Ketubot 53b — el Talmud en español

אמר להו אביי, זילו אמרי ליה

:

שקילא טיבותך

-

שדיא אחיזרי.

כלומר, סבור אתה שנחזיק לך טובה על השמועה שאמרת? נטולה טובתך - ומוטלת על הקוצים! שהרי

כבר תרגמא רב הושעיא לשמעתיה בבבל,

ואמר כבר דבר זה!

שנינו במשנתינו:

בנן נוקבן דיהויין ליכי

מינאי וכו'

[יהויין יתבן בביתי ומתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין].

רב תני

במשנה:

"עד דתלקחן לגוברין",

כפי שכתוב במשנה לפנינו.

ולוי תני: "עד דתבגרן".

ותמהינן: האם

ל

שיטת

רב

-

אף על גב דבגר

[שבגרה], עדיין תהא נזונת מנכסיו, הרי בגרות מוציאה מרשות האב!

ו

לשיטת

לוי

-

אף על גב דאינסיב

תהא נזונת?!

ומבארינן:

אלא, בגר ולא אינסיב,

או

אינסיב ולא בגר, דכולי עלמא לא פליגי,

ובודאי שאינה ניזונת.

כי פליגי

-

בארוסה, ולא בגר

ה עדיין. שרב סובר, שאף ארוסה נחשבת בכלל "דתלקחן לגוברין", ולכן אינה ניזונת.

ולוי סובר, שרק אם בגרה, או שנישאה, שאז יצאה לגמרי מרשות האב כמו בבגרות - אינה ניזונת. אבל ארוסה - ניזונת.

וכן תני לוי במתניתיה

[שהוא סידר את ששת הסדרים כרבי חייא ורבי אושעיא]:

"עד דתבגרן, וימטי זמניהון דאינסבן

[ויגיע זמנן לינשא. דהיינו, שנים עשר חודש לבתולה משתבעה הבעל לינשא] ".

ותמהינן: האם צריך דווקא

תרתי,

שני הדברים, שיבגרו, ושיגיע זמנן להנשא? ומבארינן:

אלא, או תבגרן, או ימטי זמניהון לאיתנסבא.

על כל פנים רואים מכאן, שדווקא כשנישאת אבדה מזונותיה, אבל ארוסה - יש לה מזונות.

ואמרינן: נדון זה, אם לארוסה שמת בעלה יש מזונות -

כ

מחלוקת

תנאי

הוא:

דתניא:

עד מתי הבת נזונית

-

עד שתארס.

משום רבי אלעזר אמרו: עד שתבגר.

תני רב יוסף: "עד דיהוויין

לגוברין".

איבעיא להו

: האם הכוונה ל

הויה דאירוסין, או

שמא, ל

הויה דנישואין?

ומסקינן:

תיקו.

אמר ליה רב חסדא לרב יוסף: מי שמיע לך מיניה דרב יהודה,

האם יתומה

ארוסה יש לה מזונות

מן האחין,

או

שמא

אין לה מזונות?

אמר ליה: משמע

-

לא שמיע לי

מרב יהודה.

אלא מסברא

-

לית לה

מזונות.

שהרי הטעם שתקנו חכמים שתהא ניזונת מן האחין, הוא כדי שלא תחזר על הפתחים. אבל כאן,

כיון דאירסה

הארוס - ודאי

לא ניחא ליה דתיתזיל,

וילך הוא ויזון אותה משלו, אף שאין החיוב מוטל עליו.

אמר ליה

רב חסדא:

אי משמע לא שמיע לך

בהדיא מרב יהודה, אדרבה

! מסברא אית לה

מזונות מן האחין! ש

כיון דלא קים ליה

לארוס

בגוה

[שאינו בקי בה], ושמא כשישאה ימצא בה מום -

לא שדי זוזי בכדי

[לא יבזבז את מעותיו סתם לזונה על הספק].

ואיכא דאמרי

להיפך:

שבתחילה

אמר ליה

רב יוסף:

משמע לא שמיע לי,

אבל

מסברא אית לה, כיון דלא קים ליה בגוה

-

לא שדי זוזי בכדי.

ו

אמר ליה

רב חסדא:

אי משמע לא שמיע לך, מסברא לית לה, כיון דאירסה

-

לא ניחא ליה דתיתזיל.

[

סימן: דגברי שק זרף מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה

]

בעו מיניה מרב ששת: ממאנת,

דהיינו, יתומה קטנה שהשיאוה אחיה, ומיאנה בבעלה וחזרה אצלם, האם

יש לה מזונות

עד שתבגר,

או אין לה מזונות?

וצדדי הספק: האם על ידי המיאון עקרה את הנישואין לגמרי מעיקרן, והרי זה כאילו לא נשאת כלל, או דלמא, סוף סוף נישאת, ויצאה מרשות האב!

אמר להו רב ששת, תניתוה: אלמנה

מן האירוסין [שהרי מן הנישואין ודאי שאין לה מזונות] , שהיא

בבית אביה, וגרושה

מן האירוסין

בבית אביה, ושומרת יבם

מן האירוסין

בבית אביה

-

יש לה מזונות.

רבי יהודה אומר

: כש

עודה בבית אביה

-

יש לה מזונות.

אינה בבית אביה

-

אין לה מזונות.

ויש לתמוה: הרי

רבי יהודה

-

היינו תנא קמא!

ובמה הוא נחלק עליו?

אלא לאו

-

ממאנת איכא בינייהו. דתנא קמא סבר: אית לה

מזונות, שהרי היא כאלמנה מן האירוסין וכו', שאף היא כאילו לא נשאת, שעקרה את הנישואין על ידי המיאון.

ו

בא

רבי יהודה

ו

סבר

שדווקא עודה בבית אביה, שלא יצתה משם בנישואין כלל, אז יש לה מזונות. אבל אם יצאה בנישואין, אף שמיאנה לבסוף,

לית לה

מזונות .

בעי ריש לקיש: בת

יבמה,

דהיינו, מי שכנס את יבמתו, וילדה לו יבמתו בת, ומת, האם יש לה מזונות מן האחין מנכסי אביה,

או אין לה מזונות?

וצדדי הספק: האם נאמר, ש

כיון דאמר מר

ש

כתובתה

של יבמה -

על נכסי בעלה הראשון,

גם חיוב תנאי כתובה אינם על השני, ולכן

לית לה

מזונות,

או דלמא, כיון דאי לית לה

כתובה

מ

הבעל ה

ראשון,

כגון שאין לו נכסים,

תקינו לה רבנן

כתובה

משני,

כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה,

אית לה

ממנו גם תנאי כתובה, להיות בתה נזונות מנכסיו?

ומסקינן:

תיקו.

בעי רבי אלעזר: בת שניה,

דהיינו, שנשא אשה שהיא מנשים שניות, שאסורות מדברי סופרים [ומפורשות במסכת יבמות כא א], שדינה הוא שאין לה כתובה ואין לה מזונות, וילדה לו בת, ומת, האם

יש לה מזונות

מנכסיו,

או

שמא -

אין לה מזונות?