Guitín 76a — el Talmud en español

ומקשינן:

בשלמא ל

דעת

רבא,

שמעמידים את הרישא של המשנה שצריכה להניק שתי שנים ממש, אף על פי שהתנה סתם ולא קבע זמן, מבוארים היטב דברי המשנה: כי את ה

רישא

של המשנה האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים הרי זה גט, נעמיד

בדלא פריש

זמן, והיות והניקתו כל צרכו, מספיק בכך.

ואילו את ה

סיפא,

האומרת שאם מת הבן בתוך שתי שנים אינו גט, נעמיד ב

דפריש

זמן, וכיון שפירש זמן, בהכרח שהתכוון דווקא שתניק ממש עד שתי שנים, שהרי לא הוצרך לפרש, ואם בכל זאת פירש סימן שמקפיד על כך.

אלא, לרב אשי,

שלדבריו ברישא של המשנה מדובר בהתנה שתניקהו יום אחד, בהכרח, מה שכתוב "מת הבן או האב קודם שהשלימה את התנאי", הכוונה היא שמת קודם שהניקתו בכלל, קשה,

מאי שנא רישא

שחל הגט על אף שלא נתקיים התנאי,

ומאי שנא סיפא

שהגט אינו חל כשלא נתקיים התנאי, ומדוע ברישא חל הגט, והרי לא התקיים כלום מהתנאי?

ומסקנת הגמרא: אכן

קשיא

המשנה לדברי רב אשי

2 .

תנו רבנן

: אמר לאשתו

הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים, ועל מנת שתניקי את בני שתי שנים.

אף על פי שלא נתקיים התנאי

-

הרי זה גט.

לפי שלא אמר לה

תנאי כפול, המפרש מה יהא אם תקיים את התנאי, ומה יהא אם לא תקיימנו.

ולומדים מתנאי בני גד ובני ראובן, שצריך תנאי כפול.

וכך היה צריך לומר לה:

אם תשמשי

יהא גט, ו

אם לא תשמשי

לא יהא גט.

אם תניקי

יהא גט,

ואם לא תניקי

לא יהא גט.

וכיון שלא התנה כך, התנאי בטל והמעשה עצמו קיים. שהתנאי מועיל רק אם התנה תנאי כפול .

אלו

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים

: אין צורך בתנאי כפול כדי שייחשב לתנאי.

ולכן אם

נתקיים התנאי

-

הרי זה גט, ואם לאו

-

אינו גט

.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול.

ומפרשת הגמרא כלפי מי דברי רבן שמעון בן גמליאל מוסבים:

איכא דאמרי

[יש אומרים]:

לרבי מאיר קאמר ליה.

ואיכא דאמרי: לרבנן קאמר להו.

ומפרש הגמרא:

איכא דאמרי לרבי מאיר קאמר ליה, והכי קאמר ליה

[וכך אמר לו]:

אין לנו ללמוד מתנאי בני גד שצריך תנאי כפול, כיון ש

אין לך תנאי ב

כל המקרא וה

כתובים שאינו כפול,

כגון "אם שכב...

אם לא שכב" [במדבר ה], "אם תאבו ושמעתם... אם תמאנו ומריתם" [ישעיהו א].

והוו להו

[והרי הם]

שני כתובים הבאין כאחד,

המלמדים ענין אחד.

וכל שני כתובים הבאין כאחד, אין מלמדין

למקומות אחרים.

והיינו, כי בזה שהתורה חזרה וכתבה במקומות נוספים שצריך תנאי כפול, סימן הוא שרק במקומות אלו צריך תנאי כפול, ואין ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן לכל התנאים שצריך תנאי כפול. כי אילו רצתה התורה ללמדנו שבכל מקום צריך תנאי כפול, היה די לכתוב זאת במקום אחד, וממנו היינו לומדים לכל המקומות בלימוד של במה מצינו.

ולכן אין ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן שכך צריך להיות כל תנאי.

איכא דאמרי,

רבן שמעון בן גמליאל

לרבנן קאמר להו.

והכי קאמר להו

: אין להוכיח כי אין למדים מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי כפול, מכך שהתורה חזרה וכתבה במקומות אחרים שצריך תנאי כפול, כי

אין לך תנאי בכתובים, שאינו כפול.

והיינו, שבכל אותן מקראות יש בהם סברה מיוחדת שלא ללמוד מתנאי בני גד ובני ראובן שצריך תנאי כפול, ומחמת זה הוצרך הכתוב בכל אותן מקראות לחזור ולפרש שצריך תנאי כפול, כמו שביארו בקדושין [סא ב].

ולכן אין הם נחשבים שני כתובים הבאים כאחד שאינם מלמדים.

ו

לכן

גמרינן מינייהו

[אנו למדים מהם] לשאר תנאים, שאין תנאי מתקיים אלא אם כן כפלו.

אלו הם שני הצדדים לפרש את דברי רבן שמעון בן גמליאל בברייתא;

ורמינהו

על ברייתא זו סתירה מברייתא, ששנינו בה:

אמר לה

הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים,

או

על מנת שתניקי את בני שתי שנים.

אם

מת האב או מת הבן

-

אינו גט.

דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים: אף על פי שלא נתקיים התנאי

-

הרי זה גט.

שכן

יכולה היא שתאמר לו "תן לי אביך, ואשמשנו",

או "

תן לי בנך, ואניקנו".

ואם כן,

קשיא

מהא

ד

אמר

רבי מאיר

בברייתא הקודמת,

אדרבי מאיר

שבברייתא זו.

שבברייתא קודמת נתבאר שסובר כי אם התנאי אינו כפול - התנאי בטל והגט קיים, ואילו מהברייתא הזו עולה שרבי מאיר סובר כי התנאי קיים, ומבטל את הגט.

וכן

קשיא

מ

דרבנן אדרבנן,

שבברייתא הקודמת נתבאר שהם סוברים כי אפילו תנאי שאינו כפול - התנאי קיים ומבטל את הגט, ואילו בברייתא זו משמע שסוברים כי התנאי בטל והגט קיים.

ומתרצינן:

דרבי מאיר

שבברייתא זו

אדרבי מאיר

שבברייתא קודמת

לא קשיא

:

כי

התם

[שם], בברייתא הקודמת, שאמר אינו תנאי, מדובר

בדלא כפליה לתנאיה.

ואילו

הכא,

בברייתא זו, שאמר התנאי קיים, מדובר

בדכפליה לתנאיה,

והתנא קיצר בלשון ולא כתב את התנאי הכפול.

ו

כן

דרבנן

בברייתא זו

אדרבנן

שבברייתא קודמת

לא קשיא.

כי יש לומר, שבאמת הם סוברים שהתנאי קיים, כיון שלא צריך לכפול את התנאי.

והטעם שבברייתא זו סוברים רבנן שהגט חל למרות שלא נתקיים התנאי, משום ש

מאן "חכמים" דהכא

[מי הם רבנן שבברייתא זו]? -

רבן שמעון בן גמליאל היא.

דאמר: כל עכבה שאינה הימנה

[ממנה] ולא מחמתה של האשה -

הרי זה גט.

ובברייתא זו מדובר שהעכבה אינה מחמתה, ונחשב שקיימה את התנאי, ולכן לדעת רבנן הגט חל.

תנו רבנן

:

א.

אמר לה בפני שנים: הרי זה גיטך על מנת שתשמשי את אבא ב' שנים.

ועדיין לא מסר לה את הגט,

וחזר ואמר לה בפני שנים

אחרים:

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז

-

לא ביטל דברי

התנאי

האחרון את

התנאי

הראשון.

ואנו אומרים שלא התכוון להוסיף לה על התנאי הראשון, שהרי לא אמר לה על מנת שתתני לי מאתים זוז כתוספת על התנאי הראשון, וכמו כן לא התכוון לעקור, שהרי לא ביטל את תנאו הראשון בפני אלו, אלא אנו אומרים שכוונתו היתה שתקיים או את התנאי הראשון, או את התנאי השני.

ולכן, אם

רצתה

מקיימת את התנאי הראשון ו

משמשתו,

ואם

רצתה

מקיימת את התנאי השני ו

נותנת לו מאתים זוז.

ב.

אבל

אם

אמר לה בפני שנים

כשאמסור לך את הגט אומר לך:

הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז.

ועדיין לא מסר לה את הגט,

וחזר ואמר לה בפני שנים: הרי זה גיטך על מנת שתתני לי ג' מאות זוז.

ביטל דברי

התנאי

האחרון את

התנאי

הראשון,

ובודאי התכוון לעקור את התנאי הראשון, ולא תתגרש עד שתתן לו שלש מאות זוז .

ואין אחד מן

העדים

הראשונים

מהתנאי הראשון

ואחד מן

העדים

האחרונים

מהתנאי השני

מצטרפין

להעיד שהיה תנאי בגט זה.

והגט כשר על ידי עדי החתימה.

ואין בכוחם של עדי המסירה להחיל תנאי בגט, עד שיבואו שנים שהיו יחד באחד מן התנאים ויעידו שהיה תנאי בגט.

והוינן בה:

אהייא

[על איזה] תנאי שבברייתא נאמר דבר זה שאין העדים מצטרפים להעיד?

