Guitín 83b — el Talmud en español

הרי גרושה אצלו בזנות

הרי אינה אסורה, אלא להינשא לו מחמת התנאי, אבל אינה אסורה עליו באיסור אשת איש, ובזנות היא מותרת לו, ואם כן היא נחשבת כגרושה גם לגבי אותו כהן, שהרי היא מותרת לחיות עמו חיי אישות -

ואם כן, אי אפשר ללמוד מכאן בקל וחומר, שבאומר "על מנת שלא תנשאי לפלוני" תהא אסורה על כל העולם באיסור אשת איש, מחמת שיש עליה שם אשת איש על פלוני.

שהרי גם לגבי אותו פלוני, אין לה איסור אשת איש, ואינו אלא תנאי בעלמא שלא תנשא לו.

אלא,

רבי עקיבא סבר שרבי אליעזר אמר את דבריו

ב

אומר

חוץ

מפלוני, ועל זה הקשה שבאופן שאמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני כהן", היא נחשבת לגביו כאשת איש גמורה, ומכל מקום לאחר שמת היא נאסרת עליו באיסור גרושה, שהרי לגבי כל העולם היא נחשבת לגרושה, ואם כן כל שכן שלגבי איסור אשת איש היא אסורה להינשא לו, מחמת שיש עליה שם אשת איש לגבי כל העולם.

ושואלת הגמרא:

ורבי עקיבא, אי "חוץ" סבירא ליה,

אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בחוץ מפלוני,

לותיב,

ישאל רק את השאלה השניה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "הרי את מותרת לכל אדם

חוץ

מפלוני" -

ואי "על מנת" סבירא ליה,

אם הוא סובר שרבי אליעזר אמר את דבריו בעל מנת,

לותיב,

ישאל רק את השאלה הראשונה, שהיא תשובה על דברי רבי אליעזר באופן שהוא אומר "

על מנת

שלא תנשאי לפלוני" .

ומשנינן:

רבי עקיבא שמיע ליה,

שמע

דאיכא דאמר,

שיש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה

חוץ

מפלוני,

ואיכא דאמר,

ויש מי שסובר שרבי אליעזר ורבנן נחלקו באופן שהוא אמר לה

על מנת

שלא תנשאי לפלוני -

וזהו שהקשה רבי עקיבא:

ל

מאן דאמר,

למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שהוא אמר לה

חוץ,

לדבריו יש להשיב

האי פירכא

את השאלה השניה [דבר אחר].

ו

ל

מאן דאמר,

למי שסובר שרבי אליעזר מכשיר את הגט באופן שאמר לה

על מנת,

לדבריו יש להשיב

האי פירכא

את השאלה הראשונה.

ושואלת הגמרא: הרי רבא אמר לעיל שיש פירכא על תשובתו של רבי עקיבא,

ומאי פירכא,

מה יש לפרוך על תשובתו השניה של רבי עקיבא?

[את השאלה הראשונה של רבי עקיבא כבר הגמרא דחתה לעיל, אבל עדיין קשה מה הפירכא על תשובתו השניה של רבי עקיבא] -

אי נימא,

אם נאמר שהפירכא היא, שאי אפשר ללמוד בקל וחומר מאיסור כהונה, [וכמו שלגבי איסור כהונה אם יש לה צד גירושין היא נאסרת, הוא הדין כשיש לה צד איסור אשת איש היא נאסרת על כל העולם] משום ש

איסור כהונה שאני,

שכיון שריבה בהן הכתוב מצוות יתירות, לכן אפילו באופן שאין לה שם גרושה לגביו, בכל זאת היא נאסרת. אבל לגבי איסור אשת איש, אפילו שלאותו פלוני היא אסורה באיסור אשת איש, מכל מקום היא מותרת לכל העולם.

זוהי אינה פירכא!

ד

הא רבי אליעזר נמי, מאיסור כהונה קא מייתי ליה.

הרי כל מקור ההלכה שחידש רבי אליעזר שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא מדין ריח הגט שאוסר אותה לכהונה, [וכמבואר לעיל פב ב], ואם כן, בהכרח שאין הוא סובר שאיסור כהונה שאני, דאם לא כן, איך אפשר ללמוד מאסור כהונה לאיסור אשת איש? ולכן, אי אפשר לתרץ את דברי רבי אליעזר דאיסור כהונה שאני.

