Rashi sobre Sanedrín 91a (צא.) — el comentario en línea

אמרה ליה ברתיה - דקיסר לרבן גמליאל שבקיה:

שני יוצרים וכו' - משל הוא אלו היו שני יוצרים בעירנו אחד יוצר כלים מן המים וכו':

אמרה לו - א"כ הקב"ה אם מן המים הוא מצייר דמטפה סרוחה שהיא כמים הוא מוליד:

מן העפר לא כל שכן - שבידו:

דבי רבי ישמעאל תנא קל וחומר מכלי זכוכית - וזו היא תשובה שהשיבה לאביה:

מה כלי זכוכית שעמלן ברוח של אדם - שכשהוא עושה אותו יש לו שפופרת ונופח לתוכה וכן נשמע מפי האומנין:

יש להם תקנה - להתיכן ולחזור ולעשות מהן כלי והא דאמרינן בחגיגה (דף טו.) ונוחין לאבדם ככלי זכוכית לא שאין להם תקנה אלא שנפסדין לשעתן ואין מתקיימין:

עכשיו שיש מים - והכי נמי הקב"ה יוצר את האדם מטפה קטנה שאין בה ממש וכ"ש שיכול לבראתו מן העפר אי נמי כל העולם כולו יצר מתוהו:

ואם אי אתה מאמין - שהקב"ה יוצר מן העפר:

עכבר - שקורין אשקרו"ל ויש במינן שאין נבראין על ידי תולדה:

היום - מתחיל לברא ולצאת מן העפר ולמחר מהלך כשהוא נברא כדאמרי' בשחיטת חולין בהעור והרוטב (חולין דף קכז.):

ושמא תאמר לזמן מרובה - שאותו שרץ אינו נברא לאלתר אלא לזמן מרובה שבוע או שבועיים ותהא סבור שאין הקב"ה מחיה המתים לפי שעה לך עלה להר וכו':

חלזון - תולעת שיוצא מן הים אחד לשבעים שנה וצובעין בדמו תכלת ולכתחלה אינו נראה בכל ההר אלא חלזון אחד:

ולמחר - שהגשמים יורדין מתמלא כולו חלזונות ונראה למורי שביצי חלזון (ראשון) משריצין כולן אלמא יש בידו לחיות לפי שעה:

גביהא בן פסיסא - כך שמו והיתה לו עקמומיות בגבו כדמוכח לקמן:

ווי לכון חיביא - אוי לכם לרשעים:

דחיי מתים - אותן שהן חיין רואין אנו שמתין והיאך יעלה על דעתנו שהמתים חוזרין וחיים:

דלא הוו - אותן שלא היו מעולם נוצרין ונולדין וחיין אותן שהיו כבר לא כ"ש שחוזרין וחיין:

א"ל - מינא:

חייבא קרית לי וכו' - בא לקנתרו:

דימוסנאי - עוררין בעלי חמס שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים:

שבאו בני אפריקא לדון וכו' - ובמגלת תענית חשיב להו כל אותן ימים שנעשה בהן נסים לישראל וקבעום יו"ט ולהכי קאמר הכא בעשרים וארבעה בניסן לומר דיום טוב הוא ואסור בהספד משום נס זה:

ארץ כנען לגבולותיה - דלהך ארעא קרי ארץ כנען ואתם ירשתם שלא כדין דשלנו הוא דכנען אבינו היה:

אגטין - כתבים שלא יטול אחד בחלק חבירו כמו שעשה אברהם לישמעאל שלא ליטול במה שנתן ליצחק כלום יש לזה על זה כלום:

שם טומאה - כשוף ומעשה שדים: