Guitín 46b — el Talmud en español

ומפרשת עוד הגמרא:

מאי קונם

שייך בנדר לגרש? והרי קונם הוא הטלת איסור על דבר מסויים, ומה אסר כאן!?

אמר רב הונא: באומר

הבעל: "

יאסרו

["קונם"]

כל פירות שבעולם עלי, אם איני מגרשך

".

שנינו במשנה: מעשה נמי בצידן באחד שאמר לאשתו קונם שאני מגרשך, וגירשה,

והתירו לו שיחזירנה

:

ומקשינן: והרי

פשיטא

שיכול הוא להחזיר אותה, כי מה יש לנו לחוש!?

ומפרשינן

מהו דתימא, ליגזור

על הבעל שלא יחזיר את אשתו, משום שקיים את נדרו ולא נשאל עליו, ו

משום דרבי נתן

.

דתניא: רבי נתן אומר: הנודר

נדר חמור מעשהו

כאילו בנה במה

בזמן שאסור לבנות במה חוץ למקדש,

והמקיימו

לנדר, שלא נשאל עליו,

כאילו הקריב עליה קרבן

-

וכדי שלא יהיה פרוץ בנדרים נגזור עליו שלא יחזיר את אשתו שגירש מחמת קיום הנדר.

קא משמע לן

, שאין גוזרים.

שנינו במשנה: התירו לו חכמים שיחזירנה

מפני תיקון העולם

: ותמהינן:

מאי תיקון העולם

יש בזה שאנו מתירים לו להחזירה!?

אמר רב ששת

: זו ששנינו בסיפא "מפני תיקון העולם" אינו עולה על הסיפא כשנדר הוא, אלא

ארישא

כשנדרה היא, שלכך לא יחזירנה, מפני תיקון העולם שלא יקלקלנה, או שלא יהיו פרוצות בעריות ונדרים.

רבינא אמר: לעולם

מה ששנינו בסיפא "מפני תיקון העולם" עולה

אסיפא, והכי קתני: אין בזו מפני תיקון העולם

, כלומר: התירו לו חכמים שיחזירנה מפני תיקון העולם, שלא נמצא כאן כדי לאסור.

מתניתין:

המשנה הבאה היא המשך למשנה הקודמת, ששנינו בה: המוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר, לא יחזיר, ונחלקו בה תנאים אם הטעם משום קלקולא, או משום קנס שלא תהיינה בנות ישראל פרוצות בעריות ונדרים.

המוציא את אשתו

בגט

משום

שנודע לו שהיא

אילונית

.

רבי יהודה אומר: לא יחזיר

, משום קלקולא, שמא תימצא שאינה איילונית, ויקלקלנה ויאמר שעל דעת כן לא גירשה, ולכן תיקנו שלא יחזיר.

וחכמים אומרים: יחזיר

, ויתבאר טעמם בגמרא.

גירשה ולא נתן לה כתובתה משום שאיילונית היא, והוא הרי לא הכיר בה בשעת נישואין ואין לה כתובה, והלכה ו

נישאת לאחר, והיו לה בנים הימנו

, ונתברר שאינה איילונית, שהרי איילונית אינה יולדת.

והיא

שבה אל הראשון ו

תובעת כתובתה

ממנו שהרי לא הטעתו, והפסיד הוא לה את כתובתה בחינם.

אמר רבי יהודה: אומר לה

בעלה הראשון:

שתיקותיך יפה מדיבוריך!

כלומר: טוב לך שתשתקי ולא תתבעי את כתובתך מכח מה שנמצאת בריאה, שאם תתבעי את כתובתך ואצטרך לשלם, אף אני אענה כנגדך: אילו הייתי יודע שסופי ליתן כתובתך לא הייתי מגרשך, ואפסול את בניך כממזרים, ואם כן טוב לך שלא תתבעי, מאשר תתבעי.

