום ד

אמר קרא

:

"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה,

ויצאה מביתו והלכה והיתה

[תתקדש]

לאיש אחר

"

\-

ולכך הוסיף הכתוב ואמר "לאיש אחר" ולא אמר "לאיש", כדי ללמדנו:

לאחר

תהיה ותתקדש,

ולא לקרובים

תהיה ותתקדש.

מתקיף לה רבי אבא

:

ואימא

, והרי שמא כך אמר הכתוב: "

לאחר

" תהיה

ולא לבן

של בעלה שגירשה, שהיא הרי אסורה עליו משום "אשת אב", אבל לשאר קרובים לא מיעטה התורה!?

ומשנינן: אי אפשר שימעט הכתוב את הבן, שהרי

בן בהדיא כתיב ביה

שאין קידושין תופסין לו באשת אביו, שהרי אמר הכתוב: "

לא יקח איש את אשת אביו

", ומאחר שאמר הכתוב "לא יקח", הרי למדנו שאין קידושין תופסין בה, ש"קיחה" היא קידושין -

ואם כן "

אחר

"

למה לי!?

אלא בהכרח,

שמע מינה: לאחרים ו

אף

לא ל

שאר

קרובים

, ואין המיעוט לבן בלבד.

ואכתי מקשינן:

ואימא אידי ואידי

, שמא הן הכתוב "לא יקח" והן הכתוב "אחר", ללמד הוא בא

ל

קידושי ה

בן

באשת אביו!? ודקשיא לך: למה לי שני פסוקים - אימא לך:

הא

"לא יקח" - ללמד הוא בא ש

לכתחילה

לא יקחנה, כלומר: אין הכתוב בא לומר שאין קידושין תופסין, אלא אזהרה היא שלא יקח,

והא

"לאחר ולא לבן"

\- ללמד שאף ב

דיעבד

לא חלו הקידושין ; ואכתי מנין שאף לשאר קרובים אין קידושין בקרובותיהן!?

ומשנינן: בהכרח שהכתוב "לא יקח" האמור באשת אב שהוא חייב עליה מיתת בית דין, לא נאמר לאזהרה בלבד, אלא ללמד שאף בדיעבד לא חלו הקידושין, שהרי לענין איסור

לכתחילה

, לא היה צריך הכתוב לאומרו, ד

מאחות אשה נפקא

שאמר בה הכתוב "ואשה אל אחותה לא תקח" דמשמע אזהרה שלא לקדשה, ובקל וחומר יש לנו ללמוד שאף אשת אב היא באזהרה זו, שהרי:

ומה אחות אשה

שהיא רק

בכרת

אמרה תורה: "

לא תקדש

", אשת אב שהיא אף מ

חייבי מיתות בית דין, לא כל שכן

שתהיה אסורה עליו בקיחה.

ואם כן, הרי הכתוב "לא יקח" האמור באשת אב, ללמדנו הוא בא שאף בדיעבד אין תופסין קידושין, ושוב אייתר "לאחר" כדי ללמד "לאחר ולא לשאר קרובים", כי לבן כבר שמענו, הן לכתחילה והן בדיעבד.

ומקשה הגמרא קושיא אחרת על הלימוד מ"לאחר" שהוא בא למעט את כל הקרובים מתפיסת קידושין:

ואימא אידי

["לא תקח" האמור באחות אשה]

ואידי

["לאחר ולא לקרובים"] אינם אלא

באחות אשה

ולא בשאר קרובים, ו

הא

"לא תקח" -

לכתחילה

[לאזהרת קידושין],

הא

"לאחר ולא לקרובים" -

דיעבד

, שאין קידושין תופסין באחות אשה אפילו בדיעבד אבל שאר קרובים לא שמענו.

כלומר: מאחר שהשמיעה לנו התורה איסור קידושין באחות אשה, מה שלא השמיעתנו בשאר הקרובים, אם כן יש לנו לומר, שאף המיעוט "לאחר ולא לקרובים" לא בא אלא לאחות אשה בלבד, והוצרכה התורה למיעוט זה כדי ללמדנו שאף בדיעבד אין תופסין קידושין באחות אשה, ואכתי בשאר קרובים מנין לנו שאין קידושין תופסין!? ומשנינן:

אין הכי נמי

, שאין ללמוד מ"לאחר" אלא לאחות אשה בלבד. ושבה הגמרא על קושייתה:

אשכחן אחות אשה

שאין קידושין תופסין בה - אבל

שאר עריות מנלן

שאין קידושין תופסין בהן!?

ומשנינן:

ילפינן

כל העריות שאין קידושין תופסין בהן

מאחות אשה

בבנין אב ["במה מצינו"]:

מה אחות אשה מיוחדת, שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת, ועל שגגתה חטאת, ולא תפסי בה קידושין; אף כל שהיא ערוה, וחייבין על זדונה כרת, ועל שגגתה חטאת, לא תפסי בה קידושין

.

ואכתי מקשינן:

בשלמא כולהו

עריות אכן

אתיין

[יש לרבותם], מבנין אב זה -

אלא אשת איש ואשת אח

הרי אי אפשר ללומדם מאחות אשה, ומנין שאין קידושין תופסין בהן ; שהרי

איכא למיפרך: מה לאחות אשה

שאין קידושין תופסין בה -

שכן אין לה היתר במקום מצוה

, כלומר: אף כשהיתה אחות אשתו נשואה לאחיו המת ולא הותיר בנים, ויש מצוה ביבומה על ידי אחיו, מכל מקום לא התירה התורה איסור אחות אשה מפני מצות יבום.

תאמר באשת אח, שיש לה היתר במקום מצוה

, שהתירה התורה את איסור אשת האח כשאין למת בנים.

ו

אשת איש נמי איכא למיפרך

שלא לרבותה מאחות אשה:

מה להנך

כלומר: מה לאחות אשה -

שכן אין לה היתר בחיי אוסרן

, שאף אם גירש את אשתו [שהיא האוסרת את אחותה עליו], הרי אחותה אסורה עדיין עליו, שלא התירה התורה את אחות האשה אלא לאחר מיתת האחות -

תאמר באשת איש, שיש לה היתר בחיי

אוסרן

, שאם גירש הבעל [שהוא האוסר את אשתו] אף שעדיין חי הוא, הרי אשתו מותרת.

ואם כן מנין לנו שאשת אח ואשת איש אין קידושין תופסין בהן!?

אלא אמר רבי יונה ואיתימא רב הונא בריה דרב יהושע

, אל תלמד את שאר העריות מאחות אשה בבנין אב, אלא כך תלמד:

אמר קרא

בסוף פרשת העריות שבכללן אף אשת אח ואשת איש: "כי

כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו

", הרי ש

הוקשו כל העריות כולם לאחות אשה

, כי כל העריות נכללו בפסוק זה, ולמדנו:

מה אחות אשה לא תפסי בה קידושין

[וכדילפינן מ"לא תקח", ומ"לאחר" דהן לכתחילה והן בדיעבד אין קידושין תופסין בה]

אף כל עריות כולם, לא תפסי בה קידושין

.

ומקשינן עלה:

אי הכי

שמשום היקש כל העריות לאחות אשה, למדנו שאין קידושין תופסין בהן: