Keritot 20a — el Talmud en español

מתיב רב אושעיא

לשמואל: תנן במתניתין:

רבי שמעון שזורי ורבי שמעון אומרים: לא נחלקו על דבר שהוא משום שם אחד, שהוא חייב. על מה נחלקו, על דבר שהוא משום שני שמות. שרבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.

והוינן בה:

ורבי יהודה,

דפליג במתניתין על רבי שמעון שזורי ורבי שמעון -

מאי קאמר?

הרי כך מבואר בדבריו,

דפליגי

רבי אליעזר ורבי יהושע

בנתכוון ללקט ענבים ולקט תאנים. שחורות ולקט לבנות.

וקא סלקא דעתין ד

ענבים ותאנים

וכן

שחורות ולבנות מאי ניהו? שני שמות!

ואם נאמר דרבי יהודה ורבי שמעון שזורי מעמידים את המחלוקת של רבי אליעזר ורבי יהושע באותו אופן [כגון באבד "מלקט" מלבו], אם כן -

היינו רבי שמעון ורבי שמעון שזורי!

שגם לדבריהם לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע אלא בשני שמות, ו

רבי יהודה מאי אתא לאשמועינן?!

אלא, לאו: מתעסק איכא בינייהו

דרבי יהודה ורבי שמעון שזורי. דשמע רבי יהודה מרבי שמעון שזורי ורבי שמעון שהעמידו מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע באבד מלקט מלבו [ודוקא בשני שמות, אבל בשם אחד לדברי הכל חייב]. אבל במתעסק, דהיינו כשנתכוון ללקוט את אלו ולקט אחרים, לדברי הכל פטור [ואפילו בשם אחד]. ואתא רבי יהודה למימר דאפילו בנתכוון ללקוט תאנים ולקט ענבים, דהיינו במתעסק, פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע. דרבי אליעזר מחייב במתעסק אפילו בשני שמות, הואיל ושניהם מלאכת איסור, ולא הוי מתעסק אלא כשנתכוון להיתר ועלה בידו איסור. ורבי יהושע פוטר בשני שמות אפילו כששניהם איסור. ונמצא,

דרבי יהודה סבר: מתעסק

בשם אחד [בששניהם איסור] לכולי עלמא

חייב.

שאפי' רבי יהושע אינו פוטר אלא בשני שמות.

ורבי שמעון שזורי סבר: מתעסק פטור

לדברי הכל, ואפילו בשם אחד.

וקשיא לשמואל מדברי רבי יהודה. שהרי שמואל פוטר במתעסק אפילו בשם אחד, משום שאין זה "מלאכת מחשבת"?

ומתרצינן:

לא! מתעסק

ל

דברי הכל פטור! והכא בהא קא מיפלגי

רבי יהודה ורבי שמעון שזורי: תרווייהו סברי דמחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע באבד מלקט מלבו, אלא

דרבי שמעון שזורי ורבי שמעון סברי: שכח מלקט מלבו בשם אחד,

כגון שנתכוון ללקוט ענבים אלו ושכח וסבר שרוצה ללקוט ענבים אחרים הסמוכים להם, והלכה ידו על הענבים הראשונים וליקטם -

דברי הכל חייב!

שהרי נעשתה בקשתו, וגם מחשבתו המוטעית היתה באותו מין עצמו.

כי פליגי

רבי אליעזר ורבי יהושע:

בשני שמות,

דהיינו בתאנים וענבים.

רבי יהודה סבר: לא שנא בשם אחד,

דהיינו בשחורות ולבנות [דהשתא הדרינן ממאי דסלקא דעתין דשחורות ולבנות הן שני שמות אלא שם אחד הן כי הן מין אחד והוא הדין בשחורות ושחורות, אלא דאורחא דמילתא נקט, רש"ש],

ולא שנא בשני שמות, פליגי

רבי אליעזר ורבי יהושע .

רבא אמר: ליקדם איכא בינייהו

דרבי שמעון שזורי ורבי יהודה. דהיינו, שנתכוון ללקוט קודם את אלו ואח"כ את אלו, ובטעות ליקט את האחרונים תחלה.

דרבי שמעון שזורי ורבי שמעון סברי שאם שניהם היו משם אחד, דהיינו תאנים ותאנים, לדברי הכל חייב. שהרי סוף סוף רצה ללקוט שניהם. וכיון שהם שם אחד לא איכפת לן שלא נעשה לפי הסדר שנתכוון. כי פליגי רבי אליעזר ורבי יהושע בשני שמות. דרבי אליעזר מחייב חטאת, שגם כאן לא איכפת לן שהקדים המאוחר, ורבי יהושע פוטר, שכיון שבשעה שלקט כל אחד לא התכוון לו אלא לחבירו הוי ליה מתעסק.

ורבי יהודה סבר שאפילו בשם אחד פליגי [וכאמור שחורות ולבנות הן שם אחד].

אבל במתעסק ממש, דהיינו שנתכוון ללקוט רק זו ובסוף ליקט אחרת - לכולי עלמא פטור, ואפילו בשם אחד!

והתניא,

לסייע לרבא שמצאנו שהקדמת המאוחר בכלל מתעסק הוא:

היו לפניו שתי נרות דולקות או כבויות, ונתכוון לכבות את זו

בשוגג,

וכיבה את זו.

או ששניהם כבויות, ונתכוון

להדליק את זו והדליק את זו

-

פטור,

דהיינו מתעסק!

אבל, אם היה נר אחד דלוק ואחד כבוי. ונתכוון

להדליק

את הכבוי

ו

אח"כ

לכבות

את הדלוק,

ו

בטעות

כיבה

קודם

ו

אח"כ

הדליק.

הרי, אם עשה זאת

בנשימה אחת,

שנשף וכתוצאה מכך כובתה זו והודלקה זו [שהלכה השלהבת והדליקה את הכבויה, רבינו גרשום]

חייב.

שהרי לא הקדים את המאוחר אלא עשה שתיהן בבת אחת. אבל אם עשה זאת

בשתי נשימות, פטור!

שהרי לא עשה כפי הסדר שנתכוון לו, והוי ליה מתעסק.

והוינן בהא דקתני

בנשימה אחת חייב

: מאי קמשמע לן? והרי

פשיטא

היא?!

ומשנינן:

מהו דתימא לא איתעבד מחשבתיה, דהא

איהו -

להדליק מעיקרא בעי, ולבסוף לכבות. וכי עבד מעשה

-

כיבה, ובסוף הדליק הוא!

כלומר, כאילו היה כך, כיון שלא נעשה כרצונו להדליק קודם,

ואימא פטור, קא משמע לן: נהי דאקדומי לא מקדים, אחורי נמי לא מאחר.

והרי זה כאילו נעשית מחשבתו.

תנו רבנן: החותה גחלים בשבת,

שאוסף אותן לתוך כלי, ובכך הוא הופכן מלמעלה למטה ולהיפך -

חייב חטאת

אחת, כדמפרש לקמן.

רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי אליעזר ברבי צדוק: חייב שתים, מפני שהוא

גם

מכבה את

הגחלים

העליונות,

שירדו עכשיו למטה, ונכבות מחמת עומס העליונות,

ו

גם

מבעיר את

הגחלים

התחתונות,

שהיו לפני כן עוממות, ועכשיו, כשעלו למעלה הן נעשו גחלים לוחשות.

והוינן בה:

במאי עסקינן? אי דקא מיכוין לכבות ולהבעיר

-

מאי טעמא דמאן דפטר

משתי חטאות?

ואלא, דקא מכוין לכבות ולא קא מכוין להבעיר.

ואם כן -

מאי טעמא דמאן דמחייב תרתי?

שהרי לגבי הבערה הוא מתעסק.

ומתרצינן:

רבי אלעזר ורבי חנינא דאמרי תרווייהו

: הכא במאי עסקינן,

כגון שנתכוון לכבות העליונות כדי להבעיר את התחתונות!

שהוא היה צריך את כיבוי העליונות שהן גדולות יותר כדי להשתמש בהן כפחמין לצורך עבודתו כנפח. ואילו בהבערת התחתונות אין לו צורך, והרי זה קלקול בהם לגביו. אלא שאין לפטור אותו מצד מתעסק כיון שהוא יודע שהן יבערו כתוצאה ממעשיו, ועל מנת כן חתה בגחלים. אלא שיש לפטור אותו מצד מקלקל .

דתנא קמא קסבר: מקלקל ב

מלאכת

הבערה פטור

כבכל מלאכות שבת. הלכך אינו חייב אלא על הכבוי.

ורבי אליעזר ברבי צדוק אמר

: הבערה שונה מכל המלאכות, שאפילו המקלקל

חייב

[הטעם מבואר במסכת שבת קו, א]. הלכך, חייב שתים - על הכיבוי ועל ההבערה!

וכן אמר רבי יוחנן: בנפח שנו,

כאמור לעיל משום מקלקל.

אמר רבי ירמיה: עד כאן,

עד שלא פירשה רבי יוחנן -

לא נתגלתה טעמא של הלכה זו!