Ketubot 99b — el Talmud en español

כיון

שהקטנית בסלע

היא

קטנית בפרוטה

לפי מספר הפרוטות שבסלע.

כלומר: אין הפרש מחיר לכל מדה של קטנית בין קטנית מועטת לקטנית מרובה, ואם נמכרת מדה מסוימת של קטנית בפרוטה, אף אם תקנה בסלע לא יתנו לך אלא את אותה מידה כשהיא מכפלת במספר הפרוטות שבסלע.

ובקטנית אין יכול לומר בעל הבית לשליח: למה לא קנית בכל הכסף שנתתי לך קטנית כדי שיוזל מחירם יותר.

ומסקינן:

שמע מינה!

ומקשינן:

היכי דמי

באיזה אופן אתה אומר שהקטנית בסלע היא קטנית בפרוטה?

אילימא באתרא דמזבני בשומא

[אם במקום שמוכרים לפי אומד] - אם כן אין הדבר כפי שאמרת, אלא

היכא דיהיב ליה

הקונה למוכר

סלע

[אם נותן הלוקח סלע עבור קטנית מרובה],

מוזלי גביה טפי

[מוזילים לו באופן יחסי יותר]!?

אמר

ביאר

רב פפא

:

זה שאמרנו כי הקטנית בסלע היא הקטנית בפרוטה, היינו

באתרא דכיילי בכני

[במקום שמוכרים בכלים שיש בהם מידה מסוימת]

דאמר ליה

המוכר ללוקח:

כנא כנא בפרוטה

כל כנא בפרוטה אחת, ואם רצונך לקנות בסלע שלח עוד כלים לפי אותו מחיר וקח, ואיני חוזיל לך עבור הקניה המרובה ולא כלום.

תא שמע

ממשנתנו שאין מוכר מקפיד שלא ימכרו קרקע אחת בשני מכירות, ואף שעל ידי כך יוצאים עליו שטרות רבים:

היתה כתובתה

של האלמנה

ארבע מאות זוז

, וחילקה את הקרקע השוה ככל כתובתה למספר לקוחות, ו

מכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון יפה מנה ודינר במנה

, הרי המכר

של

ה

אחרון

שהפסידה בו את היתומים

בטל

, ואילו

של כולן מכרן קיים

.

הרי שאף על פי שהיא נשלחה למכור את הקרקע כולה ביחד, ואילו היא חילקה את הקרקע למספר לקוחות אין מכרה בטל. ומשנינן:

כדאמר רב שישא בריה דרב אידי

\- בסוף הסוגיא - דמיירי משנתנו

בקטיני

[חלקות קרקע קטנות שאין סמוכות זה לזה, ואין ראויים להמכר לאדם אחד].

הכא נמי

, כלומר: אף אנו נאמר ליישב את הקושיא שהקשינו: משנתנו מיירי

בקטיני

, ובהכרח נמכרות הן לארבעה בני אדם.

פשיטא

, דין זה פשוט הוא, שאפילו אם תמצי לומר שהאומר: "זבין לי כורא וזבין לי ליתכא" המכר קיים:

בכל זאת אם

אמר

המשלח לשליח "צא ומכור בית כור משדותי

ל

איש

אחד ולא לשנים

", והעביר השליח על דעתו של בעל הבית ומכר לשנים -

ה

רי

אמר ליה

בפירוש:

לאחד ולא לשנים

ומכרו בטל, שהרי גילה המשלח בדעתו שמקפיד הוא שלא יצאו עליו שטרות רבים.

ואך מה שיש לדון בו - גם אם תמצי לומר שאם אמר לו לשליח "זבין לי כורא", והוא מכר לו רק ליתכא, המכר קיים, במקרה -

ש

אמר ליה

המשלח לשליח: צא ומכור את בית הכור

"לאחד

"! ואמר זאת

סתמא

, ולא פירש לו "ולא לשנים", והלך השליח ומכרו לשנים -

מאי?

האם יש במה שאמר "לאחד" גילוי דעת שהוא מקפיד על מכירה לשנים ואם כן המכר בטל, או לא?

רב הונא אמר

: כיון שאמר

"לאחד

" הרי משמעות הדברים היא:

ולא לשנים

, ואם מכר השליח לשנים הרי המכר בטל.

רב חסדא ורבה בר רב הונא דאמרי תרוייהו

:

"לאחד

" משמע:

ואפילו לשנים, "לאחד

" משמע:

ואפילו למאה

, כי אין דרך אנשים להקפיד על ריבוי השטרות, ואף זה אינו מקפיד על כך, כי אם היה מקפיד היה אומר בפירוש "ולא לשנים", אלא שכך היא הדרך להתבטאות "צא ומכור לאחד".

איקלע רב נחמן לסורא

, נקלע רב נחמן לעיר סורא,

עול לגביה

[נכנסו אליו]

רב חסדא ורבה בר רב הונא

, ו

אמרו ליה

לרב נחמן:

כי האי גוונא

שאמר המשלח "לאחד" סתמא -

מאי?

אמר להו

רב נחמן:

"לאחד" ואפילו לשנים, "לאחד" ואפילו למאה

.

אמרו ליה

רב חסדא ורבה בר רב הונא לרב נחמן:

האם

אף על גב דטעה שליח

ומכר בזול את הקרקע שהוא נשלח למכור - יהא מכרו קיים?

אמר להו

רב נחמן:

דטעה שליח לא קאמינא

[באופן שטעה השליח לא אמרתי], ומכרו בטל.

אמרו ליה

לרב נחמן:

והאמר מר

במשנה בפרק הזהב:

אין אונאה לקרקעות

, ולמה יתבטל המקח כשנתאנה המשלח על ידי שמכר שלוחו בזול!?

אמר להם רב נחמן:

הני מילי היכא דטעה בעל הבית

עצמו ונתאנה,

אבל

אם

טעה

ה

שליח

ונתאנה בעל הבית על ידו, באופן זה מתבטל המקח אפילו בקרקע.

ומשום ד

אמר ליה

המשלח לשליח:

לתקוני שדרתיך ולא לעוותי

[לתקן עבורי שלחתיך, ולא לעוות עבורי, ולקלקלני].

ומוכיחה הגמרא כסברא זו:

ומנא תימרא דשאני בין שליח לבעל הבית

, ומנין לנו לומר, שאכן יש לחלק בין שליח לבעל הבית?

דתנן

במסכת תרומות:

האומר לשלוחו: "צא ותרום

לי מכריי", הרי השליח

תורם כדעת בעל הבית

, כפי שהוא מכירו, אם עין רעה לו, הרי השליח תורם אחד מששים, ואם עין יפה לו, תורם השליח אחד מארבעים.

ו

אם אינו יודע

השליח את

דעתו של בעל הבית

, הרי זה

תורם ב

עין

בינונית

שהיא

אחד מחמשים

.

ואם היתה דעתו של בעל הבית לתרום אחד מחמשים, וטעה השליח באומדן דעתו של בעל הבית ו

פיחת עשרה

שתרם אחד מארבעים,

או

שטעה באומד ו

הוסיף עשרה

שתרם אחד מששים, הרי

תרומתו תרומה

.

ומוכח, שאם טעה השליח והפסיד את בעל הבית אין מעשיו קיימים, אלא אם טעה בשיעור שעשוי אדם לטעות דהיינו עד עשרה, אבל אם טעה השליח ביותר מעשרה וכגון שתרם אחד מעשרים, היות והוא דבר שאין עשוי השליח לטעות, לכן כיון שזה טעה אין תרומתו תרומה.

ואילו גבי בעל הבית, תניא

, שנינו שמעשיו קיימים גם אם טעה ביותר משיעור זה:

דתניא:

תרם

בעל הבית, וטעה,

ועלה בידו אפילו אחד מעשרים

, הרי

תרומתו תרומה

.

ומוכח ששאני בין שליח לבעל הבית, שאם טעה השליח והפסיד את בעל הבית, אין מועילים מעשיו של השליח, ואילו אם טעה בעל הבית עצמו ויצא נפסד, אין מעשיו בטלים.

תא שמע

ממשנתנו:

היתה כתובתה ארבע מאות זוז

וראויה להמכר לאדם אחד, והלכה האלמנה ו

מכרה לזה במנה ולזה במנה, ולאחרון שוה מנה ודינר במנה

, מכרו

של אחרון

הרי הוא

בטל, ושל כולן מכרן קיים

.

ואם תמצי לומר שריבוי שטרות הוא דבר שדרך בני אדם להקפיד עליו, אם כן כאשר המכר הוא בקרקע של יתומים, כיון שאנחנו, יד היתומים אנחנו, יש לנו לומר שהמכר בטל, ולמה שנינו שמכר כולם קיים!?

אמר

תירץ

רב שישא בריה דרב אידי

: משנתנו עוסקת

בקטיני

[בחלקות קרקע קטנות], שדרך הוא למוכרן לארבעה בני אדם, כי אין הן ראויות לאדם אחד.

מתניתין:

שום

הדיינין

, דיינים ששמו את נכסי הלוה למלוה שלא בפני הלוה או שלא מדעתו' משום שלא היה שומע בקול בית הדין -

שפיחתו שתות

מערכם האמיתי של הנכסים והפסידו את הלוה,

או הוסיפו שתות

על ערכם האמיתי והפסידו את המלוה, הרי

מכרן

של הדיינין [שמכרו את נכסי הלוה למלוה] -

בטל

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים

, ובגמרא יבואר עד כמה יהא הטעות ויהא המכר קיים.

משום הטעם ש

"אם

[לא]

כן מה כח בית דין יפה

"!?

אבל אם עשו אגרת בקורת

ביניהן

, כלומר: אם עשו בית הדין הכרזה קודם המכירה, שיבואו בני אדם לבקר את הנכסים ולהציע מחיר.

אפילו מכרו

בית הדין

שוה מנה במאתים, או שוה מאתים במנה

, הרי

מכרן קיים

.

גמרא:

שנינו במשנה: שום הדיינין שפיחתו שתות או הוסיפו שתות מכרן קיים;

איבעיא להו

בני הישיבה:

שליח

שמכר את נכסי המשלח וטעה במחיר והפסיד את משלחו, דינו

כמאן

[כמי]?

האם דינו כדיינים שמכרן קיים עד שתות, או כאלמנה שמכרה בטל אפילו בטעות כל שהיא, וכמו ששנינו לעיל [צח א]: היתה כתובתה מנה, ומכרה שוה מנה ודינר במנה, מכרה בטל?