Ketubot 26b — el Talmud en español

ואסקיניה

[העלנו אותו לכהונה] על פיו של אותו העד .

ו

אח"כ

אתו בי תרי, ואמרי: "בן גרושה ובן חלוצה הוא", ואחתיניה

[הורדנוהו שוב מן הכהונה] ,

ו

שוב

אתא עד אחד, ואמר: "ידענא ביה דכהן הוא",

ודכולי עלמא,

היינו בין רבי אליעזר ובין רבי שמעון סברי - שהעד האחרון שהכשירו, והעד הראשון שהכשירו

מצטרפין ל

החשב כ

עדות

אחת, וא"כ יש כאן שני עדים הפוסלים, ושני עדים המכשירים, והיה לנו להעמידו על חזקת כשרות שלו, ולהכשירו לכהונה.

והכא ב

דין

מיחש לזילותא דבי דינא קמיפלגי

רבי אליעזר ורבי שמעון.

תנא קמא

[היינו רבי אליעזר]

סבר: כיון דאחתיניה

[הורדנוהו מן הכהונה] על פי שני העדים, שוב

לא מסקינן ליה

לכהונה, משום ש

חיישינן לזילותא דבי דינא,

כלומר, שיבואו לזלזל בבית הדין משום שרואים שבטלו את דבריהם פעמיים. - רש"י .

ורבי שמעון בן גמליאל סבר: אנן אחתינן ליה

על ידי העדים הראשונים,

ואנן מסקינן ליה

על ידי העדים האחרונים, ואף על פי שתרי ותרי נינהו, מעמידים אותו בחזקת כשרות.

ואף על פי שיצא עליו קול לפוסלו, מכל מקום כיון שכבר העלינוהו מאותו קול על ידי עד אחד, שוב לא נחשב הקול כעוררין, ומעמידים אותו בחזקת כשרות. רש"י .

ולזילותא דבי דינא לא חיישינן!

ולתירוץ זה - ביאור המשנה "אמר רבי אלעזר אימתי? במקום שאין עוררין, אבל במקום שיש עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד" - היינו אפילו אם אותו העד מצטרף עם עד אחר להכשירו, אינו נאמן משום שחיישינן לזילותא דבי דינא.

מתקיף לה רב אשי

לתירוץ זה של הגמרא:

אי הכי

שנחלקו האם חיישינן לזילותא דבי דינא,

אפילו

אם יבואו

תרי

בתחילה

ותרי

בסוף

נמי

שייכת מחלוקתם, ומדוע אמר רבי אלעזר שבמקום שיש עוררין אין מעלין לכהונה על פי עד אחד, והלא אפילו על פי שני עדים אין מעלין, משום שחיישינן לזילותא דבי דינא?

אלא אמר רב אשי

: לעולם נעמיד משנתינו כדלעיל, שיצא עליו הקול לפוסלו, והעיד עליו עד אחד להכשירו, ובאו שנים ופסלוהו, ושוב בא עד אחד להכשירו, ולכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא, ונחלקו

ב

דין

מצטרפין לעדות.

ובהא

קמיפלגי

: רבי אלעזר סבר - אין מצטרף העד האחרון שבא להכשירו יחד עם העד הראשון, ולכן כאשר באו שני עדים לפוסלו, שוב אינו עולה לכהונה אלא על פי שני עדים, ואפילו אם קדם כבר עד אחד להכשירו, משום שאין העד האחרון והעד הראשון מצטרפים.

ורבי יהודה סבר - מצטרפת עדותם, ולכן אפילו כשבאו שני עדים לפוסלו, תועיל עדות העד האחרון כדי להכשירו, משום שתצטרף עם עדות העד הראשון.

ו

מחלוקת זו תלויה

בפלוגתא ד

נחלקו

הני תנאי: דתניא

בברייתא: שניים שבאו להעיד על חיוב ממון,

אין עדותן מצטרפת, עד שיראו שניהם כאחד

את ההלואה, אבל אם אחד מהם אומר - "בפני הלווה פלוני מעות לפלוני", והשני אומר - "הן אמת שלא ראיתי את ההלואה, אבל בפני הודה פלוני שחייב מעות לפלוני", אין עדותם מצטרפת להוציא ממון על פיהם. אלו דברי תנא קמא.

אך

ר' יהושע בן קרחה אמר: אפילו

באו להעיד

בזה אחר זה

ולא ראו את העדות כאחד מצרפין את עדותם, ומוציאין ממון.

ו

כמו כן נחלקו התנאים, על שעת הגדת העדות - תנא קמא סבר:

אין עדותן מתקיימת בבית הדין עד שיעידו שניהם כאחד,

אבל אם בא זה והעיד, ואחר כך בא אחר והעיד אין עדותן מצטרפת.

אך

ר' נתן אומר: שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו.

ובמחלוקת זו נחלקו ג"כ רבי אלעזר ורבי יהודה, רבי אלעזר סבר כתנא קמא, ולכן אין מקבלים את עדותו של העד האחרון, עד שיבואו שני עדים להכשירו.

אך רבי יהודה סבר כרבי נתן, ולכן מצרפין עדותן, ומעלים אותו לכהונה על פי עדות העד האחרון.

מתניתין:

האשה שנחבשה

בבית האסורים

בידי עובדי כוכבים על ידי

[בגלל] חוב

ממון, מותרת לבעלה.

ואפילו הוא כהן, ואין חוששין שמא התפתתה או נאנסה לאחד מהשבאים, מכיון שאין הם נוהגים בה מנהג הפקר, כדי שיוכלו לקבל את ממונם בחזרה.

אך אם נחבשה

על ידי נפשות

[כלומר שהייתה נידונת למוות],

אסורה לבעלה,

אפילו הוא ישראל, שלא נאסרה עליו האנוסה, מכל מקום זו אסורה, משום שנוהגים בה מנהג הפקר וחיישינן שמא נתרצתה לאחד מהם, והנבעלת ברצון נאסרת על בעלה .

גמרא:

אמר רב שמואל בר רב יצחק, אמר רב

: מה ששנינו במתניתין, שהנחבשת על ידי ממון מותרת לבעלה,

לא שנו

שמותרת -

אלא

כ

שיד ישראל תקיפה על עובדי כוכבים,

וחוששים להפסיד את ממונם אם ינהגו בה שלא כדין,

אבל

אם

יד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן, אפילו

כשנחבשה

על ידי ממון, אסורה לבעלה.

כיון שאינם חוששים לנהוג בה שלא כדין.

מתיב

[הקשה]

רבא

על רב שמואל בר רב יצחק: והלא שנינו במסכת עדיות - ש

העיד רבי יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב, על בת ישראל שהורהנה

[נלקחה כמשכון בעבור חוב]

באשקלון, וריחקוה בני

משפחתה

מחשש שנבעלה לשבאי,

ו

אע"פ שאותם עדים שהעידו שנתמשכנה הם

עדיה

ש

מעידים אותה

כעת

שלא נסתרה ושלא נטמ אה.

ואמרו להם חכמים

לבני משפחתה:

אם אתם מאמינים

לעדים

שהורהנה, האמינו

להם גם כן

שלא נסתרה ושלא נטמאה, ואם אי אתם מאמינים

לעדים

שלא נסתרה ושלא נטמאה,

כמו כן

אל תאמינו שהורהנה

. עד כאן המשנה.

ומדקדקת הגמרא:

והא אשקלון, דיד עובדי כוכבים תקיפה על עצמן,

שהרי אשקלון בארץ פלישתים היא, ועוד - שכבר גלו ישראל מארצם. רש"י.