Hulín 38b — el Talmud en español

"

שור

או כשב"

יש למעט מ"או"

פרט לכלאיים

בן רחל ותייש שפסול לקרבן.

"או עז"

-

פרט לנדמה,

והוא דבר שאביו ואמו מאותו מין. והוא דומה למין אחר .

"כי יולד"

-

פרט ליוצא דופן

שחתכו את הרחם של אמו והוציאוהו דרך שם ולא נולד כדרכו.

"שבעת ימים"

מפשוטו של מקרא לומדים

פרט למחוסר זמן

של שמונה ימים שפסול.

"תחת אמו"

-

פרט ליתום

שאמו מתה.

ומברר רבא:

האי "יתום", היכי דמי?

[מתי מתה אמו של יתום זה?]

אילימא דילידתיה אמיה והדר מתה?

[שמתה אמו אחר הלידה?] וכי צריך ש

לעולם תיחי ותיזיל,

וכל בהמה שאמה לא בעולם היא פסולה להקרבה! ואף שהיה אפשר לומר שצריך שהאם תחיה עד היום השמיני, אמנם יש לנו דרשה בתורת כהנים שאין צורך גם בכך .

אלא

נאמר שיתום הוא

דמתה

אמו לפני הלידה

והדר ילידתיה

על ידי שחתכו את הרחם והוציאו את הולד, אין לומר גם כך, שהרי הוא יוצא דופן, ופסול זה

מ"כי יולד" נפקא

לן!

אלא פשיטא

שפסול יתום הוא כאשר

זה פירש למיתה וזה פירש לחיים,

ובלידה מתה האם.

ועדיין יש לברר, האם יתום שהתורה פוסלת הוא כשמתה אמו באמצע הלידה, אבל כשמתה בסופה, כשר, או שאפילו אם מתה בסוף הלידה פסלה התורה את הולד?

ואומר רבא:

אי אמרת בשלמא

ש"תחת אמו מלמד ד

בעינן חיותא בסוף לידה

וקצת אחריה כדי להכשיר הולד להקרבה,

היינו דאיצטריך קרא למעוטי

כשמתה בסוף הלידה. לפי שאין לנו מקור אחר לפסול בזה.

אלא אי אמרת, לא בעינן חיותא בסוף לידה,

והתורה פסלה רק כשמתה האם באמצע הלידה, יקשה עדיין

למה ליה

למעט יתום מפסוק מיוחד, הלוא

מ"כי יולד"

פרט ליוצא דופן

נפקא,

ואפילו אם יצא דרך המקום שיוצא הולד בלידה רגילה, אין לזה חשיבות אחר מיתת האם.

רבא לומד מכאן שכשם שצריך שתהיה האם חיה בגמר לידה, כך צריך שתהיה הבהמה חיה בגמר שחיטה, ועיין תוספת ביאור בהערה .

ומוסיף רבא עוד דין בדיני מסוכנת.

אמר רבא: הלכתא כי הא מתניתא: בהמה

מסוכנת

שפשטה ידה ולא החזירה

-

פסולה,

משום שדרכה לעשות כן בהוצאת נפש.

במה דברים אמורים: ביד, אבל ברגל בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה

-

כשרה,

כי אין דרכה לפשוט בהוצאת נפש אלא יד ולא רגל.

במה דברים אמורים: בדקה, אבל בגסה, בין ביד בין ברגל, בין פשטה ולא כפפה בין כפפה ולא פשטה

-

כשרה.

ועוף

שהוא חלש מבהמה וקשה לו יותר לפרכס ,

אפילו לא רפרף

[עשה תנועה קטנה]

אלא גפו

ולא כשכש אלא זנבו,

הרי זה פירכוס.

ומקשינן:

מאי קא משמע לן

רבא בזה שקבע הלכה כברייתא זו? והרי

כולהו

הלכותיה

תננהי

במשנתנו, ובודאי שהלכה כסתם משנה, והמשנה אומרת:

בהמה דקה שפשטה ידה ולא החזירה

-

פסולה, שאינה אלא הוצאת נפש.

ויש לדייק ממנה:

"יד", אין. רגל לא.

דקה, אין. גסה לא.

ומתרצינן: דין

עוף איצטריכא ליה, דלא תנן.

מתניתין:

השוחט

בהמה של עובד כוכבים

ל

צורך

עובד כוכבים

-

שחיטתו כשרה

363 . ורבי אליעזר פוסל

ואוסר את הבשר בהנאה כדין תקרובת עבודה זרה , מפני שהמחשבה שחושב הבעלים שתהיה השחיטה לשם עבודה זרה אוסרת את הבשר.

אמר רבי אליעזר: אפילו

בהמת עכו"ם ש

שחטה

ישראל בשביל שיאכל ישראל את הבשר, וישאר

לאכול

לעובד כוכבים

רק

מחצר כבד

[יותרת הכבד]

שלה

-

פסולה,

ואף אם לא שמענו את העכו"ם אומר שהשחיטה היא לשם עבודה זרה, מפני

שסתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כו כבים.

אמר רבי יוסי

: אפילו אם שמענו את בעל הבהמה העכו"ם מכוין לשם עבודה זרה - אין בכך כלום, ו

קל וחומר הדברים

שמחשבת הבעלים לא אוסרת.

ומה במקום שהמחשבה פוסלת

דהיינו מחשבת פיגול

במוקדשין,

בכל זאת אין הבעלים מפגלים, שהרי התורה אמרה בפיגול "המקריב אותו לא יחשב" [ויקרא ז' י"ח] מלמד ש

אין הכל הולך אלא אחר העובד, מקום שאין מחשבה פוסלת

דהיינו

בחולין, אינו דין שלא יהא הכל הולך אלא אחר השוחט.

דברי רבי יוסי שבחולין מחשבה לא פוסלת לא מובנים, שהרי אנו דנים על מחשבת עבודה זרה שהיא פוסלת בחולין!

הגמרא מפרשת שבמקום מסוים מחשבת עבודה זרה של השוחט אינה אוסרת, ובאותו מקום מחשבת פיגול פוסלת.

גמרא:

במשנתנו יש שלש דעות, רבי אליעזר אוסר את הבהמה משום זבחי מתים, ותנא קמא ורבי יוסי מכשירים. הגמרא באה להסביר מה ההבדל בין דעת תנא קמא לדעת רבי יוסי.

הני תנאי אית להו דרבי אליעזר ברבי יוסי.

[תנא קמא ורבי אליעזר סוברים כרבי אליעזר ברבי יוסי] החולק על רבי יוסי שבמשנתנו הסובר שהבעלים לא מפגלים.

ומייתינן ברייתא

דתניא: אמר רבי אליעזר ברבי יוסי: שמעתי

מרבותי

שהבעלים מפגלין

מפני שגם הבעלים נקרא "מקריב" .

ומסברינן לפלוגתא דתנאי: לכולי עלמא יש ללמוד מחשבת עבודה זרה ממחשבת פיגול,

מיהו תנא קמא סבר: אי שמעיניה

לעובד כוכבים

דחשיב

לעבודה זרה -

אין

נאסר הבשר,

אי לא

שמענוהו

לא,

כי

סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים

-

לא אמרינן

371 .

ורבי אליעזר סבר: אף על גב דלא שמעיניה דחשיב לעבודת כוכבים - הבשר אסור, כי

סתם מחשבת עובד כוכבים לעבודת כוכבים

-

אמרינן.

ואתא רבי יוסי למימר: אף על גב דשמעיניה דחשיב

הבשר מותר, כמו בפיגול שאין הבעלים מפגלים, כי

זה מחשב

על העבודה

וזה עובד

ותהיה העבודה פסולה -

לא אמרינן

372 .

איכא דאמרי

: אפילו

בדשמעיניה דחשיב פליגי

תנא קמא ורבי אליעזר, ואף על פי ששניהם סוברים כרבי אליעזר ברבי יוסי שהבעלים מפגלים.

תנא קמא סבר: כי אמרינן

[זה שאנו אומרים] שיהיה

זה מחשב

על העבודה

וזה עובד

את העבודה והיא פסולה,

הני מילי ב

עבודת

פנים

החמורה

אבל בחוץ לא,

כי

חוץ מפנים

לא ילפינן

כמו שבכל מקום אין לומדים חולין מקדשים.