גמרא:

שנינו במשנה: המוציא את אשתו משום איילונית, רבי יהודה אומר, לא יחזיר, וחכמים אומרים, יחזיר:

ומקשינן:

למימרא

[היתכן לומר כן],

דרבי יהודה חייש לקלקולא

ולכן אוסר הוא להחזירה,

ו

אילו

רבנן לא חיישי לקלקולא

, ולכן מתירים הם להחזירה!?

והא איפכא שמעינן להו

במשנה הקודמת:

דתנן: המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר, ומשום נדר לא יחזיר

, והטעם הוא משום קלקולא.

רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים לא יחזיר, ושלא ידעו בו רבים יחזיר

, וטעמו הוא משום שלא חייש לקלקולא אלא לפריצות, ואין פריצות אלא בנדר שידעו בו רבים שאין לו התרה.

אלמא

, הרי מוכח ד

רבנן

[תנא קמא שבמשנה הקודמת]

חיישי לקלקולא, ורבי יהודה לא חייש לקלקולא

, ואילו כאן נהפכו שיטותיהם!?

אמר שמואל: איפוך

במשנתנו את דברי חכמים לרבי יהודה, ואת דברי רבי יהודה לחכמים, והלך רבי יהודה לשיטתו וחכמים לשיטתם.

ומקשינן עלה:

והא מדקתני סיפא

דמשנתנו:

נישאת לאחר והיו לה בנים הימנו, והיא תובעת כתובתה, אמר רבי יהודה: אומר לה: שתיקותיך יפה מדיבוריך

.

מכלל

הרי מוכח

דרבי יהודה חייש לקלקולא!?

שהרי מוכח מדבריו, שאם ירצה לומר על מנת כן שתימצאי בריאה, לא גרשתיך היה מקלקלה.

ומשנינן:

הא

סיפא -

נמי איפוך

, ולא רבי יהודה הוא שאמר כן, אלא חכמים.

אביי אמר: לעולם לא תיפוך

משנתנו כלל, ואכן רבי יהודה הוא זה שחושש במשנתנו לקלקולא, ודקשיא לך: הרי במשנה הקודמת לא חשש רבי יהודה לקלקולא גבי מוציא את אשתו משום נדר; לא תיקשי, שאף רבי יהודה סבירא ליה שיש לאסור להחזירה במקום שיש חשש קלקול -

ורבי יהודה

במשנה הקודמת שלא חשש לקלקולא במוציא אשתו משום נדר, הוא משום שלדעתו במוציא משום נדר אין שייך חשש זה; ומשום שבמשנה שם הרי שנינו מחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר בטעם קלקולא על ידי נדר:

רבי מאיר סובר שעיקר חשש הקלקול הוא משום שמא יאמר: לא ידעתי שהחכם יתיר. ואין יכול לקלקל ולומר: לא ידעתי שהבעל מיפר. ולכן מחלק הוא בין נדר הצריך דוקא התרת חכם, לבין נדר שאינו צריך התרת חכם, ודי לו בהפרת הבעל.

ואילו רבי אלעזר סובר, אדרבה, עיקר הקלקול הוא משום שיטען שלא ידע בהפרת בעל, אבל אינו יכול לקלקל משום שיאמר לא ידעתי בהתרת חכם, כי אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין.

ורבי יהודה

בההיא

מחלוקת שנחלקו רבי מאיר ורבי אלעזר,

סבר לה

הן

כ

סברת

רבי מאיר, ו

אף

סבר לה כ

סברת

רבי אלעזר

.

דהיינו:

ב

נדר ה

צריך

חקירת חכם ואין הבעל יכול להפר [שנדרה אותו האשה],

סבר לה

רבי יהודה

כרבי אלעזר

, הסובר: אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, ונמצא שאינו יכול לקלקלה.

ו

ב

נדר

שאינו צריך

חקירת חכם ודי לו בהפרת בעל [שנדרה האשה],

סבר לה

רבי יהודה

כרבי מאיר

הסובר: אין אדם יכול לומר: לא ידעתי שמפר הבעל נדרי אשתו, וממילא שוב אינו יכול לקלקלה.

ונמצא שלא שייך - לדעת רבי יהודה - קלקול במוציא אשתו משום נדר כלל, ואם כן מה שלא יחזיר בנדר, בהכרח שהוא משום פריצותא, ולכן יש חילוק בין נדר של פריצות לנדר שאינו פריצות כל כך.

וכל זה במוציא את אשתו משום נדר, אבל במוציא את אשתו משום איילונית, אף רבי יהודה מודה שיש לחוש לקלקולא.

אמר

תמה

רבא

על תירוצו של אביי:

וכי אטו

דרבי יהודה אדרבי יהודה

בלבד הוא ד

קשיא

, עד שדי לך בישוב דעתו של רבי יהודה שלא יסתרו דבריו זה לזה.

ואילו

דרבנן אדרבנן לא קשיא!?

והרי אף דבריהם סותרים זה לזה, כי גבי נדר חששו לקלקולא, ואילו גבי איילונית אמרו שיחזיר ולא חששו לקלקולא, וקושיא זו עדיין לא ניתרצה בדברי אביי.

אלא

,

אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנינן

, כלומר: כתירוצו של אביי.

דרבנן אדרבנן לא קשיא

, כי

מאן חכמים

דמשנתנו

רבי מאיר

היא,

דאמר: בעינן תנאי כפול

כדי לבטל מעשה, שיאמר: אם יתקיים התנאי יתקיים המעשה, ואם לא יתקיים התנאי לא יתקיים המעשה.

והכא

במשנתנו

במאי עסקינן: בדלא כפליה לתנאיה

, שאמר לה: "הוי יודעת שמשום איילונית אני מוציאך", ולא כפל ואמר לה "ואם אי את איילונית לא יהא גט", ואם כן אף אם יתברר שאינה איילונית, לא יוכל לקלקלה, שמעשה הגירושין קיים ואין מה שיבטלנו אף שנמצא שאינה איילונית, ולכן יחזיר שהרי אין כאן משום "קלקולא".

מתניתין:

המוכר את עצמו ואת בניו לגויים

שישתעבדו בו ובבניו בתמורה לכסף שהם משלמים, ורגיל הוא בכך, שוב

אין פודין אותו

. מפני תיקון העולם, שלא ירגיל עצמו בכך. .

אבל פודין את הבנים לאחר מיתת אביהן

, כדי שלא ייטמעו בין הגויים, אבל בחיי אביהם, הוא משמר אותם.

גמרא:

אמר רב אסי

: זו ששנינו במשנתנו שאין פודין אותו,

והוא שמכר

את עצמו

ושנה ושילש

, כלומר: פעם ראשונה ושניה פודין אותו, ופעם שלישית אין פודין אותו.

הנהו בני בי מיכסי

[תושבי המקום "בי מיכסי"],

דיזפי זוזי מגויים, ולא הוה להו למפרעינהו, אתו וקא גרבו להו

, [שלוו כספים מגויים, וכשלא היה להם לפרוע, באו הגויים ושבו אותם].

אתו

[באו השבויים]

לקמיה דרב הונא

:

אמר להו

רב הונא:

מאי איעביד לכו

[וכי מה יכול אני לעשות לכם]!?

ד

הרי

תנ

ן במשנתנו:

המוכר את עצמו ואת בניו לגויים אין פודין אותו

, ואף אלו כאילו מכרו את עצמן לגויים.

אמר ליה רבי אבא

לרב הונא: והרי

לימדתני רבינו: והוא שמכר ושנה ושילש!?

אמר ליה

רב הונא לרבי אבא:

הני

בני בי מיכסי

מרגל רגילי דעבדי הכי

, [רגילים הם בכך].

ההוא גברא דזבין נפשיה ללודאי

, [מעשה באדם שמכר את עצמו ללודאי שהם אומה אוכלת אדם].

אתא לקמיה דרבי אמי

, [בא אותו אדם לפני רבי אמי] ו

אמר ליה

לרבי אמי: