Guitín 78b — el Talmud en español

וגט יוצא מארבע אמות שלו לארבע אמות שלה,

שהבעל זרק לה את הגט, והוא נפל כשחלקו אחד בארבע אמות שלו וחלקו השני בארבע אמות שלה, והרי הוא ברשות שניהם.

ומקשינן:

והא אגיד גביה!

הרי מקצת הגט עדיין נמצא ברשותו, והתורה אומרת "ונתן בידה" שיהא כולו ברשותה, ואם לאו אינו גט, ומדוע אומרת המשנה שהוא ספק גירושין?

ומתרצינן:

אלא, רבה ורב יוסף, דאמרי תרוייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן,

כת

אחת אומרת

שהגט נפל

קרוב לו

בתוך ארבע אמותיו, וכת

אחת אומרת

שהגט נפל

קרוב לה

בתוך ארבע אמותיה. וזו כוונת המשנה שהיה מחצה על מחצה, ולכן הוי ספק מגורשת.

רבי יוחנן אומר: "קרוב לה" שנינו

במשנה, משמעותו,

אפילו

הגט רחוק ממנה

מאה אמה

היא מגורשת, ובלבד שהוא קרוב לה, ולא משום קנין ארבע אמות. וכן

"קרוב לו" שנינו,

ומשמע,

אפילו

רחוק ממנו

מאה

אמה אינה מגורשת, וכדמפרש להלן.

והוינן בה:

היכי דמי

לרבי יוחנן

מחצה על מחצה?

ומשנינן: אמר רב שמן בר אבא: לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן

את כל האופנים: אם הגט נפל במקום ש

הוא יכול לשומרו והיא אינה יכולה לשומרו, זהו "קרוב לו"

שאינה מגורשת.

ואם נפל במקום ש

היא יכולה לשומרו והוא אינו יכול לשומרו, זהו "קרוב לה"

שהיא מגורשת.

ואם נפל במקום ש

שניהם יכולין לשומרו

או

שניהם אין יכולין

לשומרו,

זהו מחצה על מחצה,

דהוי ספק גירושין.

אמרוה קמיה דרבי יוחנן

את הפירוש הזה במשנתנו,

משמיה דרבי יונתן הכי,

שגם הוא פירש כמותו.

אמר

רבי יוחנן:

ידעין חברין בבלאי לפרושי כי האי טעמא!

חברינו שבבבל [רבי יונתן עלה מבבל לארץ ישראל] יודעים לבאר בטעמים נכונים.

תניא נמי הכי,

שהקורבה שבמשנתנו היינו היכולת לשמור, דתניא:

רבי אליעזר אומר: כל שהוא קרוב לה

יותר

מלו, ובא כלב ונטלו

את הגט,

אינה מגורשת.

והוינן בה: אמאי אינה מגורשת? שהרי הגירושין כבר חלו ברגע שהגט הגיע בקירבתה ומה איכפת לן שהכלב נטלו אחר מכן

כל היכי תינטריה ותיזיל

וכי לעולם היא צריכה לשמור את הגט?

אלא לאו, הכי קאמר

הברייתא:

כל שקרוב לה מלו,

כלומר, גם באופן שהגט קרוב יותר לה מאשר לו, בכל זאת, אם יש הפסק של נהר או תל עפר בינה לבין הגט,

ואילו בא כלב ונטלו,

אז רק

והוא יכול לשמרו

מהכלב

ו

אילו

היא אינה יכולה לשומרו. אינה מגורשת.

אמר ליה שמואל לרבי יהודה: שיננא!

[כינוי לרב יהודה על שנינותו] הקורבה שבמשנתנו היינו

כדי שתשוח ותטלנו

שהגט כל כך קרוב לאשה שהיא רק צריכה להתכופף ולהרימו.

ואף שכך הוא מעיקר הדין, מכל מקום,

ואת, לא תעביד עובדא

למעשה, אל תתיר אשה להינשא על סמך גט כזה,

עד דמטי גיטא לידה

רק כאשר הגיע הגט לידה ממש, וזאת משום גזירה, שמא יאמרו על גט שנפל רחוק ממנה, שהוא קרוב.

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הוה עובדא הכי

באשה שהגט הגיע קרוב אליה ולא קיבלה אותו בידה ממש, ואחר כך מת בעלה,

ואצרכוה חליצה

מדרבנן לחומרא כאילו לא התגרשה.

שנינו במשנה:

וכן לענין קידושין.

אמר רבי אסי רבי יוחנן: לגיטין אמרו,

רק לגבי גט נאמר הדין שהוא מועיל גם כאשר הוא הגיע רק קרוב אליה, כי בגט מועיל גם ליתנו לה בעל כרחה, ולכן די גם בנתינה כזו.

