Guitín 89a — el Talmud en español

הרי זו מגורשת

, ומותרת לכל.

ומבארת הגמרא:

מאי טעמא?

כיון שיצא

קול

מחד גיסא, שהיא מקודשת,

ושוברו עמו

, מאידך גיסא, שהיא מגורשת, הרי הקול אסרה והקול התירה.

אמר רבא

: פנויה

שיצא לה שם

של

מזנה

עם עובד כוכבים ועבד שפוסלים לכהונה, ויש לכך קול

בעיר, אין חוששין

לאסור

לה

להינשא לכהן.

מאי טעמא?

זנות לא שכיחא, ויש לתלות שרק מעשה

פריצותא בעלמא הוא דחזו לה

, ואינו פוסלה לכהונה.

ומעמידה הגמרא

כתנאי!

אשה

שאכלה בשוק

או

שגירגרה

הלכה כשהיא נטוית גרון

בשוק,

או שהניקה

בשוק, בכולן, רבי מאיר אומר: תצא

מבעלה. לפי שחוששין שזינתה.

רבי עקיבא אומר

: לא תצא אלא משעה

שישאו ויתנו

, ידברו

בה

נשים הטוות

מוזרות

[פשתן משזר, תוס' סוטה כז א] בלילה לאור

הלבנה

, שדרכן לדבר בחשיבות המעשים שבעיר.

אמר לו רבי יוחנן בן נורי: אם כן, לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה

, לפי שעל כל אחת יוכלו שונאיה להוציא קול בחינם.

והתורה אמרה

[דברים כב] "והיה אם לא תמצא חן בעיניו,

כי מצא בה ערוות דבר

".

ולהלן

[שם ט]

הוא אומר

: "

על פי שנים עדים או על פי שלושה עדים יקום דבר

". ומקישם הכתוב:

מה להלן

, בעדים צריך שתהא ידיעת

דבר ברור

.

אף כאן

, במגרש את אשתו משום דבר ערווה, אינו חייב להוציא עד שיהא

דבר ברור.

ורבא סבר כרבי יוחנן בן נורי.

תנו רבנן

:

א. יצא על בתולה קול שהיא

בעולה, אין חוששין לה

לאוסרה להינשא לכהן גדול שאסור בבעולה.

ב. יצא על פנויה קול שהיא

נשואה

מלפני זמן מה,

אין חוששין לה.

ג. וכן אם יצא עליה קול שהיא

ארוסה

,

אין חוששין לה.

ד. יצא על פנויה קול שנישאת היום, אם אמרו שהיא נשואה לפלוני מסויים, חוששין לה, כדקתני במשנתנו.

אבל כ

שלא

אמרו "

לפלוני

",

אין חוששין לה.

ה. אם יצא קול: פלונית מתקדשת היום

בעיר אחרת

,

אין חוששין לה.

ו. יצא קול שהיא

ממזרת, אין חוששין לה

.

וכן שהיא

שפחה, אין חוששין לה

.

ז. יצא קול:

הקדש פלוני נכסיו! אין חוששין להן

, לאסור עליו להשתמש בהן.

ח. יצא קול "

הפקיר פלוני נכסיו

",

אין חוששין להן.

אמר עולא,

הא דקתני במתניתין "יצא קול שהיא מקודשת" חוששין לה,

לא

מדובר

ששמעו

רק

קול הברה

שמועה.

אלא, כדי שיהו נרות דולקות, ומטות

מוצעות, ובני אדם נכנסין ויוצאין, ואומרים פלונית מתקדשת היום

, שיש בכל זה ראיה לחוש לקול.

ופרכינן: וכי השמועה שפלונית עתידה להיות "

מתקדשת

היום" דיה לאסור אותה?

ודלמא

לבסוף,

לא אקדשה.

ומשנינן:

אימא

כך יצא הקול "

פלונית

כבר

נתקדשה היום

לפלוני".

וכן תני לוי: לא שישמעו קול הברה, אלא כדי שיהיו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה

[התוס' גרסו ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים],

ואומרות: פלונית מתקדשת היום.

ופריך "

מתקדשת

"?

ודלמא

לבסוף

לא אקדשה?

אלא

אמר רב פפא: אימא

"

פלונית נתקדשה היום

".

וכן

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא ששמעו קול הברה, אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות, ובני אדם נכנסים ויוצאים

.

אם

אמרו דבר

, פלונית נתקדשה היום,

זה הוא קול

.

ואם

לא אמרו דבר

, אלא שתקו,

זהו אמתלא

, השוברת ומבטלת את הקול.

ומקשינן:

והא

אם

לא אמרו

, אין כאן לא קול,

ולא כלום

, ומאי קאמרינן זהו אמתלא?

ומתרצינן: רבה בר בר חנה בא

לאפוקי מדרבה בר רב הונא, דאמר

לקמן,

אמתלא שאמרו

מבטלת את הקול, היא

אפילו

אם יצאה האמתלא

מכאן עשרה ימים

.

קא משמע לן

, שאם

לא אמרו

קול גמור, אלא קול מסופק, כגון קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה,

הוא דהוי אמתלא

, לפי שיצא הקול עם האמתלא בחדא מחתא.

הא

אם

אמרו

פלונית נתקדשה היום, ולאחר זמן הוסיפו אמתלא,

לא הוי אמתלא.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב

: הא דחוששין לקלא,

לא

מדובר

ששמעו קול הברה

בלבד,

אלא כדי שיאמרו

אינשי:

פלוני

אמר שאשה פלונית מקודשת, ואפשר לבדוק

מהיכן שמע, מפלוני

אחר,

ופלוני מפלוני, ובודקין והולכין

למצא מקור השמועה,

עד שמגיעין ל

ידיעת

דבר הברור

מי הם העדים שראו את הקדושין, שאז חוששין לקלא.

ופרכינן: אם ידעינן

בדבר הברור

בפני מי נתקדשה, הא

עדות מעלייתא הוא!

וכי משנתנו באה להגיד הלכות עדות, שעדים נאמנים!?

ועוד, מהו "יצא שמה בעיר", והא עדות גמורה היא זו. [ריטב"א]

ומתרצינן: אלא,

כי אתא רב שמואל בר יהודה, אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב

: הא דחוששין לקול,

לא

מדובר

ששמעו קול הברה, אלא כדי שיאמרו: פלוני מהיכן שמע, מפלוני. ופלוני מפלוני

, שאמר פלוני ופלוני היו עדי קידושין,

והלכו להם למדינת הים

, שאי אפשר לברר בירור גמור, בכי האי גוונא חוששין לקול. [ואף על פי שאין נרות דולקים ומיטות מוצעות].

אמר ליה אביי לרב יוסף

: אם באו העדים ממדינת הים, ואמרו לא היו דברים מעולם, ולא נתקדשה פלונית בפנינו, האם

מבטלינן קלא

, ומותרת לעלמא בלי גט,

או לא מבטלינן קלא.

אמר ליה רב יוסף: מדאמר רב חסדא

ש

אין

מכשירין את הקול

עד שישמעו

מפי אנשים

הכשרים

, שאמרו בפני פלוני ופלוני נתקדשה פלונית, והלכו למדינת הים,

שמע מינה

שאם יש ריעותא בקול, כגון שהוציאוהו אנשים שאינם כשרים, לא חיישינן לקלא. ואם כן הוא הדין שאם אחר כך חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם,

מבטלינן קלא.

אמר ליה

אביי לרב יוסף,

אדרבה,

תוכיח מהא

דאמר רב ששת, אפילו

אם נודע שנתקדשה בפני עדים

מפי נשים, הוי קול, שמע מינה

אין חוששין בהוצאת הקול שמא אינו נכון. ואם כן, הוא הדין

לא מבטלינן קלא

, אם יאמרו העדים לא היו דברים מעולם.

אמר ליה

רב יוסף:

אחרוותא נינהו

, מקומות חלוקים במנהגם,

בסורא

נהגו שאם חזרו העדים ואמרו לא היו דברים מעולם

מבטלי קלא, ובנהרדעא לא מבטלי קלא.

ההיא

אשה

דנפק עלה קלא

בעיר

דאיקדשה לבר בי רב

[שנתקדשה לאחד מבני הישיבה].

אתייה

[שלח והביא]

רב חמא לאביה

של האשה,

ואמר ליה: אימא לי היכי הוה עובדא?

אמר ליה

אביה: אותו בחור,

על תנאי קידש

את בתי

אדעתא

על מנת

דלא אזיל

שלא ילך

לבי חוזאי

, ולבסוף

אזל

, ובטלו הקידושין.

אמר ליה

רב חמא:

כיוון דבעידנא דהואי קלא

, בזמן שהיה קול גמור,

לא הואי

עמו

אמתלא

, הרי עכשיו,

לאו כל כמינך דמחזקת אמתלא

לבטל הקול.

ההיא

אשה

דנפק עלה קלא, דאיקדשה בפני עדים לפלוני באציפא בתוחלא

[תמר שלא נתבשל כל צרכו, והונח בחותלות - שהם כלים העשויים מכפות תמרים, להתבשל בהם. ואחר שאוכלים אותו, נשאר על הגרעין מבשר הפרי, שלא נפרד בשעת אכילה, והוא נקרא ציפה לשון ציפוי ובאותו בשר קידשה],

בעינא

, על מעין של מקום הנקרא "

דבי שיפי

".

שלחה רב אידי בר אכין לקמיה דאביי

, לשאול: אם יבואו העדים ויאמרו לא נתקדשה בפנינו,

כי האי גוונא, מאי?

האם יכול הקול להתבטל או לא.

אמר ליה

אביי:

אפילו למאן דאמר

שבעלמא

לא מבטלינן קלא

, משום שעדיין יש חשד לאנשים שמא בכל אופן נתקדשה, לכן מצריכים גט לחומרא, אבל

בהא

, שקידשה בציפא דתוחלתא,

מבטלינן קלא

, ואינה צריכה גט להינשא לאחר. משום

שמימר אמרי

אינשי:

עיינו רבנן בקידושיה, ולא הוה בהו שווה פרוטה

, ומעיקרא לא נתקדשה.