Eruvín 34a — el Talmud en español

ותיקשי: לרבי ירמיה הסובר שאומרים "הואיל" -

אמאי

צריך כלל הולכת עירוב למקום השביתה?

נימא: כיון דאי בעי

המערב ל

אמטויי

, להביא את העירוב למקום שרוצה לקנות בו שביתה,

מצי

יכול הוא

ממטי ליה

להביאו, אם כן, מדין "הואיל" נאמר:

אף על גב דלא אמטייה

לעירובו למקום שביתתו -

כמאן דאמטייה דמי

, נחשב כאילו הביאו לשם, ושפיר הוי הוא ועירובו במקום אחד.

וכמו שאמר רבי ירמיה בענין הכלכלה, שהואיל ויכול לנטותה, הרי אפילו אם לא נטה אותה, חשיב כאילו נטה אותה, ומדין "הואיל" נחשב שהוא ועירובו במקום אחד. הוא הדין במי שיכול להביא את עירובו למקום שביתתו דיו שיכול לעשות זאת, כדי שיחשב שהוא ועירובו במקום אחד, ואינו צריך להוליך בפועל את העירוב למקום השביתה .

אמר

משני

רבי זירא

: הא דאצרכו רבנן לכל המערבין להוליך עירוב למקום שביתתן, הוא

גזירה, משום יום טוב שחל להיות לאחר השבת

.

שאם לא יהיה עירובו בערב יום טוב במקום שביתתו, אי אפשר לומר "הואיל", דכיון דשבת היא, לא מצי לאמטויי, וליכא "הואיל".

[השמועה הבאה מתבארת על פי פירושו השני של רש"י].

איתיביה

לרבי ירמיה דאמר "הואיל":

מי ש

נתכוון לשבות ברשות הרבים, והניח עירובו

חוץ לארבע אמותיו [שיש לכל נותן עירוב, כדרבא לעיל דף לב ב]

בכותל.

אם הניחו

למטה מעשרה טפחים עירובו עירוב

. דהא מצי להביאו למקום שביתתו על ידי הולכת פחות פחות מארבע אמות. שאף שאסור מדרבנן, כיון דשבות היא לא גזרו עליו בין השמשות, וכדעת רבי.

אבל אם הניחו בכותל

למעלה מעשרה טפחים

דהוי רשות היחיד,

אין עירובו עירוב

, דהא לא מצי ליטלו מרשות היחיד, ולהביאו לרשות הרבים .

אבל אם

נתכוון לשבות בראש השובך או בראש המגדל

[ארון גדול], והניח עירובו בכותל הסמוך למגדל או לשובך, הוי דינא איפכא:

אם הניחו

למעלה מעשרה טפחים

-

עירובו עירוב

. לפי שגם המגדל והשובך הם רשות היחיד .

ואם הניחו בכותל

למטה מעשרה טפחים

, כלומר: שהניחו מעל הטפח התשיעי, שהרבים מכתפין עליו, דהוי רשות הרבים [וכדאמרן לעיל דף לג א] -

אין עירובו

עירוב

, משום דלא מצי להביאו את העירוב מרשות הרבים לרשות היחיד.

וקא סלקא דעתין דמיירי במגדל שיכול לנטותו, ולפיכך תמהינן על רבי ירמיה:

ואמאי

אין עירובו עירוב, כשהניחו לעירוב מעל הטפח התשיעי?

והרי

(הכי)

[

הכא

]

נמי, נימא: הואיל ויכול לנטותו

למגדל

ולהביאו לתוך עשרה

טפחים, ואז יהיה למגדל דין כרמלית, כיון שהוא בתוך עשרה טפחים ורוחבו ארבעה.

והרי אם יטה את המגדל אל תוך הגובה שלמטה מעשרה טפחים ויביא אליו את עירובו, הוי ליה מביא מרשות הרבים [בטפח התשיעי] אל המגדל שהוא עתה כרמלית, וליכא אלא משום שבות [שאינו אסור בין השמשות, וכרבי], ומצי אכיל ליה לעירוב במקום שביתתו, במגדל.

ואם כן תיקשי: לרבי ירמיה ליהוי עירובו עירוב מדין "הואיל ובידו לנטותו"?!

אמר

משני

רבי ירמיה: הכא במגדל מסומר

[הקבוע במסמרות בכותל]

עסקינן

, שאין יכול לנטותו.

רבא

משני ו

אמר: אפילו תימא במגדל שאינו מסומר.

והכא, במגדל ארוך

הרבה יותר מארבע אמות [רש"י]

עסקינן

.

ד

אי ממטי ליה פורתא

, שאם יטה אותו הצידה, ויקריבנו אפילו מעט אל מתחת לעשרה טפחים, הרי מחמת אורכו של המגדל -

נפיק ליה

[ב"ח] יצא ראשו של המגדל

חוץ לארבע אמות

ממקום עירובו.

דהיינו, שיהיה המרחק ממקום העירוב שבכותל עד ראש המגדל, שהוא מקום שביתתו, יותר מארבע אמות. ואם ירצה להביא את עירוב ממקומו בכותל אל ראש המגדל, הוה ליה מעביר ארבע אמות ברשות הרבים, ואינו רשאי להביאו אליו.

ולפיכך אינו עירוב .

ואכתי מקשינן לרבי ירמיה דסבירא ליה "הואיל" [על פי משמעות תוספות בד"ה אי]:

היכי דמי

הא דאמרינן שבנתכוון לשבות במגדל ונתנו בכותל בטפח התשיעי אינו עירוב, הואיל ואין יכול להביאו מן הכותל - שהוא רשות הרבים - לראש המגדל?

אי דאיכא

במגדל

כוותא

[חלון],

ומתנא

[חבל] יוצא מן חלון המגדל, והעירוב קשור בחבל, והחבל נתון בידי האדם המערב, הנמצא במגדל בבין השמשות, וקונה בו שביתה.

אם כן, אף שהעירוב ברשות הרבים ליהוי עירובו עירוב. משום ד

לייתיה

שביכולתו של המערב להביא את העירוב אל מקום שביתתו שבראש המגדל

בכוותא ומתנא

.

כלומר: במתנא, בחבל - דרך הכוותא, החלון.

שהיות והעירוב אגוד הוא בידו, יכול הוא להביאו אליו למרות שהוא נמצא ברשות היחיד והעירוב ברשות הרבים. ואין כאן איסור הוצאה מדאורייתא אלא שבות בעלמא [כדתנן לקמן דף צו ב], ולא גזרו עליו בין השמשות, וליהוי עירובו עירוב?!

ומפרשינן: הכא מיירי

דלית ליה כוותא ומתנא

.

שנינו במשנה:

נתנו בבור, אפילו עמוק מאה אמה

, עירובו עירוב:

ומפרשינן:

האי בור

-

דקאי היכא

[היכן הוא עומד]?

אילימא דקאי ברשות היחיד

ונתכוין לקנות בו שביתתו, אם כן הוא [שביתתו] ברשות היחיד, ועירובו - שהוא בבור שיש בעומקו עשרה וברוחבו ארבעה - נמי ברשות היחיד הוא, ומאי קא משמע לן דמהני?!