ולא לדבר אחר,

כגון בעל חוב שזרק את תשלום החוב לעבר המלוה והכסף הגיע קרוב אליו, ואחר כך נאבד הכסף, לא אמרינן שהמלוה כבר זכה בכסף לפני שנאבד אלא הלוה עדיין נשאר חייב.

איתיביה רבי אבא לרבי אסי

ממשנתנו:

וכן לענין קידושין!

הרי שלא רק בגט נאמר הדין של קורבה?

ומשנינן:

שאני התם, דכתיב "ויצאה"

-

"והיתה",

הוקשו קידושין לגירושין לכל דיניהם, מה שאין כן לגבי חוב, שלגביו לא נאמר הדין של קורבה.

איתיביה

ממשנתנו:

וכן לענין החוב.

אם אמר לו בעל חובו "

זרוק לי חובי", וזרקו לו,

קרוב למלוה זכה הלוה

[כלומר המלוה זכה בחוב, ונפטר הלוה בכך].

קרוב ללוה, הלוה חייב, מחצה על מחצה, שניהם יחלוקו.

הרי שגם לענין חוב נאמר הדין של קורבה.

ומתרצינן:

הכא במאי עסקינן: דאמר ליה

המלוה ללוה:

זרוק לי חובי ותיפטר

בכך, ולכן מועיל גם כאשר הגיע החוב רק קרוב למלוה.

ומקשינן:

אי הכי, מאי למימרא?

פשיטא שהלוה נפטר בכך, שהרי המלוה פטר אותו במפורש על ידי פרעון כזה!

ומתרצינן:

לא צריכא,

שמדובר

דאמר ליה: זרוק לי חובי בתורת גיטין.

שהמלוה מסכים שלגבי פרעון החוב, תועיל קבלה כזאת המועילה לגבי גט.

ומקשינן:

ואכתי, מאי למימרא?

שהרי גם זה פשיטא שמועיל? ומתרצינן:

מהו דתימא, מצי אמר ליה

המלוה ללוה:

משטה אני בך,

ולא התכוונתי לכך באמת.

קמשמע לן

שהוא אינו יכול לטעון כך.

אמר רב חסדא

: נתן לה הבעל

גט בידה ומשיחה

ראש החוט שקשור לגט נשאר

בידו.

אם

החוט חזק שעל ידו

יכול

הבעל

לנתקו

את הגט מידי האשה

ולהביא אצלו, אינה מגורשת. ואם לאו

שהחוט אינו חזק כל כך ואם ימשוך בו הוא יקרע, הרי זו

מגורשת.

מאי טעמא?

הרי כל הגט נמצא בידי האשה ומדוע אינה מגורשת?

משום

דבעינן "כריתות",

שיהיו מובדלים זה מזו,

וליכא,

שהרי הם אגודים יחד על ידי החוט הזה.

אמר רב יהודה: היתה ידה עשויה כקטפרס,

כמדרון, שראשי אצבעותיה נטו בשיפוע כלפי מטה ולא פשטה ידיה כלפי מעלה כדרך פושטי יד, הרי

אף על פי שהגיע גט לידה, אינה מגורשת,

כי הגט יפול מהיד שלה מיד, ואין קבלה שכזאת נחשבת לקבלה בידה.

ומקשינן:

אמאי

אינה מגורשת?

הא כי נפיל, בארבע אמות דידה קא נפיל!

הרי גם לולי קבלתה ביד, היא מתגרשת מצד קנין ארבע אמות!

ומתרצינן:

בדלא נח

הגט על הארץ, אלא כשנפל מתוך היד שלה, הוא נשרף באויר.

ומקשינן:

ותיגרש מאוירא בארבע אמות!

שהרי הגט הגיע לתוך אויר ארבע אמות שלה?

תפשוט

מכאן הא

דבעי רבי אלעזר: ארבע אמות שאמרו

שקונין לאדם, האם

יש להן אויר,

האם גם האויר שלהם בלבד קונה,

או אין להן אויר

ורק כשהגיע לקרקע הוא קונה?

תפשוט

מדברי רב יהודה,

דאין להן אויר,

ולכן אינה מתגרשת כשהיתה ידה עשויה כקטפרס, למרות שהגט הגיע לתוך אויר ארבע אמותיה של האשה.

ודחינן, שאי אפשר לפשוט מכאן, כי

הכא במאי עסקינן: בעומדת על גב הנהר, דמעיקרא, לאיבוד קאי.

שסופו של הגט ליפול לתוך הנהר וליאבד, ובאופן כזה ודאי לא מועיל אויר ארבע אמות, כי הגעת הדבר לאויר באופן שאינו ראוי לנוח על הארץ, אינו קונה.