Eruvín 53b — el Talmud en español

ואמר רבי יוחנן: מנין שמחל לו הקב"ה

לשאול

על אותו עוון

שהרג את נוב עיר הכהנים?

שנאמר

בדברי שמואל לשאול, כשהעלהו ע"י בעלת אוב:

"מחר אתה ובניך עמי"

. ודרשינן:

"עמי

-

במחיצתי

שיזכה לישב במחיצתו של שמואל בעולם הבא, ועל כרחך שמחל לו הקב"ה על אותו עון.

אמר רבי אבא: אי איכא דמשאיל להו לבני יהודה דדייקי לישני

, האם יש מי שמכיר מהם, ישאל אותם:

האם

מאברין תנן

במשנתנו באל"ף,

או מעברין תנן

בעיי"ן? ועוד ישאל אותם, הא דתנן בבכורות [מ א] שבכור בהמה שאין לו אלא ביצה אחת הרי זה מום, ומותר לשוחטו מחוץ למקדש. ורבי עקיבא חולק ואומר שצריך לבודקו על ידי שמושיבין אותו על עכוזו [אחוריו] וממשמשים בכיס ובכסלים, ואם יש ביצה נוספת, סופה לצאת. ואם אינה יוצאת הוי מום.

האם

"אכוזו" תנן או "עכוזו" תנן?

[ואין הבדל במשמעות בין שניהם].

ידעי

היו אנשים שהכירו מבני יהודה.

שאיילינהו

, שאלו אותם,

ואמרי ליה

, בני יהודה השיבו:

איכא דתני "מאברין" ואיכא דתני "מעברין".

וכמו כן

איכא דתני "אכוזו" ואיכא דתני "עכוזו".

והוינן בה: הא דאמרן ד

בני יהודה דייקי לישנא

-

מאי היא?

דההוא בר יהודה דאמר להו: טלית יש לי למכור!

אמרו ליה: מאי גוון טליתך?

אמר להו: כתרדין עלי אדמה

ירקרקת היתה כצבע התרד .

והא דאמרן ב

בני גליל, דלא דייקי לישנא

-

מאי היא?

ומביאה הגמרא דוגמא ממעשה שהיה:

דההוא בר גלילא, דהוה קאזיל, ואמר להו

: והיה מכריז

"אמר

-

למאן?

אמר

-

למאן?

". שביקש לידע למי יש למכור דבר מה, וביטא אותו בלשון ""אמר" [וכפי שיבואר], ולא ביטא היטב בשפתיו את האות הראשונה מהמילה "אמר".

אמרו ליה: גלילאה שוטה!

האם אתה מבקש לקנות

חמר

חמור

למירכב, או

שמא

חמר

יין

למישתי

, או שמא מבקש אתה לקנות

עמר

, צמר לעשות ממנו בגדים

למילבש, או

שמא

אימר

, שה

לאיתכסאה

לשחוט אותו ולאוכלו?

והגמרא מביאה עתה דוגמאות לטעויות שעלולות לנבוע מאי התבטאות נכונה.

ההיא איתתא דבעיא למימר לחברתה: תאי, דאוכליך חלבא!

רצתה לומר: בואי, ואתן לך לאכול חלב.

אמרה לה: שלוכתי תוכליך לביא!

שנשמע כאילו היא מקללת אותה, ואומרת לה: תאכל אותך לביא.

[ושגתה בכך שאמרה שלוכתי במקום שלובתי מלשון "משולבות", דהיינו חברתי. ולא הפרידה בין כל מילה ומילה, אלא חיברה את המלים "תאי" ו"אוכליך" והחי"ת מ"חלבא" למילה אחת "תוכליך"].

ההיא איתתא דאתיא לקמיה דדיינא

לפני הדיין.

אמרה ליה: מרי כירי

[רצתה לומר "קירי" שהוא אדון ואמרה "כירי" שהוא עבד],

תפלא

קורה [במקום "טבלא" שהוא הדף העליון של השולחן]

הוית לי

היה לי,

וגנבוך מין

גנבו אותך הדיין [במקום "וגנבוה מנאי" דהיינו גנבוה ממני],

וכדו הוות

[רצתה לומר "וכדן הוות" כלומר כל כך גדולה היתה, ואמרה "וכדו" דהיינו עכשיו, שאין לו משמעות],

דכי שדרו לך עילויה

אם ימתחו אותך על הטבלא

לא מטי כרעיך אארעא

לא יגיעו רגליך עד לארץ [ושטות היא לדבר כך לפני הדיין].

אמהתא דבי רבי

, המשרתת בבית רבי,

כי הוה משתעיא

כשרצתה לדבר

בלשון חכמה, אמרה הכי: עלת

, שם הכלי ששואבין בו יין מהחבית וממלאים ממנו את הכוסות,

נקפת בכד

, נוקש בקרקעית החבית.

כלומר, נגמר היין בחבית.

ואז,

ידאון נישריא לקיניהון

. ידאו הנשרים לקיניהם.

כלומר, ילכו התלמידים לבתיהם, שיפסיקו סעודתם לפי שאין עוד יין.

וכד הוה בעי דליתבון

כשרצתה שיתעכבו התלמידים

הוה אמרה להו: יעדי בתר חברתה מינה

, נסיר את מכסה החבית האחרת, ונמזוג עוד,

ותתקפי

יצוף הכלי ששמו

עלת, בכד

-

כאילפא

כאניה

דאזלא במיא

, הצפה בים.

רבי יוסי בר אסיין כי הוה משתעי בלשון חכמה

, ורצה שלא יבינו אחרים

אמר

לבני ביתו:

עשו לי שור במשפט

, הכינו לי תרדין [שור בארמית הוא תור, ומשפט הוא דין]

בטור מסכן

בחרדל [טור - הר. מסכן - דל].

וכד הוה שאיל באושפיזא

, כשהיה שואל עוברי דרכים לשלום בעל האכסניא.

אמר הכי: גבר פום דין

כלומר אושפיזא [גבר - איש. פום - פי. דין - זה], האם הוא

חי

ו

מה זו טובה יש

האם עומד בטוב? [עפ"י מהרש"א] .

רבי אבהו כי הוה משתעי בלשון חכמה הוה אמר הכי

:

אתריגו לפחמין

, הבעירו את הפחמין עד שיאדימו כאתרוג.

ארקיעו לזהבין

, שטחו גחלים לוחשות, שאדומות כזהב, על פי הכירה להתחמם מולם.

ויעשו לי בהן

, יצלו על הפחמין,

שני

"מגידי בעלטה

". שני תרנגולים שהם מודיעים עונות הלילה.

אמרו ליה רבנן לרבי אבהו: הצפיננו

הראנו [מלשון צופיה הליכות ביתה]

היכן רבי אלעאי צפון

מתחבא?

שלא ידעו התלמידים לאן הוא הלך.

אמר להו: עלץ בנערה אהרונית, אחרונית, עירנית, והנעירתו

. ששמח הלילה בנערה אהרונית, ועכשיו הוא ישן .

אמרי לה

: נערה היינו

אשה.

והכי קאמר: שעטף [שמח] בנערה אהרונית [בת כהן] אחרונית [שמתה אשתו הראשונה, וזו אחרונה] עירנית [בעלת חן וחריפה] והנעירתו [שלא היה יכול לישון].

ואמרי לה

: נערה היינו

מסכתא

, ששמח במסכתא אהרונית [מסדר קדשים העוסקת בעבודת אהרן] אחרונית [שסיים מסכת אחרת והתחיל במסכת זו שהיא] עירנית [עמוקה וחמורה]. והנעירתו [שהיא מעוררת לומדיה ולא ישן בלילה].