אילימא

[אם תאמר] שנאמר

אסיפא,

כשתבע מאה זוזים נוספים,

הרי

באופן זה התנאי הראשון

בטל,

ופשוט הוא שלא יכול אחד מן העדים שבתנאי הראשון להצטרף ולהעיד עם עד אחר מהתנאי האחרון, ואין צריך לאומרו.

אלא

בוודאי שנאמר

ארישא,

באופן שהתכוון כי תקיים או את התנאי הראשון או את התנאי האחרון.

אבל קשה, שגם בזה

פשיטא

שאין מצטרפים, שהרי אינם מעידים על אותו תנאי!

ומתרצינן: יש בזה חידוש שאין מצטרפין עדים משני התנאים.

כי היינו חושבים לומר,

מהו דתימא,

היות ומתקיים הגט באחד מהתנאים, הרי הם כתנאי אחד, ו

כל

העדים שמעידים כי צריך

לקיומא תנאי

כלשהו בגט

מצטרפין

להעיד שהיה תנאי.

קא משמע לן

שאינו כן, וכשאינם מעידים על אותו תנאי עצמו אינם מצטרפים .

מתניתין:

מי שהיה בארץ יהודה, ואמר לאשתו:

הרי זה גיטך אם לא באתי

[אבוא]

מכאן

[מעכשיו]

עד שלשים יום.

והיה הולך מיהודה לגליל,

ואם כן התנאי היה על דעת שילך לגליל ולא ישוב תוך שלושים יום.

לכן, אם

הגיע לאנטיפרס,

שהוא בתחילת הגליל [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא],

וחזר

מיד בתוך שלושים יום הללו -

בטל תנאו

ואינה מגורשת, שהרי הגיע לגליל וחזר ליהודה בתוך הזמן שאמר לה.

אבל אם לא הגיע לאנטיפרס וחזר, ולאחר זמן הלך לגליל ושהה שם יותר משלושים יום, הרי זו מגורשת, משום שזמן שלושים יום לא נקבע, אלא משעה שילך לגליל, והרי לא הלך לשם עד עכשיו, ועכשיו שהלך נשתהה שם יותר משלושים יום.

וכיוצא בזה, אם היה בגליל ואמר לאשתו:

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום.

והיה הולך מגליל ליהודה,

ואם כן התנאי שבגט היה על דעת שילך ליהודה ולא ישוב תוך שלושים יום.

ו

לכן, אם

הגיע לכפר עותנאי

שהוא בתחילת יהודה [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא],

וחזר

בתוך אותם שלושים יום -

בטל תנאו,

שכבר הגיע ליהודה וחזר בתוך הזמן.

וכיוצא בדבר, אם היה בארץ ישראל ואמר לאשתו:

הרי זה גיטך אם לא באתי מכאן עד שלשים יום.

והיה הולך למדינת הים.

והגיע לעכו

שבתחילת חוץ לארץ [כך סוברים בהוה אמינא שבגמרא],

וחזר

בתוך שלושים יום -

בטל תנאו.

אמר לאשתו:

הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום,

כלומר יהא זה גט אם יעברו שלושים יום שלא אתראה בפניך.

הדין, אף על פי שהבעל

היה הולך ובא הולך ובא,

ויש לחשוש שמא פייסה וביטל את הגט.

הואיל ולא נתיחד עמה

בזמן שהיה הולך ובא, אין חוששין לכך.

ואם קיים את התנאי ולא התראה בפניה שלושים יום,

הרי זה גט.

גמרא:

שנינו במשנה: אם נתן גט והתנה כי אם יצא מיהודה לגליל או מהגליל ליהודה ולא יחזור תוך שלושים יום יחול הגט, והגיע אותו שמיהודה לאנטיפרס ואותו שמהגליל לכפר עותנאי וחזר תוך שלושים יום, בטל תנאו ואינה מגורשת.

ולכאורה משמע מהמשנה כי הטעם שבטל תנאו, משום שכשיצא מיהודה לאנטיפרס נחשב שיצא לגליל, וכשיצא מהגליל לכפר עותנאי נחשב שיצא ליהודה, וכיון שיצא וחזר תוך שלושים יום, לא קיים את התנאי, ואינה מגורשת ובטל התנאי.

ומקשינן: וכי

למימרא, דאנטיפרס בגליל הוה קיימא

[היתה עומדת], וכפר עותנאי ביהודה?

ורמינהי

סתירה לכך ממה ששנינו:

אנטיפרס

היא

ב

גבול

יהודה, וכפר עותנאי

הוא

ב

גבול ה

גליל.

והמקום ש

בינתים

[שביניהם] -

מטילין אותו לחומרא

להחשיבו גם כיהודה וגם כגליל.