מתרצת הגמרא: -

רבא,

שאמר שיש פירכא על התשובה של רבי עקיבא,

כרבי ינאי משום זקן אחד קא מתני,

שהמקור של רבי אליעזר הוא ממה שנאמר בפרשת גירושין ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר, ודורשים מ'לאיש אחר' שאפילו אם התיר אותה רק לאיש אחד היא מגורשת, וכל שכן אם התיר אותה לכל העולם חוץ מפלוני שהיא מגורשת, ולפי זה אין ראיה שרבי אליעזר סובר שאפשר ללמוד מאיסור כהונה לאיסור אשת איש, ושוב אפשר לפרוך על תשובתו של עקיבא דאיסור כהונה שאני שהרי ריבה בהן הכתוב מצוות יתירות:

עוד שנינו בברייתא:

אמר להן רבי יהושע

לאותן ארבעה זקנים שהשיבו על דבריו של רבי אליעזר:

אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

שואלת הגמרא:

למימרא,

משמע מהברייתא,

דרבי יהושע כוותיה סבירא ליה.

שרבי יהושע סובר כדעת רבי אליעזר, ולכן הוא מנע מהם להשיב על דבריו של רבי אליעזר.

והא איהו נמי,

הרי גם רבי יהושע עצמו,

מיפרך קפריך

הקשה על דברי רבי אליעזר?

מתרצת הגמרא:

הכי קאמר להו

:

לדידי נמי אית לי פירכא,

גם לי יש מה להשיב על דבריו של רבי אליעזר, אבל

מיהו, בין לדידי,

בין למה שאני רוצה להשיב על רבי אליעזר, ו

בין לדידכו,

בין למה שאתם משיבים על דבריו, מכל מקום,

אין משיבין את הארי לאחר מיתה.

ומאי פירכא דרבי יהושע?

ומה היא הפירכא של רבי יהושע על דברי רבי אליעזר -

דתניא, אמר רבי יהושע

: כתוב בתורה: כי יקח איש אשה [וזוהי 'הויה ראשונה' - ההתהוות הראשונה של הקידושין] ושנאה, וכתב לה ספר כריתות, והלכה, והיתה לאיש אחר [וזוהי 'הויה שניה'] -

ו

מקיש ה

כתוב את "

קודמי הויה שניה",

דהיינו, את מצבה של האשה לאחר גירושיה, לפני שתתקדש פעם שניה,

ל"קודמי הויה ראשונה",

למצב שלה לפני שנתקדשה פעם ראשונה -

מה "קודמי הויה ראשונה",

כמו לפני שנתקדשה פעם ראשונה, המצב שלה היה

דלא אגידא באיניש אחרינא,

שלא היתה קשורה עם אף אחד, והיא היתה פנויה לגמרי.

אף "קודמי הויה שניה",

הוא הדין לפני שנתקדשה פעם שניה, דהיינו, המצב שלה לאחר גירושיה, צריך להיות מצב

דלא אגידא באיניש אחרינא,

שלא יהא לה שום קשר לאף אדם -

ואילו לפי דברי רבי אליעזר, שאם אמר לה חוץ מפלוני היא מגורשת, יוצא שאף שאינה פנויה לחלוטין, שהרי עדיין היא אסורה לפלוני מחמת בעלה הראשון, בכל זאת היא מגורשת, ואין זה דומה לקודמי הויה ראשונה.

גופא,

שנינו לעיל בברייתא -

מודה רבי אליעזר

במגרש את אשתו, ואמר לה "הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני", והלכה וניסת לאחד מן השוק, ו

אחר כך היא

נתארמלה

נתאלמנה

או נתגרשה

ממנו,

שמותרת לזה שנאסרה עליו.

היא יכולה להנשא לאותו פלוני שבעלה התנה עמה שלא תנשא עמו -

וכתוב בברייתא:

השיב רבי שמעון בר אלעזר תשובה לדברי רבי אליעזר,

שאמר אם נשאת לאחר, היא מותרת לאותו פלוני, ועל זה הקשה -

הרי אשה זו היתה אסורה לאותו פלוני מחמת אישות בעלה הראשון, ועכשיו ניתרת לשוק על ידי שנישאת לאחר ו

היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר

ומקשינן -

ו

כי

לא

מצינו שזה אוסר וזה מתיר?