אמרי ליה לרבי אלעאי: הצפיננו היכן רבי אבהו צפון

מתחבא?

אמר להן: נתייעץ במכתיר

נטל רשות מהנשיא [שהוא מסמיך ומכתיר החכמים בשם "רבי". שמאז הוא נעשה דיין "מומחה לרבים" שאם טעה בדין הוא פטור מלשלם לבעל דין],

והנגיב

הלך לדרום

למפיבשת

, ללמוד לפני זקני הדרום שהם חכמים מאד [ונקראים על שם מפיבשת שהיה אדם גדול].

אמר רבי יהושע בן חנניה: מימי לא נצחני אדם

בדברים

חוץ מאשה, תינוקת, ותינוק!

אשה מאי היא?

פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת

.

עשתה לי פולין ביום ראשון, אכלתים ולא שיירתי מהן כלום.

שנייה

, ביום שני עשתה לי גם כן פולין

ולא שיירתי מהן כלום.

ביום שלישי הקדיחתן

שרפה אותן

במלח

. כלומר, הכניסה יותר מדאי מלח.

כיון שטעמתי

-

משכתי

את

ידי מהן.

אמרה לי

בעלת האכסניא:

רבי! מפני מה אינך סועד?

אמרתי לה: כבר סעדתי מבעוד יום.

אמרה לי

: אם כן

היה לך למשוך ידיך מן הפת

ולאכול את הפולין.

אמרה לי: רבי! שמא

לכן אין אתה אוכל לפי ש

לא הנחת פאה בראשונים?

שצריך להניח מעט מהמאכל עבור השמש, ושכחת בשני הימים הקודמים להניח פיאה ואתה מניח עכשיו עבורם.

ו

כי

לא כך אמרו חכמים: אין משיירין פאה באילפס

, בשעה שהשמש שופך מהקדירה לתוך הקערות לא ישייר בקדירה לעצמו מהתבשיל.

אבל משיירין פאה בקערה

, כל אחד מהסועדים ישאיר עבור השמש בתוך קערתו .

ולכן אתה מניח עתה פאה עבור השמש? וניצחתו בכך, שהעירה לו על שלא קיים את דברי חז"ל .

תינוקת מאי היא?

פעם אחת הייתי מהלך בדרך והיתה דרך עוברת בשדה, והייתי מהלך בה.

אמרה לי תינוקת אחת: רבי!

וכי

לא שדה היא זו?

ואתה מקלקל אותה בהליכתך.

אמרתי לה

: וכי

לא דרך כבושה היא?

ואינני מזיק כלום בהליכתי.

אמרה לי: ליסטים

ש

כמותך כבשוה!

תינוק מאי היא?

פעם אחת הייתי מהלך בדרך וראיתי תינוק יושב על פרשת דרכים, ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר?

אמר לי: זו קצרה וארוכה

[כדמפרש לקמן]

וזו ארוכה וקצרה

[שרחוקה, אך כשמגיעים לעיר מיד נכנסים אליה, שאינה מוקפת גינות ופרדסים].

והלכתי בקצרה וארוכה.

כיון שהגעתי לעיר מצאתי שמקיפין אותה גינות ופרדיסין. חזרתי לאחורי.

אמרתי לו: בני! הלא אמרת לי

שהיא

קצרה?

אמר לי: ו

כי

לא אמרתי לך

שהיא גם

ארוכה?

נשקתיו על ראשו ואמרתי לו: אשריכם ישראל, שכולכם חכמים גדולים אתם, מגדולכם ועד קטנכם!

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא

הלך בדרך.

אשכחה לברוריה

[אשת רבי מאיר].

אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?

אמרה ליה: גלילי שוטה!

וכי

לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה!

היה לך לומר

בלשון קצרה

"באיזה ללוד".

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה

גריס בלחישה

, שונה בלחש.

בטשה ביה

, בעטה בו.