Hulín 32a — el Talmud en español

נשחטה בהמה אחרת עמה

שלא בכוונה - לא נפסלה הפרה משום עשיית מלאכה, שהרי לא נתכוין לשחוט אחרת ואין כאן היסח הדעת,

אמנם

לרבי נתן

ה

פרה פסולה

וה

בהמה כשרה,

הבהמה כשרה מפני שבשחיטת חולין לא צריך כוונה לפי דעתו, והפרה פסולה משום פסול שחיטת שתי בהמות כאחת, שבפרה אדומה נאמר בתורה "ושחט אותה" [במדבר י"ט ג'] ודרשינן "אותה" ולא אותה וחברתה.

לרבנן

-

פרה כשרה, בהמה פסולה,

הבהמה פסולה שהרי לא נשחטה בכוונה, ולפיכך אין בפרה כל פסול, אין היא נפסלת משום עשיית מלאכה, שהרי לא נתכוין לשחוט בהמה אחרת ואין היסח הדעת, ואין היא נפסלת משום שחיטת שתי בהמות כאחת כיון ששחיטת הבהמה - פסולה היא.

ומקשינן:

פשיטא,

איזה דין משמיע רבא, הלוא ידוע שהפרה נפסלת בעשיית מלאכה, וגם פסול שחיטת שתי בהמות כאחת אינו חידוש של רבא!

ומתרצינן: באמת אין חידוש בדין זה שהפרה נפסלת אם שחט אחרת עמה בכוונה, אמנם דין זה שאם

נשחטה בהמה

שלא בכוונה שהיא פסולה

לרבי נתן, איצטריכא ליה, סלקא דעתך אמינא,

אף על פי ש

"ושחט אותה" אמר רחמנא, ולא אותה וחבירתה

אין הפרה נפסלת במקרה זה,

והיכי דמי

[ובאיזה מקרה] היא נפסלת? ב

כגון ששחט שתי פרות

אדומות

בהדי הדדי

[ביחד], שכיון ששתי הפרות קדושות מתקיים בהן "אותה וחברתה",

אבל בהמה דחולין אימא לא

הויא בכלל "חברתה",

קא משמע לן

רבא שאף בהמת חולין פוסלת .

ממשיך רבא: אם כששחט פרה אדומה

חתך דלעת עמה,

ל

דברי הכל

-

פסולה

משום מלאכה אחרת, ואם

נחתכה דלעת עמה

שלא בכוונה ל

דברי הכל

כשרה, שלא נפסלה לא משום מלאכה אחרת ולא משום שתי בהמות ביחד .

מתניתין:

משנה זו עוסקת בדין שהייה .

היה שוחט, ובאמצע השחיטה

נפלה

לו ה

סכין והגביהה

והמשיך לשחוט, או ש

נפלו כליו

[בגדיו] באמצע השחיטה

והגביהן,

או ש

השחיז את הסכין

לפני השחיטה

ועף

[והתעייף] מזה, ואחר שהתחיל לשחוט הפסיק כי לא היה לו כח ו

בא חבירו ושחט

והשלים את השחיטה ,

אם שהה

בינתיים

כדי שחיטה

פסולה, שכך הוא שיעור הזמן שניתן למשה מסיני בשהייה.

רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור

[בדיקה] של סכין - שחיטתו פסולה, שכך הוא שיעור שהייה.

גמרא:

שנינו במשנתנו: אם שהה כדי שחיטה - פסולה.

ומבררינן:

מאי "כדי שחיטה",

האם זה בכדי לגמור את השחיטה שכבר התחיל, או שזה בכדי לשחוט מההתחלה עד הסוף .

אמר רב: כדי שחיטת בהמה אחרת

מתחילתה ועד סופה.

אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב

שאלה זו: האם שיעור שהייה משתנה לפי גדלו או קטנו של הנשחט, ו

כדי שחיטת בהמה

הוא שיעור שהייה

לבהמה, ו

כדי שחיטת

עוף

יש לשער

לעוף

188 , או דלמא

שיעור קבוע יש בכל נשחט. ו

אף

כדי שחיטת

בהמה

יש לשער

לעוף? אמר להו

רב: אף אני הסתפקתי בזה כשלמדתי אצל רבי חייא דודי, אבל

לא הוה בדיחנא ביה בחביבי דאישייליה.

[לא היה לי קירוב דעת לחביבי אז, כדי שאשאלנו שאלה זו].

הגמרא מביאה בנידון מחלוקת בין רב שאמר מדעת עצמו ובין אמוראים אחרים.

איתמר: אמר רב: כדי שחיטת בהמה לבהמה ועוף לעוף.

ושמואל אמר

: יש להקל ולשער

אפילו

בכדי שחיטת

בהמה לעוף.

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אפילו בהמה לעוף.

רבי חנינא אמר

: אין משערים בשחיטה עצמה בלבד, אלא

כדי שיביא בהמה אחרת וישחוט.

ומקשינן אדרבי חנינא:

יביא אפילו מעלמא?

[אפילו יביא ממקום אחר?] אם כן,

נתת דבריך לשיעורים

לפעמים הבהמה קרובה למקום השחיטה ולפעמים היא רחוקה!

אמר רב פפא

: בהמה הנמצאת במקום השחיטה ו

עומדת להטיל

אותה לארץ

איכא בינייהו

189 ,

רבי חנינא משער בכדי ההטלה והשחיטה, ורב ושמואל ורבי יוחנן משערים רק בשחיטה עצמה.

אמרי במערבא משמיה דרבי יוסי ברבי חנינא

: יש לשער ב

כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט

כדעת רבי חנינא, ויש לשער כל מין לפי מינו כדעת רב , שחיטת בהמה

דקה לדקה וגסה לגסה.

אמר רבא: השוחט בסכין רעה

שאינה מחודדת

אפילו

אם שחט

כל היום כולו

-

כשרה

כל שלא הפסיק באמצע בשיעור שהייה.

בעי רבא: שהיות

ששהה השוחט שתים או שלש פעמים בשחיטה אחת,

מהו שיצטרפו

אם שהה בין שלשתם כשיעור שחיטה?

ומקשינן:

ותפשוט לה מדידיה

[והרי אפשר לפשוט את הספק מדברי רבא עצמו] שאמר שהשוחט כל היום כולו - שחיטתו כשרה, וכוונתו לומר שאף שהיו כמה שהיות - אין הם מצטרפות! ומתרצינן:

התם בדלא שהה

כלל, וחידושו של רבא הוא שאין דין השחיטה שתֵעָשֶׂה במהירות, אלא שלא יהיה הפסק באמצע .

בעי רב הונא בריה דרב נתן

: שחט את רוב שני הסימנים ו

שהה ב

שחיטת

מיעוט סימנים, מהו?

האם נאמר שאחר ששחט את הרוב כבר התיר את הבהמה ולא איכפת לנו במה ששהה אחרי כן, או נאמר שמכל מקום גם המיעוט נחשב לחלק מהשחיטה, ואם עשאו שלא כהלכה - השחיטה נפסלת ? ומסקינן:

תיקו

ויש להחמיר בכך .

שנינו במשנתנו:

רבי שמעון אומר: אם שהה כדי ביקור.

ומבררינן:

מאי כדי ביקור?

אמר רבי יוחנן: כדי ביקורו של חכם,

שכל טבח צריך להראות את הסכין ששוחט בה לחכם שיבדקנה שאין בה פגימות .

ומקשינן:

אם כן, נתת דבריך לשיעורים,

שהרי לפעמים החכם קרוב לטבח ולפעמים הוא רחוק ממנו, ואין כאן קביעת שיעור מסוים!

ומתרצינן:

אלא כדי ביקור טבח

שהוא בעצמו

חכם

ואין מביא את הסכין לחכם אחר, ואין משערים אלא בכדי הבדיקה עצמה .

מתניתין:

המשנה מלמדת את דינה של בהמה שרק אחד מסימניה נשחט כדין.

שחט את הוושט

בבהמה,

ופסק את הגרגרת

בלי סכין כשרה,

או פסק את הגרגרת ושחט

את הוושט,

או שחט אחד מהן

ולא שחט את השני,

והמתין לה עד שמתה,

או

ששחט את הסימן האחד כהלכתו, אלא

שהחליד

נעץ

את הסכין תחת

הסימן

השני, ופסקו

מלמטה למעלה, כשהסכין מכוסה על ידי הסימן, במקרים אלו נחלקו תנאים באיזה איסור נאסרת הבהמה.

רבי ישבב אומר

: הבהמה

נבלה

ומטמאה טומאת נבלה.

רבי עקיבא אומר

: הבהמה

טרפה

ואינה מטמאת .

כלל אמר רבי ישבב משום רבי יהושע: כל

בהמה

שנפסלה

על ידי שהיה חסרון

בשחיטתה

-

נבלה, כל

בהמה

ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גרם לה ליפסל

שהיה באבריה חסרון, הרי זו

טרפה.

והודה לו רבי עקיבא

201 .

גמרא:

שנינו במשנתנו:

שחט את הוושט וכו', והודה לו רבי עקיבא.

מהמשנה נלמד, שלכל הדעות, בהמה שהגרגרת שלה נפסקה והוושט נשחט היא נבלה, שהרי אין כל הבדל בין שפסק את הגרגרת מעט זמן לפני ששחט או הרבה זמן, בין שפסק הוא או שנפסקה הגרגרת מאליה.