והרי

כל

יבמה, דבעל אוסר,

הרי אף שבעלה מת, עדיין היא אסורה לשוק מחמת האישות של בעלה הראשון, חוץ מאשר ליבם,

ו

בכל זאת ה

יבם מתיר

אותה לשוק על ידי חליצה להינשא לכל אדם.

ומשנינן:

התם

הטעם שהיא אסורה לשוק לפני החליצה, משום ד

יבם הוא קא אסר לה,

שהרי עדיין היא זקוקה ליבם, וכיון שאיסורה מחמת היבם לכן הוא זה שמתירה - וראיה לכך שהטעם שהיא אסורה לשוק הוא מחמת היבם -

דאי מבעל

שאם נאמר שהיא אסורה מחמת אישות המת,

הא שריא וקיימא

מיד שבעלה מת מיד היא מותרת לגמרי, וראיה לכך שהרי אם יש לו בנים היא מותרת לשוק, ובהכרח שמה שאסורה לשוק כשאין לה בנים זהו מחמת היבם, ולכן הוא יכול להתירה.

ומקשינן:

הרי

מצינו ב

נדרים

שזה אוסר וזה מתיר -

ד

ה

נודר אוסר

בנדר את החפץ

ו

מכל מקום ה

חכם מתיר

לו את הנדר .

ומשנינן:

הא אמר רבי יוחנן אין חכם מתיר כלום,

שחכם אין בכוחו העצמי להתיר נדרים כמו שמתיר הבעל,

אלא

שהוא מראה לנודר פתח, שאילו היה יודע מה יגרם לו כתוצאה מהנדר הוא לא היה נודר, ואז ניתר הנדר

בחרטה

של הנודר עצמו, ונמצא שמתחילתו היה כמו נדר בטעות, ואין לך נדר שיתירו החכם מכוחו העצמי .

ומקשינן:

הרי

מצינו שזה אוסר וזה מתיר ב

הפרת הבעל

-

דאשה נודרת

על עצמה,

ו

מכל מקום

בעל

ה

מיפר

לה את הנדר, בלא חרטה.

ומשנינן:

התם,

מה שבכוחו של הבעל להפר, הוא

כדרב פינחס משמיה דרבא

-

דאמר רב פינחס משמיה דרבא, כל

אש

ה

ש

נודרת, על דעת

ש

בעלה

יסכים

היא נודרת.

אבל על הצד שבעלה לא יסכים, היא לא נודרת, ונמצא שאינו נחשב שבעלה הפר לה את הנדר, שהיות ומתחילה היא לא נדרה אלא על דעת בעלה, והוא לא הסכים, נמצא שמתחילה אין כאן נדר ככל, אם כן לא מצינו זה אוסר וזה מתיר .

שנינו לעיל בברייתא:

נענה רבי אלעזר בן עזריה ואמר

כיון שהתורה אומרת שצריך לגרש אותה בספר

כריתות,

צריך שהגט יהיה

דבר הכורת בינו לבינה,

שלאחר הגירושין לא יהא לה שום שייכות לבעלה הראשון. אבל באופן שהוא משייר חוץ מפלוני, הרי עדיין היא לא כרותה ממנו לגמרי ועדיין היא תלויה בו, שהרי מחמתו אינה יכולה להנשא לאותו פלוני -

הא למדת שאין זה כריתות

.

שואלת הגמרא:

ורבנן,

שאר הזקנים שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר,

האי

'

כריתות

',

מאי עבדי ליה,

מה הם דורשים מפסוק זה?

מיבעי להו

הם צריכים את המילה כריתות לדרשא אחרת:

לכדתניא

וכמו ששנינו בברייתא -

האומר לאשתו

הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין

לעולם

,

או שאמר לה

על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם, אין זה כריתות

שהרי היא נשארת קשורה בו כל ימי חייה באיסור שתיית יין -

אבל אם התנה עמה שלא תלך לבית אביה שלשים יום, או שלא תשתה יין

שלשים יום, הרי זה כריתות

כי אינה תלויה בו כל ימי חייה, ולכן צריך את המילה כריתות לדרוש שאם התנה עמה שלא תעשה כן כל ימי חייה אין זה כריתות.

