Keritot 15b — el Talmud en español

וכך היו

מוכי שחין

שנושרים איברים מגופם

עושין בירושלים: הולך לו ערב הפסח אצל הרופא, וחותכו

לאבר המדולדל [לא משום טהרה שהרי כל זמן שהאבר מחובר אינו מטמא אלא שלא יהא מאוס בשעת הרגל באבר המדולדל, רש"י] . ואינו חותכו לגמרי כדי שהאבר לא יטמא את הרופא בעת פרישתו מהגוף, אלא חותך

עד שמניח בו

מחובר

כשערה, ותוחבו

לאבר

בסירא

בקוץ התקוע בקרקע או בכותל,

ו

החולה

נמשך ממנו

בכח עד שהאבר נתלש מאליו כדי שהחולה לא יגע בגופו באבר לאחר תלישתו.

והלה

, המוכה שחין -

עושה פסחו, והרופא עושה פסחו

. כיון ששניהם לא נגעו באבר לאחר פרישתו מהגוף.

ורואין אנו שהדברים קל וחומר

שאם אבר המדולדל באדם, טהור, כל שכן בבהמה, ובגמ' יבואר מה הקל וחומר.

גמרא:

ומבארינן:

מאי קל וחומר? ומה אדם שמטמא מחיים

שמקבל טומאה בעודו חי,

אבר המדולדל בו טהור, בהמה שאינה מטמאה

[שאינה מקבלת טומאה]

מחיים, אבר המדולדל בה אינו דין שטהור.

תנן התם

במסכת מכשירין:

המוחק את הכרישה

, שכותש ירק המכיל נוזלים,

והסוחט

את המים ש

בשערו

לאחר הרחיצה,

ובכסותו

לאחר שנתנגב בה, הרי ה

משקה שבתוכו

, שבתוך הכרישה והשער והכסות -

אינם בכי יותן

[מלשון הכתוב "וכי יותן מים על זרע ונפל מנבלתם עליו טמא הוא לכם" שמכאן אנו לומדים שרק על ידי ביאת מים על האוכל הוא מוכשר לקבל טומאה]. שאינם מכשירין את האוכל שנגע בהם לקבלת טומאה, לפי שמים אלו אין להם חשיבות משקה הואיל ובלועים הם .

ו

המשקין

היוצאין ממנו הרי הן בכי יותן

. שאם יגעו באוכל יכשירוהו לקבלת טומאה.

אמר שמואל: ו

ה

כרישה עצמה

-

הוכשרה

כאשר המשקה יצא מתוכה. ואע"פ שהיא לא נגעה במשקה לאחר יציאתו.

ומבארינן:

מאי טעמא?

הואיל ו

בשעת פרישה

של המשקה

ממנה הוכשרה

הכרישה, שבאותו רגע של הפרישה נגעה הכרישה במשקה .

ומקשינן:

והתנן

במתניתין:

הולך לו ערבי פסחים אצל הרופא וחותכו

, והוא עצמו טהור.

ואי אמרת: בשעת פרישתן הוכשר, הכא נמי ההוא אבר המדולדל

-

בשעת פרישתו מ

ה

אדם

המוכה שחין

נטמייה לאדם

ע"י נגיעתו באבר ברגע פרישתו?

ומתרצינן:

כדאמר רב יוסף: בניתזין בכל כחן. הכא נמי: בניתזין בכל כחן

שמושך את עצמו במהירות מהאבר ולא הספיק לנגוע בו, מה שאין כן במשקה שיוצא מהכרישה בנחת. ובשעת יציאתו, שאז יש בכחו להכשיר, הוא נוגע בכרישה.

ומבארינן:

והיכא איתמר

הא

דרב יוסף?

אהא

: דתניא:

זב וטמא מת שהיו מהלכים בדרך וירדו עליהם גשמים,

הרי

אף על פי שסוחטין

הזב או הטמא מת את ה

משקין

[היינו, את הגשמים]

היורדין

על בגדיהם, והם מעבירים אותם בידיהם

מצד העליון

של הבגד

לצד התחתון

, שהם עצמם נוגעים במים, מכל מקום המים

טהורים

, לפי

שאין מחשבין!

שאין לגשמים הנסחטים מבגדיהם חשיבות של מים הואיל והם עומדין להיבלע בשפה התחתונה של הבגד.

אלא

, רק

לאחר שיצאו

המים

מ

הבגד

כולו

הרי הם חשובין .

יצאו מכולו, הרי

מים

אלו

נעשו חשובים לענין שירד עליהם תורת מים ו

מכשירין

את האוכלין לקבלת טומאה,

ו

הם עצמם

טהורים

, משום שלא נגעו בזב או בבגדו לאחר יציאתם מהבגד.

ועל זה

אמר רב יוסף

: דהיינו דוקא

בניתזין בכל כחן

שהוסרו המים מהבגד במהירות ולא הספיקו לנגוע בבגד הזב בשעת פרישתן ממנו.

מתניתין:

ועוד שאל רבי עקיבא

אותם:

השוחט חמשה זבחים בחוץ

למקדש

בהעלם אחת, מהו?

האם

חייב על כל אחת ואחת או

אינו חייב אלא חטאת

אחת על כולן.

אמרו לו: לא שמענו!

[ואעפ"י שבמשנה הקודמת אמרו רבן גמליאל ורבי יהושע שהבא על חמש נשים נדות חייב על כל אחת, מכל מקום יש לחלק. שדוקא באדם אמרינן שגופין מחלקין אבל גופי בהמות נפרדין אין מחלקין, ראב"ד, תורת כהנים. [ועיין תו"י].

אמר רבי יהושע: שמעתי

כעין זה

באוכל מזבח אחד

קודם זריקת דמו על המזבח

בחמשה תמחויין

חמש צורות אכילה, [ובגמ' מפרש לה]

בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת

מהאכילות מהתמחויין

משום

אשם

מעילה

.

ורואה אני שהדברים קל וחומר

, שאם התמחויין מחלקין את האכילות לחמש חיובי חטאות כל שכן שבהמות נפרדות מחלקות את חמשת הזביחות לחמש חיובי חטאות.

אמר רבי שמעון: לא כך שאל רבי עקיבא!

אלא

שאלתו היתה

באוכל נותר מחמשה זבחים

, מכל אחד כזית,

בהעלם אחת

-

מהו?

האם

חייב אחת על

חמשת האכילות

כולן, או חייב על כל אחת ואחת.

אמרו לו: לא שמענו!

אמר רבי יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחת שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה

.

ורואה אני שהדברים קל וחומר.

שאם תמחויין מחלקין כל שכן שזבחים נפרדים מחלקין .

אמר לו רבי עקיבא

לרבי יהושע:

אם הלכה

היא, שכך קבלת מרבותיך שחייב על כל זבח וזבח משום נותר -

נקבל

אותה. אבל

אם לדין

, שאתה דן מעצמך קל וחומר -

יש תשובה

על קל וחומר זה!

אמר לו

רבי יהושע:

השב!

אמר לו

רבי עקיבא:

לא!

אין ללמוד נותר ממעילה. ש

אם אמרת במעילה

שהתמחויין מחלקין הרי זה משום

שעשה בה

הכתוב

את המאכיל

לחבירו הקדש, שהוא חייב אשם מעילות

כ

אילו הוא עצמו

אוכל

.

ואת המהנה

את חבירו מן ההקדש בדבר שאינו מאכל, שהוא חייב באשם

כ

אילו הוא עצמו

נהנה

, [שכך הדין במעילה, שהראשון שהוציא את ההקדש לחולין הוא מעל ובכך יצא ההקדש לחולין ושוב אין בו מעילה].

ועוד חומרא אחרת יש במעילה: שאם

צירף את המעילה לזמן מרובה

שנהנה היום מההקדש בשווי חצי פרוטה ולאחר זמן רב נהנה בחצי פרוטה נוספת הרי הם מצטרפים לפרוטה [שזה שיעור לחיוב מעילה] וחייב קרבן מעילה.

תאמר בנותר, שאין בו אחת מ

כל

אלו!

שרק האוכל בעצמו מהנותר חייב חטאת ולא המאכיל את האחרים. ורק אם אכל כזית בבת אחת חייב ולא אם אכל שני חצאי זיתים בהפסקה גדולה ביניהם. לפיכך דין הוא שאינו חייב על כל אחת ואחת אפילו בחמשה זבחים .

גמרא:

והוינן בה:

מאי קא קשיא ליה לרבי שמעון

על נוסח התנא קמא בשאלת רבי עקיבא. שהנידון היה על שחיטת חמש זבחים בחוץ?

ומשנינן:

הכי קא קשיא ליה

: שאם השאלה היתה על שוחט בחוץ אם כן מה השיבו רבי יהושע ראיה מאכילת קדש? ד

מה ראיה

היא

לשוחט

בחוץ

מאוכל

חמשה תמחויין בשר קודש שחייב אשם מעילות על כל תמחוי? והרי איכא למיפרך:

מה לאוכל, שכן נהנה

באכילתו הלכך דין הוא שיהיה חייב על כל זבח, מה שאין כן בשוחט שאין לו הנאה בשחיטתו .

אלא כך שאל

רבי עקיבא:

האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו?

האם

חייב על כל אחת ואחת או אחת על כולן. אמרו לו: לא שמענו!

אמר רבי יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחת שחייב על כל אחת ואחת

קרבן אשם

משום מעילה

.

ורואה אני שהדברים קל וחומר

. ו

מה

האוכל

מזבח אחד, שאין

שם

גופין מוחלקין

, בכל זאת

חייב על כל אחת ואחת

, ו

משום דתמחויין מחלקין.

האוכל נותר מ

חמשה זבחים, ד

הם

גופין מוחלקין, לא כל שכן

שחייב על כל זבח וזבח.

שנינו במשנה:

אמר לו רבי עקיבא: אם הלכה נקבל.

והוינן בה:

קיבלה רבי יהושע להא תשובה מרבי עקיבא או לא?

תא שמע: דתניא: אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד, בהעלם אחת, בחמשה תמחויין

-

אינו מביא אלא חטאת אחת. ועל לא הודע שלהם

, כאשר יש לו ספק אם חמש החתיכות שאכל [באופן האמור לעיל] הן נותר או חתיכות כשרות -

אינו מביא אלא אשם תלוי אחד.

ואם אכלן לחמש חתיכות הנותר

בחמש העלמות

-

מביא חטאת על כל אחת ואחת

מהאכילות לפי שהעלמות מחלקות.

ואם אכל חמש חתיכות נותר

מחמשה זבחים

, הרי

אפילו

אכלן

בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת. ועל לא הודע שלהן מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת.

רבי יוסי ברבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון אומרים: אפילו אכל חמש חתיכות מחמשה זבחים בהעלם אחת אינו מביא אלא חטאת אחת

.

ועל ספיקן

כשהוא מסופק אם מה שאכל הוא נותר או כשר

אין מביא אלא אשם תלוי אחד.

כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות

שמביא חטאת נפרדת על כל אחת

חלוקין

נמי

באשמות

תלויין [לדברי הכל הוא].

ותנא קמא דאמר לעיל באכל מחמשה תמחויין שאינו מביא אלא חטאת אחת, מודה הוא לענין קרבן מעילה שאם

אכל חמש חתיכות בחמשה תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים

אפילו בהעלם אחת חייב על כל אחת ואחת

מהתמחויין

משום מעילה

84 .

והשתא מסקינן לראיה אם קיבל רבי יהושע מרבי עקיבא או לא: