Keritot 18b — el Talmud en español

ו

רבי אליעזר היא דאמר: מתנדב אדם אשם תלוי בכל יום,

ואין כאן חשש של חולין בעזרה.

הלכך, אמרינן ליה

לשני:

אייתי אשם תלוי ואתני: אי אכל ראשון שומן

אם כן

הוא אכל חלב

ו

ליהוי

האי אשם

כפרה

להגן עליו בינתיים מן היסורין עד שיוודע לו שאכן הוא אכל חלב ויביא חטאת,

ואי לא,

אלא הוא אכל שומן,

ליהוי

האשם

נדבה

.

תנו רבנן: אכל ספק חלב ו

אח"כ

נודע לו

שהוא ספק חלב, ושוב אכל

ספק חלב ונודע לו

-

רבי אומר: אומר אני: כשם ש

אם נודע לו בסוף ששתי החתיכות שאכל הן חלב

מביא חטאת על כל אחת ואחת,

כי הידיעה שבין אכילה לאכילה מחלקת ביניהם, על אף שלא היתה אלא ידיעת ספק,

כך

[כל זמן שאינו יודע אלא ששתי החתיכות הן ספק חלב]

מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת

מחמת ידיעת הספק שבינתיים, שגם ידיעת ספק מחלקת, לענין אשם תלוי.

רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים: אין מביא אלא אשם תלוי אחד

על שתי החתיכות.

שנאמר

באשם תלוי

"על שגגתו אשר שגג".

ודרשינן:

אפילו על שגגות הרבה

-

אינו חייב אלא אחת

[והוא הדין דידיעות ספק אין מחלקות לחטאות להני תנאי, רש"י בסוגיין. אולם תו' בשבועות יט, ב ד"ה כאן, כתבו דלענין חטאות מודים תנאים אלו דידיעות ספק מחלקות, ולא פליגי אלא לגבי אשם תלוי] .

אמר רבי זירא: כאן שנה רבי: ידיעות ספק מחלקות לחטאות!

שהרי כאמור, רבי יליף מחטאת לאשם תלוי דידיעות ספק מחלקות, הרי שבחטאת סבר רבי דידיעות ספק מחלקות [ולקמן פריך למה יליף אשם מחטאת? אדרבה, חטאת היה צריך ללמוד מאשם. שהרי עיקר ידיעת ספק נאמר באשם תלוי] .

רבא אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות. אלא הכי קתני

: אמר רבי:

כשם שאם היתה לו ידיעה

של

ודאי

בין חתיכה לחתיכה

מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק

ביניהם [וגם בסוף לא נודע לו אלא שאכל ספק חלב]

מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

אמר ליה אביי

לרבא:

ואת לא תסברא דידיעות ספק מחלקות לחטאות? ! דאי סלקא דעתך ידיעות ספק אין מחלקות לחטאות, וחטאת אחת מביא,

אם כן

אמאי

אמר רבי בידיעת ספק ד

מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת? והתניא כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות

שמביא חטאת נפרדת על כל אחת -

חלוקין באשמות

תלויין. וכיצד יתכן שלרבי יהא הבדל בין חטאות לאשמות?

אמר ליה רבא בר חנן לאביי: ולדידך, דאמרת: ידיעות ספק מחלקות לחטאות! אלא מעתה, אכל כזית חלב לפני יום הכפורים, וכזית חלב אחר יום הכפורים

בהעלם אחד,

ו

הרי

יום הכפורים במקום אשם תלוי קאי,

שהוא מכפר על ספק חטא ופוטר מאשם תלוי, האם

הכי נמי

תאמר

דמביא שתי חטאות

לאחר יום הכפורים, שכשם שידיעת ספק מחלקת לחטאות כיון שהיא מחייבת את האדם באשם תלוי, והוא הדין דכפרת אשם תלוי ממש, דהיינו יום הכפורים, שהוא מכפר את כפרת האשם תלוי, מחלק בין שתי הכזיתים . ואיך אפשר לומר כן -

הא בהעלם אחת אכלינון

ואין כאן אפילו ידיעת ספק בינתיים?!

אמר ליה אביי: ומאן לימא לן דיום הכפורים מכפר

במקום אשם תלוי

אף על גב דלא מתידע ליה

שאכל ספק חלב?

דלמא

אין יום הכיפורים מכפר אלא

והוא, דמתידע ליה

ידיעת ספק קודם יוה"כ! אבל, אם לא היתה לו ידיעה כלל - אין יוה"כ מכפר! ואם כן לא קשיא מאכל כזית חלב לפני יוה"כ וכזית אחר יוה"כ בהעלם אחד, שאז באמת יוה"כ אינו מכפר.

אמר ליה רבא: תרדא!

שוטה [פירוש אחר: עצל!] הרי

"הודע ולא הודע" תנן!

[במסכת שבועות], שבין אם היתה לו ידיעת ספק בין לא היתה לו ידיעה כלל, הרי יוה"כ מכפר, שאם אחר יוה"כ יוודע לו שעבר על ספק חטא, פטור מאשם תלוי. והדרא קושיא לדוכתיה מאכל כזית חלב לפני יוה"כ וכזית חלב לאחר יוה"כ?

איכא דאמרי: אמר ליה רבא בר חנן לאביי: מה אילו אכל כזית חלב שחרית ביום הכפורים וכזית חלב במנחה ביוה"כ

האם

הכי נמי דמחייב שתי חטאות?!

שהרי יוה"כ הוי כידיעת ספק כיון שהוא מכפר במקום אשם תלוי, ואם ידיעת ספק מחלקת הוא הדין ליוה"כ.

אמר ליה אביי: ומאן לימא לן דיוה"כ

-

כל שעתא

כל רגע מהיום

מכפר? ! דלמא, כוליה יומא

הוא דמכפר, דהיינו,

מאורתא,

מתחלת הלילה, ועד סוף היום הוא דמכפר, אבל מקצת היום אינו מכפר. ואם כן, באכל כזית חלב ביוה"כ עצמו אינו מכפר, וממילא אינו מחלק לענין חטאות?!

אמר ליה

רבא:

תרדא! תנן

לקמן [כה, א]:

הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ, אפילו עם חשיכה, פטור, שכל היום מכפר!

והיינו, כל רגע מהיום. ואכתי תקשי מאכל כזית בשחרית וכזית במנחה?

מתיב רב אידי בר אבין

לרבי זירא דאמר ידיעות ספק מחלקות לענין חטאות: תנן במסכת יומא:

אכל ושתה

ביוה"כ

בהעלם אחת

-

אינו חייב אלא חטאת אחת!

דשתיה ואכילה הם שם איסור אחד לענין יוה"כ .

והא בין אכילה לשתיה אי אפשר דלא הוה שהות ביום דמתיידע ליה?!

כלומר, שאפשר לו להיוודע,

ו

אפילו אם לא נודע לו באותו זמן הרי

כפר ליה

אז

יוה"כ,

וכיון

דיוה"כ במקום אשם תלוי קאי

הוי ליה כאילו היתה לו באותו זמן ידיעת ספק,

וקתני: אינו חייב אלא חטאת אחת

18 .

ואי סלקא דעתך ידיעות ספק מחלקות לחטאות

-

ליחייב שתי חטאות

על האכילה והשתיה?

ומתרצינן:

אמרי כי אמר רבי זירא

דידיעות ספק מחלקות לחטאות היינו דוקא

לרבי.

אבל

הא

מתניתין -

רבנן היא!

דהיינו, התנאים דפליגי בברייתא לעיל על רבי וסברי דידיעות ספק אין מחלקות לאשם תלוי והוא הדין לחטאת .

ומקשינן:

והא מדסיפא

דהאי מתניתין

רבי היא. דקתני: שתה ציר

[מוהל היוצא מדגים מלוחים]

ומורייס

[שומן של דגים מלוחים] ביוה"כ -

פטור!

ודייקינן:

הא

אם שתה

חומץ

-

חייב!

ומני? רבי היא!

דתניא: חומץ אין משיב את הנפש. רבי אומר: אומר אני: חומץ משיב את הנפש.

ומדסיפא רבי,

מכלל ד

רישא נמי רבי

היא. וקתני ברישא דידיעות ספק אין מחלקות לחטאות, וקשיא לרבי זירא?!

ומתרצינן:

אמרי

: אין זה מוכרח. אלא

סיפא רבי,

ו

רישא רבנן.

איתיביה רבא

לרבי זירא: תניא:

אכל היום

מאכל של הקדש בשווי של חצי פרוטה, ו

אכל למחר

שוב בשווי חצי פרוטה. או

נהנה היום

מההקדש [בדבר שאינו מאכל] בחצי פרוטה, וחזר ו

נהנה למחר

בחצי פרוטה. או

אכל היום

ו

נהנה למחר,

או

נהנה היום

ו

אכל למחר. ואפילו

אם היה הפרש

מכאן,

מהאכילה או ההנאה הראשונה,

ועד

השניה -

שלש שנים, מנין שהן מצטרפין זה עם זה

להתחייב באשם מעילות?

תלמוד לומר "תמעול מעל"

-

ריבה

הכתוב!

ואמאי

מצטרפין?

הא כיפר עליה יום הכפורים

שהיה בתוך השלש שנים, והוי כאילו היתה לו ידיעת ספק באמצע. וכשם שלדבריך ידיעת ספק מחלקת לחייב שתי חטאות הוא הדין דמחלקת שלא יצטרפו שני חצאי השיעור יחד, וכמו כן גם יום הכיפורים מחלק, ומדוע מצטרפין האכילות שלפני יוה"כ ואחריו?

ומתרצינן:

אמרי: כי מכפר יוה"כ

דוקא

על איסורא,

אבל

על ממונא,

דהיינו מעילה שהיא חיוב ממוני להקדש

לא מכפר

.

ואיבעית אימא: כי מכפר יוה"כ

דוקא

על כוליה שיעורא,

אבל

על פלגא דשיעורא לא מכפר,

ולכן מצטרפין חצאי השיעור יחד, שהרי על החצי הראשון לא כיפר יוה"כ, ולא הוי כידיעת ספק בינתיים .

וכן אמר ריש לקיש: כאן שנה רבי: ידיעות ספק מחלקות לחטאות. רבי יוחנן אמר: אין ידיעות ספק מחלקות לחטאות. אלא הכי קתני

רבי:

כשם שאם היתה לו ידיעה

של

ודאי, מביא חטאת על כל אחת ואחת, כך אם היתה לו ידיעת ספק, מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

והוינן בה:

בשלמא לרבי יוחנן, היינו דקא תלי לאשם בחטאת.

דיליף רבי אשם מחטאת, שהרי ידיעת ודאי בחטאת מפורשת במקרא שהיא מחלקת לחטאות, דכתיב "או הודע אליו חטאתו" [דמשמע שע"י הידיעה הוא מתחייב בחטאת, וממילא השגגה שלאחר מכן אינה נפטרת בחטאת זו], וממנה למדין לידיעת ספק באשם תלוי.

אלא לריש לקיש, חטאת באשם מיבעיא ליה

לרבי למיתלי?! שהרי ידיעת ספק עיקרה נאמר באשם תלוי, דכתיב "ולא ידע", והוה ליה למילף ממנה לחטאת שאף בה יחלקו ידיעות הספק?!

ומסקינן:

קשיא!

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ורמי דריש לקיש אדריש לקיש.

יש הבדל בין כל החטאות שבתורה לבין קרבן עולה ויורד הבא על טומאת מקדש וקדשיו. שבכל החטאות אף אם לחוטא בשוגג לא היתה לו ידיעה לפני החטא, אלא היה שוגג מלכתחילה, כגון שמעולם לא ידע שהחלב אסור. אעפי"כ מביא חטאת כשיודע לו שחטא. ואילו בטומאת מקדש צריך שתהא לו "ידיעה בתחילה, וידיעה בסוף, והעלם בינתיים" דהיינו, שרק אם ידע בתחילה שהוא טמא ושזה הוא המקדש או שזה בשר קדש ואח"כ נעלמה ממנו הטומאה או ששכח שזה המקדש או שזה קדש, ונכנס למקדש או שאכל קדש מחמת העלם ידיעתו הקודמת ובסוף נודע לו, אז הוא מביא קרבן עולה ויורד.

דתניא

: היו

שני שבילין, אחד טמא

שקבור שם מת, והעובר שם בהכרח מאהיל עליו,

ואחד טהור.

ולא ידוע איזה מהם טמא.

והלך

אדם

ב

שביל ה

ראשון, ולא נכנס

לאחר מכן למקדש עד שהלך גם

בשני, ו

אז

נכנס

למקדש בשוגג, ששכח שהוא טמא -

חייב

בקרבן עולה ויורד, שהרי היתה לו ידיעה ודאית בתחילה שהוא טמא, מאחר שהלך בשני השבילין שאחד מהן טמא, וממה נפשך הוא נטמא. אבל אם

הלך בראשון,

ושכח שהלך בו,

ונכנס

למקדש -

פטור

לפי שאינו ודאי טמא.

הלך אח"כ

בשני,

ושכח משני השבילין שהלך בהן,

ונכנס

-

חייב,

וכדלעיל.

הלך בראשון

ושכח,

ונכנס, ו

לאחר מכן כשנזכר שהוא ספק טמא

הזה

מאפר פרה אדומה ביום השלישי,

ושנה

בהזאה ביום השביעי,

וטבל

ונטהר לגמרי מספק טומאתו,

ו

אח"כ

הלך בשני,

ושכח,

ונכנס

-

חייב

חטאת, שהרי אחת משתי הכניסות למקדש, בודאי היתה בטומאה.