ואידך,

ורבי אלעזר בן עזריה מהיכן הוא לומד דין זה?

מכרת כריתות נפקא.

הרי בכדי למעט שהאומר חוץ מפלוני הגט פסול, מספיק שיהיה כתוב 'וכתב לה ספר כרת' ומזה שהתורה כתבה 'כריתות' לומדים דבר נוסף - שאם התנה עמה שלא תשתה יין כל ימי חייה אין זה כריתות.

ואידך

ורבנן שלא השיבו כן על דברי רבי אליעזר מה הם דורשים מאריכות לשון התורה?

כרת כריתות, לא דרשי.

הם לא סוברים שדורשים את אריכות לשון התורה:

אמר רבא

-

האומר לאשתו

הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין כל ימי חיי אין זה כריתות

שהרי היא קשורה בו לקיום התנאי -

אבל אם הוא אומר לה הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין

כל ימי חיי פלוני, הרי זה כרית ות.

שואלת הגמרא -

מאי שנא,

מדוע באומר על מנת שלא תשתי יין כל ימי

חיי פלוני

זה נחשב לכריתות, משום

דדלמא מאית,

שמא ימות הוא לפניה,

ומקיימא ליה לתנאיה,

ושוב היא יכולה לשתות יין, שהרי התקיים התנאי, ונמצא שלא היתה תלויה בו כל ימי חייה. אם כן, גם באומר לה שלא תשתה יין ב

חיי דידיה

[כל זמן שהוא חי],

נמי

יהא הגט כשר, שהרי

דלמא מאית, ומקיימא ליה לתנאיה.

יכול להיות שהוא ימות לפניה, והיא תשתחרר מהתנאי.

מתרצת הגמרא: -

אלא אימא,

כך תפרש את כוונת רבא -

אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין

כל ימי חייכי

כל ימי חייך, נמצא שהיא קשורה ותלויה בו כל ימי חייה, ולכך

אין זה כריתות

, אבל אם אמר לה על מנת שלא תשתי יין

כל ימי חיי או חיי פלוני, הרי זה כריתות,

שהרי אפשר שהבעל ימות לפניה או שפלוני ימות לפניה , וכיון שאינה קשורה ותלויה בבעלה כל ימי חייה, הרי זה גט כשר .

בעא מיניה רבא מרב נחמן

-

הנותן גט לאשתו ואמר לה בשעת נתינת הגט"

היום אי את אשתי

[כונתו שהגט יחול ליום זה בלבד], אך

ולמחר את אשתי,

וכלפי יום המחר אינה מגרשה,

מהו?

האם זה נחשב לשיור בגוף הגט או לא.

תיבעי

הספק הוא בין

ל

דעת

רבי אליעזר

שהאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, וכן

תיבעי ל

דעת

רבנן

שסוברים שאם אמר לה חוץ מפלוני הרי זה גט פסול -

תיבעי לרבי אליעזר

-

עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם,

כשמגרשה חוץ מפלוני, שהיא מגורשת,

אלא

רק באופן

דלמאן דקא שרי, קא שרי לעולם.

למי שהתירה, הרי התירה לגמרי.

אבל הכא,

שמשייר בגט שלא יחולו הגירושין רק להיום -

לא

הכשיר רבי אליעזר את הגט, כיון שאין הגט מנתק אותה לגמרי ממנו -

או דלמא, לא שנא.

וכמו שבאומר חוץ מפלוני הרי זה גט כשר, הוא הדין באופן שמגרשה רק ליום אחד הרי זה גט כשר.

תיבעי לרבנן

-

עד כאן לא קאמרי רבנן התם,

כשמגרשה חוץ מפלוני, שהגט פסול,

אלא דלא פסקה מיניה לגמרי.

כיון שלא נפסק הקשר בינה לבעלה, שהרי מחמתו אסורה לאותו פלוני ולכן הגט פסול -

אבל הכא,

שאמר לה היום אי את אשתי, היא מגורשת לגמרי, ואינה חוזרת אליו למחר אלא כשיקדשה שנית, ד

כיון דפסקה

ממנו להיום,

פסקה

ממנו לגמרי -

בתר דבעיא הדר פשטה

: